יגאל לוינשטיין

יגאל לוינשטיין (נולד ב־1956) הוא רב, ראש המכינה הקדם צבאית בעלי.

הרב יגאל לוינשטיין, 2014

כללי

• "בעולם פוסטמודרני אין אמת מידה חוץ מרגשות."
• "ביהדות שני זכרים זו לא משפחה."
• "כל המעלות נמצאות בחיבור בין איש לאישה. לכן היהדות רואה בזה את האחדות הכי גדולה של החיים."
• "זה פוסטמודרנה. אין אמת, אין אידאל כללי. האדם חי במלוא שיעור קומתו הרגשי, זה אוקיינוס שאין לו סוף. הוא מתפוצץ על סלע אהבת עצמו, כלומר החוויה הרגשית הסובייקטיבית מנהלת את החיים, ושם יש סתירות וסערות ואין סדר. העולם צולל אל תוך עצמו. בעולם אמיתי יש שכל, יש תורה. הם מייצבים את החיים ומכוונים אותם." 
• "עולם הנטיות של האדם שייך לעולם של מחשבות, רגשות, תחושות. מדובר בעולמות שלמים שהמדע מכיר ומטפל בהם כבר שנים, זה לא שונה מכל טיפול אחר. ולכן ניתן לשנות, ניתן לעזור לאותם אנשים, ניתן לסייע להם להקים בתים נאמנים בישראל."
• "יש היום פסיכולוגים מעולים שמטפלים בשיטות פסיכולוגיות ונורמטיביות, שנוגעות לשורש הסיבה שנוצר שם הטוויסט כתוצאה מאיזה חוויה כמו כל התופעות הפסיכולוגיות, ואז התופעה חוזרת ממילא למקומה הטבעי. אין בין זה לבין המרה דבר ולא חצי דבר."
• "החלום שלי הוא שהמצפן של היהדות יהיה המצפן שיוביל את המדינה ואת הפרטים. ולא רק לעם שלנו, גם לכלל העולם. בשביל זה הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה, זה המסע ההיסטורי הגדול שלנו."
• "המרכז הולך שמאלה אל הפרוגרס ורואה בזהות יהודית משיחיות, וכל מה שנראה יהודי מקבל פנים דמוניות. הם לא רוצים לתת אפשרות לשותפות, והימין צריך להבין זאת. לא מדובר בדו שיח בין שני צדדים שמבינים שיש ביניהם פערים ומחפשים דרך של פשרות. בעולם פרוגרסיבי זה שחור ולבן, אנחנו הרעים והם הטובים, למרות שאין לזה שום קשר למציאות."
• "עופר וינטר זו דוגמה להתנגשות הגדולה שיש פה במדינה. וינטר, בניגוד לקצינים אחרים, הביא רוח יהודית לצבא. העמדה של הכרעה ולא של הכלה היא עמדה יהודית פר-אקסלנס, והיא מתנגשת עם תפיסת עולם אחרת."
• "כשאתה בא לחברה שאיננה חברה שנותנת את המעטפת, החברה משפיעה על היחיד. אדם שרוצה לשמור על יראת שמים, לפי הרמב"ם, שיחליף חברה."

ציונות דתית וחרדים

• "היכולת לחזור חזרה לתורת הכלל צריכה לחדש את כל המימדים שהיו גנוזים בתורה במשך אלפי שנים. בתהליך המעבר בין תורת הפרט לתורת הכלל יש משברים קשים. אנחנו בתקופת הביניים ונוצרו שני זרמים, ששניהם סדר אלוקי. הזרם הראשון הוא הזרם דתי־ציוני שמנסה לחיות, להוליד ולחדש את תורת הכלל והזרם השני הוא הזרם החרדי שמשמר במסירות נפש על תורת הפרט, המשפחה והקהילה."
• "אנחנו, הציבור הדתי־לאומי, צריכים להוות באמת דוגמא שאפשר לחבר את העולמות בלי דתל"שים בעשרות אחוזים. אם רבים מהבנים והבנות לא מדקדקים קלה כבחמורה בגלל ההשתלבות, אז בגלל הרצון לבנות את תורת הכלל הם מפסידים בתורת הפרט. תאר לעצמך שכולם היו ציונים דתיים, מה היה נשאר מהתורה? לא הייתה נשמרת היהדות במובן הכי עמוק ומדוקדק שלה. דווקא העולם החרדי שנושף בעורפנו הוא זה שעוזר לנו לא לזייף ולא להיחלש במימדים של תורת הפרט. ומצד שני אנחנו מאתגרים את החברה החרדית בתורת הכלל, ומראים שאפשר לחבר קדושה וגבורה, קדושה ומדינה."
• "בעולם החרדי הייתה אז חשדנות גדולה כלפי המפעל הציוני החילוני, חשש מכך שהוא יגרום לחיסול סופי של הזהות היהודית. החרדים חששו שהציונות מובילה אותנו להיות עם ככל העמים, להפריד את הדת מהמדינה, וזה עמד בשורש ההתנגדות העמוקה של העולם החרדי ורבניו לתהליך הציוני בכללו."
• "[החרדים] מוכנים לחיות חיים של דלות והסתפקות במועט כי עכשיו יש רק תורה בעולם, וכולם שם מוסרים על זה את הנפש – גברים, נשים וטף. כמו שהציבור הדתי מוסר את הנפש על המדינה, הם מוסרים את הנפש ברמה הזאת על התורה. העולם החרדי חקק את הדבר הזה על דגלו, ומבחינתו זה מתוך חשיבה לא רק על עצמם אלא על עם ישראל כולו, כי הכול תלוי בתורה. ברור שלהשתלבות בחברה הכללית יש מחיר, והציבור שלנו אגב משלם עליה טבין ותקילין, לכן העולם החרדי מסויג עמוקות מכל השתלבות שהיא, לא משנה מהי."
• "העולם החרדי ראה בציונות איום על עצם יהדותם. מאה שנים הם מתנגדים לשילוב בתחומי החיים. הם מתרחקים בגלל החשש לאובדן היהדות. הם החליטו החלטה אסטרטגית: 'אנחנו ממשיכים את הגטו היהודי'. כל זמן שלא ייווצר אצלם אמון שבחברה הכללית יווצרו התנאים המתאימים, הם נמצאים בעמדה עקרונית שמאוד חוששת מתהליך ההשתלבות. לכן התהליך צריך להיות הדרגתי עם פיילוטים שמוכיחים שזה עובד, שהם נכנסים חרדים ויוצאים חרדים מהמקומות שבהם הם משתלבים, וזה יצור תהליך היסטורי."
• "היהדות שמרה על עצמה אלפיים שנה בשיטה מסוימת: היא התבדלה מהסביבה התרבותית. יחידי סגולה יכולים להשתלב. חב"ד היא קהילה של 800 אלף אנשים בעולם, אבל רק חמשת אלפים מהם שליחים. לאורך כל ההיסטוריה ההשתלבות התרבותית לאדם הממוצע, הוא חי כאדם דתי פשוט. אין לו את המנגנונים כדי לשמור את עצמו, לכן באמריקה אנשים שומרים על עצמם בקהילות מאוד סגורות. המנגנון היה בנוי על בידול."
• ""התפיסה היסודית היא שאנחנו לא צריכים לסכסך, והדרך היא לא קמפיינים נגד החרדים. הם שומרים על היהדות קלה כבחמורה. הדרך לקרב אותם היא ליצור את האמון ולא לבזות."
• "העולם החרדי לא חושב במושגים של החילונים ולא של הדתיים הציוניים, יש לו מושגים אחרים מצד האחריות."

גיוס לצבא

• "העולם החרדי לא מתגייס משתי סיבות: אידאולוגיה שלא רואה ערך בציונות וקושי לשמור על הזהות החרדית בצבא."
• "העולם החרדי שחושש שאם ילכו לצבא הצעירים יעזבו את הציבור החרדי - צודק."
• "אני חושב שזה סדר אלוקי עמוק מאוד שלא תאבד תורה מישראל, כדי לשמור על ישראל סבא, על רצף התורה לדורות מסיני עד היום. בגלל זה חלקים בתוך העם היהודי מוצאים בקרבם יעוד ואחריות לשמירת המסורת של תורת ישראל על קוצו של יו"ד, לכן יש ציבור מאוד גדול שמוצא בקרבו דחף פנימי עמוק למסור את הנפש שלא תאבד תורה מישראל." ~ על העמדה החרדית בנוגע לגיוס לצה"ל.
• "סטטיסטית זה לא הגיוני, עשרות שנים הציונות הדתית ממלאת חצי מבה"ד 1. איפה שאתה לא זורק אבן אתה מוצא מג"דים ואל"מים חובשי כיפה, אבל אף אחד מהם לא נמצא מתאים להיות אלוף. זה פשוט לא הגיוני. יש כאן מעצורים מכוונים."
• "מדובר בסוגיה רחבה שלא התחילה מהיום, וצריך לראות אותה בהקשר הרחב שלה. אני לא מוכן ליפול בפח הקמפיין הנוכחי של 'אחים לנשק'. אותם לא מעניין בכלל אם החרדים יתגייסו או לא, הם רוצים להפיל את ביבי. כל המטרה של הסיבוב עכשיו בנושא גיוס החרדים היא לערער את הקואליציה, לחרחר מלחמה בין הציונות הדתית לחרדים, מה שיגרום לממשלה ליפול, השמאל יקים ממשלה עם הערבים ונגמר הסיפור. לבור הזה אני לא מוכן ליפול, וזה ההקשר שסביבו כרגע סובב הכול." ~ על הקמפיין לגיוס חרדים במהלך מלחמת חרבות ברזל.
• "האם הצבא באמת מעוניין בחרדים? האם באמת החברה החילונית מוכנה לאפשר לחרדים להשתלב באופן שישמור על זהותם החרדית? כי המשמעות של השתלבות תוך שמירה על זהות היא שינוי עמוק של אופי רשות הרבים בצבא. יהיה צריך לשנות את חוקי הצבא מהיסוד כדי ליצור רשות רבים שחרדי יוכל להשתלב בה תוך שמירה על זהותו, ובעברית שלנו, קוראים לזה 'הדרת נשים'."
• "האם ניסו לגייס חרדים? בוודאי, זה כבר קרה פעמיים. אלו היו ניסיונות מדהימים שהצליחו, החרדים כבר הסכימו והתחילו להתגייס, אבל העולם החילוני קבר במו ידיו את ההצלחות הגדולות האלה... החלום התגשם, ובא לציון גואל, אבל אז התעוררה מתרדמתה היוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. היא שמעה שיש מקום בצה"ל שבו נשים לא יכולות לשרת! ניסו להסביר לה שבטייסות האחרות משרתות נשים, רק לא באלה שיש בהן חרדים. היא סירבה לשמוע: 'אסור עקרונית שתהיה הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל. אסור שיהיה מקום אחד בצה"ל שבו באופן עקרוני אישה לא יכולה לשרת!"
• "הם לא מוכנים לשלם את מחיר הגיוס, כי הם לא מוכנים לשנות בשבילם את רשות הרבים הצה"לית. זה אגב אותו מאבק נגד הרפורמה המשפטית. השאלה הייתה בעצם האם מותר שתהיה זהות יהודית לרשות הרבים הישראלית. אם בג"ץ סובר שאסור להציב מחיצה בדיזנגוף בתפילת יום כיפור, אזי קל וחומר שאסור שיקרה דבר כזה בצבא. יש פה קואליציה שמורכבת מבג"ץ, יוהל"ם ופורום דבורה, שכולם רוצים לסכל כל אפשרות של ניסיון לחיות ביחד, חרדים וחילונים, גברים ונשים. באמת, במובן העמוק, החילונים האקטיביסטים בעלי האג'נדה מפחדים משינוי אופייה של המדינה כתוצאה מהשתלבות החרדים במרחב הציבורי, ואין מרחב ציבורי מובהק יותר מאשר צה"ל. שילוב החרדים שם יתבטא בשינוי הפקודות, וזה ישנה להם את המרחב הציבורי שהם כל כך נלחמים עליו."
• "כדי להתחיל את התהליך שייצור נכונות בעולם החרדי, כדי לגשת ולדפוק על הדלת הראשונה של רב חרדי בעניין הזה, אנחנו צריכים שיהיו לנו ביד שני מכתבים חתומים. האחד צריך להיות חתום בידי נשיא בית המשפט העליון, ובו הוא מתחייב לדחות כל עתירה נגד כל הסכם חברתי שיתרקם בעניין גיוס החרדים לצה"ל, שכן מדובר בנושא חברתי ולא משפטי. עם מכתב כזה ביד אפשר כבר לנסוע לבני ברק, אבל בדרך צריך לעצור בעוד תחנה. אנחנו עוברים דרך יוהל"ם ופורום דבורה, ודורשים מהם מכתב רשמי שבו יתחייבו לא להתערב במסגרות שיוקמו לחרדים בצה"ל, שתואמות את אורחות חייהם ובהן מונהגת הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים"
• "הסיכוי שתהליך גיוס החרדים יקרה נראה לי קטן. ולא בגלל החרדים, אלא בגלל החילונים שאינם מוכנים לשלם את המחיר, ובגלל חרדים שנכוו כוויות קשות בניסיונות הקודמים. ברמה הפרטנית ייתכן שיהיו חרדים שיתגייסו, אבל זה לא יהיה גורף."
• "הסוגיה היא לא בציונות הדתית. כדי לגייס את החרדים צריך שהעולם החילוני, תהיה לו הנכונות אמיתית לגייס אותם. אני לא בטוח שבמערכות המנהלות את המדינה: הצבא, הפרקליטות, הגורמים שצריכים לאפשר את זה, קיבלו את ההחלטה, כי כדי לשלב אותם בתוך החברה הוא להסכים לקבל את סל הערכים שלהם. אני לא בטוח שבחברה החילונית מוכנים לקבל. למשל סוגיית ההפרדה בין גברים לנשים, זו סוגיה שהיא בנפשו של צה"ל. פקודת השירות המשותף לא מאפשרת את זה. יש להם תפיסת עולם משיחית – אני לא בטוח שהם רוצים להוסיף עוד 'משיחיסטים' בצה"ל."
• "יש שני תנאים שיאפשרו את הגיוס. האחד הוא כנות אמיתית של הצבא והמערכת האזרחית שיאמרו לחרדים שרוצים לתת להם את התנאים שיאפשרו להם לחיות כחרדים בלי שיצטרכו לשנות את אורחות חייהם. אני לא בטוח שהחברה החליטה כך. אם בני דוד לא ראויה וצריך לסגור אותה היום, אז את החרדים צריך לסגור אתמול. אצל החרדים לא תהיינה בנות ביחידות כפי שהיה בחיל האוויר, כשלא היו בנות הכניסו אותם, וכשהבנות נכנסו הם עזבו. החברה החילונית צריכה לקבל החלטה עמוקה בתוכה שאנחנו רוצים לקבל אותם עם השקפת העולם שלהם שעומדת לשנות את הצביון של צה"ל כי מדובר בעשרות אלפים ולא בבודדים. כל זמן שלא יהיה שינוי בחברה החילונית חרדים לא יתגייסו."
• "עופר וינטר זה הקצין שיש לו קשר עם העולם החרדי יותר טוב מכול קציני צה"ל. הוא פנה לרמטכ"ל והוא אמר 'אני הבנתי שאתה לא רוצה אותי במלחמה תן לי להיות הפרויקטור לגיוס חרדים'. העיפו אותו לכול הרוחות. הציבור החרדי שמאמין בעופר וינטר שמע שלא נותנים לו להיות הפרויקטור, זה בונה אמון? הם לא רוצים אותנו."

על עצמו

• "מכיתה י"א בבית הספר החילוני התחלתי לשאול את עצמי שאלות, הרגשתי ריק רוחני וחיפשתי משהו מעבר. הקול הזה הציק לי עד גיל 23 ואחרי השירות הצבאי החלטתי לחפש מענה לקול הפנימי והגעתי למכון מאיר."
• "מעולם לא עסקתי בדימויים. אף פעם לא שאלתי את עצמי איך אני נתפס או לא נתפס. אני משתדל מאוד להיות נאמן לתורת משה. התורה לא כפופה לדעת קהל, דעת קהל היא לא אמת מידה. מה אני יכול לעשות שיש דברים שלא מוצאים חן בעיניי החילונים?".
• "אני מלמד תורה ומתמחה בעיקר בתחום של המפגש בין התרבות הכללית ליהדות, והמפגש מעלה סוגיות טעונות. הנושאים הללו נפיצים מטבעם כי התרבות הכללית חושבת אחרת מהתורה בלא מעט נושאים."