יד כמעט תכלת

יד כמעט תכלת (ביוונית: Ενα σχεδόν γαλάζιο χέριw) הוא קובץ סיפורים קצרים מאת רֵאָה גלָָנאָקִי שיצא לאור ב־2004.

"חלמתי שערב – ויהי ערב."
"נהמה והד בקעו מתוך שלוות הנוף. רוח סופה חלפה מעליי. המים ניעורו ופרצו בבכי. 'אל תבכו' אמרתי להם, והם נרגעו."
"אותו שם ניתַן לה בתקופה שהעולם האמין בקסמו של הירח יותר מאשר בערכּן של המתכות. היא חייתה במערה, או ליתר דיוק במעין שקערורית שנוצרה בנוף בידי סלעים אחדים, חלקים וגדולים, בקרבת הים."
"לא ניחמה אותו המחשבה שאהבותיהן של נשים שהמוות איננו מנת חלקן, תמיד ומעצם טבען חופזות וחולפות. אלה הן אותן הנשים אשר אינן רוצות לדעת כלל ועיקר על חסד השעות המועטות הקודמות לסוף החיים. כיצד יהיו להן אפוא רגשות כלפי בני תמותה?"
"בה בעת נכנע והתמסר הוא עצמו למחשבה, שבאהבה קורה בדיוק אותו הדבר שמתרחש כאשר מתבוננים בעולם: אין 'כיום' ללא 'בעבר'. אלא שאותו ה'בעבר' הוא כפול בכל המקרים, אמיתי ומיתי בעת ובעונה אחת – הרי מי יוכל לטעון כי הוא מחזיק בבעלותו, במלואם, הן את הסיבה לרגשותיו והן את ההיגיון של דורו?"

נאמר עליו עריכה

"העולם המתואר בסיפוריה נע בין מציאות וחלום ללא גבולות ברורים בין השניים. זאת ועוד, בעולם המתואר בסיפוריה המיתולוגיה, המאגיה וההיסטוריה נוכחים בד־בבד כמו היו הווה." ~ רות אלמוג