יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא (מכונה גם רבי) (חי בסביבות 135–220). תנא בדור החמישי, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה בתחילת המאה ה־3, נצר למשפחת הלל הזקן וחותֵם תקופת התנאים.

"רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין." ~ מסכת אבות ב' א'
" לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" ~מסכת שבת
"(בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר) ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי." ~ תלמוד בבלי כ"ד א'

נאמר עליו

"יום שמת רבי עקיבא נולד רבי , וקראו עליו את המקרא 'וזרח השמש ובא השמש'." ~ תלמוד בבלי קידושין ע"ב ב'
"מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד." ~ תלמוד בבלי גיטין נ"ט א'
נקרא "רבינו הקדוש" בגלל "שמעולם לא הכניס ידו תחת אבנטו." ~ תלמוד בבלי שבת קי"ח, ב
"רבינו שלוש עשרה שנה חשש בשניו וכל אותן שלוש עשרה שנה לא מתה חיה (יולדת) בארץ ישראל ולא הפילה אשה עוברה בארץ ישראל." ~ בראשית רבה פרשה צ"ו פיסקא ה'
"היה יחיד בדורו ואחד בזמנו, איש שנמצאו בו כל החמודות והמידות הטובות, עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבנו הקדוש, ושמו יהודה. והיה בחכמה, ובמעלה בתכליתם, כמו שאמרו (גיטין נט.), מימות משה רבנו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענווה והרחקת התענוגים, כמו שאמרו גם כן (סוטה מט,ב), משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקודש, עד שהחכמים ע"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא, מדברי עבדיו ומשרתיו. וזה מפורסם בתלמוד (בר"ה כו,ב). והיה לו מן העושר וההון ורוחב היכולת, מה שנאמר בו, אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ פה.). וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה, ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבנו עד ימותיו." ~ הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה