ילדות בגינת עדן

ילדות בגינת עדן הוא ספר אוטוביוגרפי מאת יאיר זקוביץ על ימי ילדותו בעיר חיפה. הספר יצא לאור ב־2015.

"לא אביא בפניכם סיפורים שסופרו לי, אף לא אֶצור זיכרונות בעקבות התמונות. אגביל עצמי לזיכרונות ממש, גם אם אלה עברו, כאמור, שינויים פתלתולים, ועוּותו במערבולת הזמן."
"רבים אומרים כי זיכרון ראשון הוא לרוב זיכרון טראומטי. בסקר חובבני שערכתי בין קרובים וחברים הוכיחה התזה את עצמה. עדיין אני שואל את עצמי אם כוחה יפה ותקף רק לזיכרונות של יהודים... הזיכרון הראשון שלי משיב אותי לימי מלחמת השחרור."
"כמה מדפים בתחתית כוננית הספרים שלנו היו עמוסים לעייפה במשחקים ובצעצועים שהתמכרתי להם במשך שעות ארוכות."
"הַצלחָתי במלאכת פירוקם גרמה לי לשכרון חושים ממש, אך כשניסיתי לשוב ולהרכיבם נותרו בידי הרבה חלקים מיותרים."
"את המקרר צריך היה להזין בבלוקים של קרח, את הפתיליות (ששימשו לבישול) ואת תנור החימום השקו בנפט, מג'ריקן שנגרר בעמל רב במעלה המדרגות. מבצע חימום המים לרחצה באמצעות שרפת פחמים או עצים היה סבוך במיוחד. משום כך התרחצנו בחורף רק אחת לשבוע."
"סבבו מבית לבית, עלו וירדו בחדרי מדרגות כשהם מציעים למכירה את מרכולתם הערוכה במזוודת עץ קטנה: סיכות ביטחון, כדורי נפטלין (נגד עש), שרוכי נעליים וגומי לתחתונים (להשחילו בהם כאשר אחיזתם מתרופפת)."

נאמר עליו

"זקוביץ משוטט במחוזות ילדותו בגעגוע ובאהבה, ומצביע בהם על שורשי הווייתו: על משיכתו לספרות העברית, על אהבתו לעמוד על הדוכן ולהרצות, ועל הכול – על משיכתו למקרא." ~ לאה מזור