מאחורי הגדר

מאחורי הגדר היא נובלה מאת חיים נחמן ביאליק שיצאה לאור ב־1909.

"אדם מישׂראל משכים עם הנץ החמה ויוצא בעגלתו לִשְׂדֵה יער מחוץ לפרבר ושב משם בצהרים מלא ברכת ה' וריח הגן והשדה עמו."
"מירכתי החצר ואילך מתחיל הגן, אותו הגן שהוא נראה תמיד בכפותיו הירוקות והרעננות גם בעד החלונות הפתוחים של בית־המדרש וריח תפוחיו ורחש ענפיו מתערב בהמולת שחרית של שבת."
"הבכיה הייתה מתוקה, מתוקה, נובעת ויוצאת מן הלב מאליה. היא הייתה רוצה לשבת כך בזויות זו ובבכִיָּתה כל ימיה."
"בימי בכורי הפירות בגן היו עושים חליפין: הוא זורק לה דרך הגדר פת לבנה של שבת והיא זורקת לו תפוח נאה או אגס מהודר."
"אדרבא, היא הייתה מסַיַּעת לו לברור מן המשובחים והבשלים ביותר, מראה לו כל מין משובח ומוּבחר וּממלאת בהם את חיקו ואת כיסיו. לבסוף, כשחזר נֹחַ לביתו, והוא עיֵיף ויגֵעַ מֵאוֹשר."
"וּבאחד מימי הבטלה לא יכול נֹח להתאפק עוד ונכנס לשם בחשאי. תיכף לכניסה סתם את הפרצה באיזה נסר שהיה מוטל שם וּפנה כֹּה וכֹה מתוך יראה מתוּקה."
"נעשים פתאֹום זריזים לבטלה, מתחבטים בחצר מזווית לזווית, מבקשים וּמוצאים לעצמם מיני עבודה של מה־בכך, עבודה שאינה צריכה לגופה – וטורחים בה לשמה, מתוך קוצר רוח ואיבה עצורה."
"יש במבטו וּבכל מהותו איזה קורטוב, נדנוד כל־שהוא, שמרעיד בסתר לבות נערים וּבתולות, מושך וּמטיל אימה כאחד. ויש שבתולה אחת, עזת נפש, מעברת עצמה בכַוָּנה תחת שבטי עיניו הקודחות; רוצה היא להִכָּווֹת בהם כוִיָּה מתוקה וחריפה רגע אחד. אבל נח אינו משגיח בריבות שבשכונה. נֹח שותק ואין יודע מה בלבו. בין הבריות אינו מתערב ועם העגלונים אינו מרבה שיחה."
"וּכשעלה באותו לילה על משכבו לא יכול לישון. הוא במִטָּה ולבו מאחורי הגדר. אותה השאגה האיומה חזרה ונעורה באזניו ובקעה את מֹחוֹ. היא אינה מגיעה עוד מבחוץ, מאיזה מקום אחר, אלא מתוכו עצמו. כל עצמותיו תשאגנה."
"האילן הושיט לו בראש שרביט אחד, קרוב ביותר, שני תפוחים אדומים וּבשלים, כמי שאומר: טול, שלך הם. פשט נח ידו, שִׁרבּבה – ולא הגיעה. עוד כאצבע, עוד כאצבע – היד לא הגיעה."

נאמר עליה

"תיאורי הטבע התמימים לכאורה שב'מאחורי הגדר' הם להערכתי מן התיאורים החשופים והנועזים שידעה הספרות העברית עד אז." ~ זיוה שמיר