מארי אנטואנט

מארי אנטואנט (2 בנובמבר 1755 - 16 באוקטובר 1793) הייתה אשתו של לואי ה־16 שהיה מלך צרפת בעת המהפכה הצרפתית. אנטואנט היא בתם של הקיסרית האוסטרו־הונגרית מריה תרזה ושל הקיסר פרנץ הראשון מאוסטריה. היא הוצאה להורג בגיליוטינה במהלך המהפכה הצרפתית.

מארי אנטואנט בציור משנת 1775

אמרותיה

מארי אנטואנט בצעירותה

• "אין שום דבר חדש מלבד מה שנשכח."
• "אנשים חושבים כי זה כה קל להיות בתפקיד המלכה. אך הם טועים. רק חוקים וטקסים. לנהוג בטבעיות זהו פשע."
• "כאשר אנו רואים את האנשים שמתייחסים אלינו כה יפה, למרות שגורלם שלהם לא שפר עליהם, אנו מחויבים עוד יותר לעבוד קשה למען אושרם. נראה כי המלך מבין אמת זו, ואילו אני יודעת זאת כל חיי. אפילו אם אחיה מאה שנה, לעולם לא אשכח את יום ההכתרה." ~ מתוך מכתבה של מארי אנטואנט לאימה, מריה תרזה, לאחר הכתרת לואי ומארי למלך ומלכת צרפת, 1774.
• "אלוהים, רחם עלינו, אנו צעירים מכדי למשול!" ~ מארי אנטואנט ולואי ה־16 בעת שהגיעה אליהם הידיעה כי לואי ה־15 מת וכי הם כעת המלך והמלכה של צרפת.
• "אדוני, עליי להתלונן על אחד מנתינך שהיה כה חצוף עד כי בעט בי בבטני." ~ מארי אנטואנט בבדיחות דעת ללואי ה־16, לאחר הצגתו של בנה, יורש העצר, לראשונה לאחר היוולדו.
• "אם הוא מאבד את כל המטופלים שהינם חבריו, מה עולה בגורלם של אלה שאינם חבריו?" ~ נאמר על רופא המלך שנהג לדווח על מותו של אדם במשפט: "זה עתה איבדתי את אחד מחבריי הקרובים"
• "הרי לך. הוא שייך למדינה. ובכך אני מחזירה לרשותי בחזרה את בתי." ~ לאחר היוולדו של ילדה השני, בן זכר יורש העצר, לו המתין העם הצרפתי בשקיקה.
• "את יכולה להיות בטוחה שלא ייעשה שימוש ברעל נגדי. הימים של מאדאם ברינוויל עברו מן העולם. כיום זהו נשק הרכילות שהוא אפקטיבי ביותר על מנת להרוג מישהו. והוא זה שיביא אותי אל מותי." ~ המלכה נהגה להחזיק על השידה מיכל עם סוכר כתוש, ולעתים קרובות, כאשר רצו לשתות, הייתה מוזגת בעצמה כוס מים ומוסיפה סוכר מבלי לקרוא למשרתת, בניגוד לטקסי מזיגת השתייה הנהוגים בחצר המלוכה. מחשש כי מישהו עלול להרעיל את המלכה, מאדאם קמפיין הייתה מחליפה את מיכל הסוכר 3 - 4 פעמים ביום בסוכר חדש מבלי שהמלכה ידעה על כך. יום אחד מארי אנטואנט תפסה את מאדאם קמפיין בעת ההחלפה, וזו הייתה תגובתה לטענה כי תורעל.
• "ראיתי הכול, שמעתי הכול, שכחתי הכול."
• "נקו את היציאות לפני שאכנס."
• "היה לנו חלום יפה וזה היה הכול. לא אחווה כל הנאה מחיי אם אנטוש את ילדיי. אין בי חרטות." ~ מתוך מכתבה של מארי אנטואנט לשאבליאר דה ג'ארג'י, שלחץ עליה לברוח לבדה ממצודת טמפל.
• "האם פגעתי במישהו?" ~ ב־8 בפברואר 1793, כאשר הועברה מהמצודה לכלא קונסיירז'רי למאסר ולמשפט, המלכה פגעה בראשה בעוצמה במפתן הדלת, עד כי מצחה דימם. בעקבות זאת היא שאלה את השומרים האם הם נפגעו.
• "רק בזמנים של צער עמוק ניתן לראות מי אתה באמת."
• "האם עניתי בכבוד רב מדי? אני שואלת, כי שמעתי אישה אומרת 'תראו עד כמה היא עדיין גאה!'." ~ במהלך המשפט שגזר את דינה למוות, 1793
• "לעולם לא אצטער על משהו הנוגע לבני, אם הדבר מועיל לארצו שלו." ~ במהלך משפטה
• "הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת." ~ תגובתה להאשמה (המופרכת) כי אנסה את בנה
• "כן, הייתי רוצה לקבל שלווה." ~ תשובתה לשומר בכלא קונסיירז', אשר שאל אותה האם ברצונה לבקש משאלה אחרונה לפני מותה.
• "אומץ? הוא ליווה אותי שנים. הרגע שבו סבלי עומד בפני סיום אינו הרגע שבו אאבד אותו." ~ נאמר לכומר המוודה שעודד את מארי אנטואנט לפני עלייתה לגרדום, על כך שזהו הרגע לאומץ לב.
• "אלוהים! רחם עליי! אין עוד דמעות בעיניי לבכות על ילדיי המסכנים. להתראות. להתראות." ~ לאחר מתן גזר דינה, מארי אנטואנט כתבה מילים אחרונות אלה במכתב המיועד לאליזבת, גיסתה שהייתה כלואה עמה ועם בתה של מארי אנטואנט במצודת טמפל.
• "היו לי חברים. הידיעה כי אתנתק מהם לנצח וההבנה של כאבם הם הסבל הגדול ביותר. זהו המוות שאני לוקחת עמי." ~ מתוך מכתב הפרידה של מארי אנטואנט לגיסתה, מאדאם אליזבת
• "סליחה אדוני, זה לא היה במכוון." ~ מילותיה האחרונות, שנאמרו לתליין לאחר שדרכה על רגלו.

מיוחס בטעות

• "אם אין לחם, שיאכלו עוגות." ~ ציטוט זה נהוג לייחס למארי אנטואנט, אך למעשה לא נאמר על ידה. הביטוי היה בשימוש טרום זמנה. הציטוט מופיע בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו שיצא לאור ב־1767, כשאנטואנט הייתה בת 12, ועוד חיה כנסיכה בווינה, שנים לפני הגעתה לצרפת ונישואיה ללואי ה־16.

קישורים חיצוניים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מארי אנטואנט

• Memoirs Of The Court Of Marie Antoinette, Queen Of France - Memoirs of Madam Campan, First Lady in Waiting to the Queen