רומן רוסי: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
Marloweperel (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 14:
* "כל דור מצמיח אויבים חדשים."
* "אני השקיתי את ורדי בּורבּנק, הפורחים כל השנה, ששתלתי סביב הקברים של סבא ושולמית. גם לותר בורבנק עזב את ביתו בגלל אהבה נכזבת. סבא סיפר לי תמיד על עצי הפרי, הצברים־חסרי־הקוצים ותפוחי־האדמה הבהירים שלו, אבל את הקטע על אהובתו של בורבנק קרא דווקא לאורי ויוסי, התאומים של דודי אברהם, ואני התמלאתי קנאה נוראה וכמעט שפרצתי בבכי. חבטתי בחוזקה את דלת הצריף, יצאתי החוצה, ודרך החלון שמעתי את סבא ממשיך בקריאה, כמו מתעלם מיסוּרי: 'בימים ההם התאהבתי בכל התלהבות עלומי באשה יפה וצעירה אחת, אשר הייתה פחות נלהבה מכפי שהייתי אני עצמי. סכסוך קטון בין שני עקשנים, שהתגבר על־ידי דברים הנאמרים בלי ישוב הדעת, די היה להוכיח לי שלבי נשבר בקרבי. כפי הנראה סיפרתי לרבים את עניין האהבה הזה כסיבה אשר הניעתני להרחיק נדוד אל המערב'." ~ עמודים 29-30.
* "חודשיים לאחר גיוסו של אפרים התחילו מכתביו להגיע. הוא כתב איגרות קצרות, לא- מעניינות. אני קורא בהן לפעמים. תרגולי נחיתה באש חיה. טיפוס על צוקים. בחור [[W:ניו זילנד|ניו- זילנדי]] אחד, ש'"גילה עניין רב בגזע החולבות שלנו'", טבע בנהר באימוני צליחה במחנה '"אַכְנָה קַארִי'", ליד עיר ושמע אִינְבֶרְנֶס. אני מהפך את ההברות המשונות הללו בפי, טועם את חיי אפרים. מסעות מזורזים בחגור מלא, אימוני חבלה באוֹבַּאן. הוא שלח תמונה מערב חופשי בעיר, לובש חצאית ('"[[W:קילט|קִילט]]'", כתב) סקוטית, כובע מצחיק של עור ברדלס לראשו ושרביט שעיר בידו, והודה לרחל לוין על אימוני ההתגנבות שלה. '
:"חיילי [[W:הקומנדו הבריטי|הקומנדו]] של הוד מלכותו אינם יודעים את מלאכת ההליכה השקטה'", כתב, '"הם פוסעים כדַרבּנים בַּסוּף של המעיין'".
:הוא נתפס, כך נודע לי, בצודו בסכין אחד מצבאי המלך בשמורה של וַאן- קְרִיפְּסְדֵייל, ונידון לשבוע מחבוש וארבעיים לירות שטרלינג קנס. אחר- כך עוטר ב'"אות השירות המצוין'" ב[[W:הפשיטה על דייפ|פשיטה על דִיאֶפּ]], שם קטל בקרב פנים- אל- פנים צוות תותח גרמני שפגע בחייליו של [[W:סיימון פרייסר, לורד לובאט ה-15||הלורד לוֹבֶט]] מהקומנדו. את המכתבים אני קורא בקול רם, כי כך, משמיעה, אני רגיל להתחקות אחרי תולדות משפחתי. '"דיאפ,'" אני אחמר, '"דיאפ, קריפסדייל, לוֹבֶט,'" והמילים הזרות נושאות את האוויר בחללי פי וגרוני באופן שאינני מורגל בו." ~ עמודים 148-149.
* "הזמן חלף, השמש, שהיתה זורחת כל בוקר, האירה תחילה את שוחות החיילים ברוסיה, את פני שולמית בִּקְרִים, העירה את שיפריס אי- שם בדרכו, אחר- כך הגיהה את העמק, את קברה של סבתא פייגה, את כובע הקש של סבא, את נקיקי מצחו של אברהם, את אבי ואמי, ורק אחר- כך ראה אותה אפרים, בפאתי מערב. כך סבבה והלכה, חודש נוסף תם, וסבא קיבל הודעה שבנו נפצע בקרב על רכס אל- גִיטַאר בתוניסיה. במשך שישה חודשים רצופים לאחר פציעתו לא בא ממנו שום מכתב. סבא נטרף מדאגה. לילה אחד הלך עם זייצר, יחד טיפסו על ההר הכחול, שממנו אפשר היה לראות את הים." ~ עמוד 149.
* "'הקרקע רימתה אותנו,' הודיע לי בחיוך פָּרוּץ, 'היא לא היתה בתולה'." ~ עמוד 336.