עוזי חיטמן: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 84:
* זה היה בשבת, 17 באוקטובר 2004, כשעוזי הודיע (לאיה) שהוא חש צרבת וחולשה. באותו יום הוא עבד בגינה, כמו שאהב לעשות, וצפה בכדורגל. בערב עליתי לחדר השינה והלכתי לישון. בסביבות 10 הוא העיר אותי ואמר לי שהוא לא מרגיש טוב ואולי כדאי שניסע לבית חולים. לקחתי אותו ברכב והגענו לתל השומר תוך שתי דקות. בזמן שהחניתי את האוטו ליד חדר המיון הוא התלונן שאין לו אוויר, פתחתי את החלון ברכב וקראתי לפרמדיקים שראיתי שם. הם פתחו את הדלת, ובאותו רגע הוא התמוטט. השכיבו אותו מאחורי וילון וטיפלו בו. אחר כך הוציאו אותנו לאיזה חדר, ואני זוכרת אלונקה דוהרת, הוא מכוסה ורק הנעליים מבצבצות החוצה. ניסו לטפל בו בחדר הטראומה, ומדי פעם הרופא יצא ואמר לנו שהם עושים מאמץ. מהר מאוד הבנתי שאין דרך חזרה...ב־12:30 בלילה הרופא בא להגיד שאין דרך חזרה. זהו. באותו רגע החיים שלנו השתנו. חצי שעה אחר כך כבר היינו בבית. לא היה טעם להישאר שם" ~ תיאור היום האחרון בחייו של עוזי חיטמן ז"ל (יובל אברמוביץ, [http://www.israelhayom.co.il/article/287209 '''"חבל לנו שאת ההכרה הגדולה עוזי קיבל רק לאחר מותו"'''], אתר ישראל היום, תאריך 5.6.2015)
* "עוזי חיטמן היה תמיד גשר, כמעט יחיד, על מים סוערים. יוצר שזכה ללגיטימציה גם מהמגזר ה"אשכנזי", וגם מהצד המסלסל. אבל החיבור ההוא שלו לישראל השנייה, גרם ללא מעט הרמות גבה, שלא לומר זלזול, מצד הממסד הישן. הוא הקטין אותו בעיניו. ולכן חיטמן מעולם לא נתפס כסינגר סונגרייטר מהליגה של הגדולים באמת, למרות שהגיע לו הרבה יותר. כשבנאדם - כל בנאדם - נקטף באמצע החיים, זה תמיד טראגי. אבל במקרה של עוזי חיטמן תחושת ההחמצה חמוצה במיוחד. כי אין לי ספק שלו היה חי היום, הוא היה זוכה סוף סוף להכרה שלה היה ראוי. במציאות תרבותית שבה המוזיקה המזרחית הפכה לפופ האמיתי של ישראל, חיטמן יכל לכהן כזקן השבט. השומר על רף האיכות. ועל הדרך, גם להתעשר הרבה יותר. אבל הרה-לגיטימציה שנערכה לו בחייו, לא נגרמה רק בגלל הקשר שלו עם הצד הכהה של המוזיקה הישראלית. היה בה גם גוון פוליטי ברור. למרות שחיטמן הצהיר על עצמו כאיש מרכז, שתמך בין היתר בהסכמי אוסלו, הדיבור עליו היה שהוא ימני. לא עלינו. העובדה שגדל במשפחה מסורתית, ושהיה מחובר מאד לשירים מהמקורות, הגבירה את ה'חשד'. אגב, עוד תחום שבו הוא הקדים את זמנו. רגע לפני שכל רוקר גילה את הפייטן שבתוכו. ולכן, כשאני חושב עכשיו על עוזי חיטמן, אני מקשיב מחדש לכל מקהלות הנהי - שגם אני שותף להן לפרקים - על מצבה העגום של התרבות הישראלית הנוכחית. ולטענות האינסופיות על כמה טוב, איכותי ומעמיק היה פעם. נכון, אין ספק שיש תהליך מתמשך של רדידות והתמסחרות. ועוד הרבה מילים, שכולן יהיו נכונות והולמות. אבל יחד עם זה, יש היום גם הרבה יותר פלורליזם תרבותי. או, הנה מונח שגם הממסד הישן היה מאמץ בחום. כי התרבות הנעלה של העשורים הראשונים במדינה דיברה - בהכללה כמובן - בקול אחד. קול שאופיין בהגייה אשכנזית שמאלנית. או, במילותיו של חיטמן עצמו: 'יש כאלה שלוקחים מונופול על החכמה. ויודעים יותר טוב ממני, יותר טוב ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך' (מתוך '''בארץ הזאת''', משיריו המובחרים). אבל המצב השתנה. ובמצב הנוכחי, עוזי חיטמן יכול היה להיות נקודת האמצע האולטימטיבית. חיבור כמעט טוב מכדי להיות אמיתי בין מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים. נכס אלקטורלי לכל מפלגה. ואז הקשבתי שוב לשני השירים. ואחרי כל הניתוחים, חלפה בי עוד מחשבה נוגה אחת. היה היתה פה פעם מוזיקת מיינסטרים ישראלית. רגילה. לא מאופיינת. לא "מזרחי", לא "רוק" ולא "אלקטרוני". סתם שירי פופ יפים ונטולי יומרות, בדרך כלל בלדות, שזכו לאהבת הקהל. נכון, הממסד התרבותי נטה לזלזל בהם - כבר היינו שם - אבל הם סיפקו הנאה למסות קריטיות של מאזינים. וגם כסף, לתעשיית מוזיקה שהלכה והתפתחה יחד איתם. שני השירים האלה, של עוזי חיטמן, יכלו להשתייך בקלות לאותו מיינסטרים אובד. ואולי, אפילו, לסייע להקים אותו מחדש" ~ על שיריו הגנוזים של עוזי חיטמן ז"ל שנתגלו שנים לאחר פטירתו ועל הייחודיות של עוזי חיטמן ז"ל כיוצר של שירים אלו בתרבות המוסיקה הישראלית (שי להב, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4239720,00.html "שישים להולדת עוזי חיטמן: המוזיקה הפסיקה באמצע החיים"], אתר YNET, תאריך 10.6.2012)
* "עוזי ליווה בשיריו ובקולו את נוף חיי הארץ, הוא ידע לשורר את חלומות הילדות, מילות ולחני האהבה ליוו את הקהל ברגעים קסומים. הוא איחד את הלבבות בשיריו הלאומיים, חינך לערכים של סובלנות, אהבה ושלום. יש שהאשימו אותו בנאיביות, אך רבים ראו בו "פיטר פן" שמסרב להתפכח ולוותר על עולם בו חלומות יכולים להתגשם. עזיבתו בטרם עת של עוזי חיטמן הותירה תחושת החמצה גדולה בקרב אמנים ואושיות תרבות ובקרב הקהל שצמא לשמוע את קולו ואת שיריו! שירתו קידשה את האהבה והטוב שבאדם, כיבדה את השפה העברית מחד ומאידך הייתה נגישה ומדוברת. שני שיריו שנותרו מורשת זיכרון והוקלטו בקולו ואשר יוצאים היום, הם מעין טיפות קטנות של נחמה וערגה לימים אחרים, ימים תמימים יותר" ~ כתבה במדור מוסיקה עומדת על חסרונו של ע. חיטמן בעולם המוסיקה הישראלי של שנות האלפיים, עת נחשפו 2 שירים גנוזים שלו על רקע ציון יום הולדתו ה-60 (נבו א., [http://www.mako.co.il/music-news/singles/Article-e2920ea64e4d731006.htm '''"עוזי חיטמן ז"ל, 60 שנה להולדתו, שני שירים חדשים"'''], אתר MAKO, תאריך 10.6.2012)
| |||