Curriculum Vitae: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 1:
'''Curriculum Vitae''' (בעברית: קורות חיים) הוא ספר מאת [[
{{מפריד}}
* "לפעמים שעה סתם היא שעה היסטורית. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את ה[[מים]] שבאגרטל. מי שמבין - מבין."▼
* "דוקא הדברים הקטנים גורמים [[אושר]] ל[[אדם]]."
▲* "לפעמים שעה סתם היא שעה [[היסטוריה|היסטורית]]. משהו קורה. טבק נושר. מחליפים את ה[[מים]] שבאגרטל. מי שמבין - מבין."
* "ה[[לב]] אינו יכול לשאת את המילים האלה ("שדות רחוקים"). חדרי מדרגות גורמים לנו [[בכי]]. ומטבחים קטנים. לפעמים אתה רואה מזלג ואתה מבקש את נפשך למות."▼
* "היינו כל כך [[בדידות|בודדים]] מתחת לכיפת ה[[שמים|רקיע]] עד שרצינו לחבק את עצמנו, אבל לא נמצאו לנו ידיים פנויות."
* "ה[[לב]] אינו יכול לשאת את המילים האלה ('שדות רחוקים')."
* "כל כך מובן למה ג'ויס כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. [[סוציאליזם]]."▼
* "הלכנו אל הנזיר היפני (ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה) ודיברנו איתו על החלל ועל [[זמן]]. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."▼
* "חיינו באים מלא-מקום. נולדנו ולא נולדנו. מפני זה כל דבר (לא-דבר) ברור כל כך."
▲* "
* "יכולנו להיגאל כשקנינו מיץ אשכוליות אבל לא נגאלנו. יכולנו להגאל כשישבנו ליד אדם אחר באוטובוס אבל לא נגאלנו."
▲* "כל כך מובן למה [[W:ג'יימס ג'ויס|ג'ויס]] כתב, אולי עשרים שנה, ספר שאין בו מילים של ממש. הלא אפשר למות מן הגבולות הברורים שבין מילה למילה: סיר. גורד שחקים. פצירה. אנדרלמוסיה. שיניים תותבות. כינמת. שלג. זקנה. חליל. קובלט. [[סוציאליזם]]."
▲* "הלכנו אל הנזיר היפני (ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה) ודיברנו איתו על החלל ועל [[זמן]]. אין זמן, הוא אמר, כשהוא מנופף ביד שעליה הוא ענד שעון."
* "סוכן ביטוח בא אלינו וגרביו מופשלים. הוא איבד את רצועת הגומי שהידקה את הגרביים אל הרגל ואנחנו מבינים (שמו מינקובסקי) שהגרביים האלה עומדים במרכז היקום וכל המרחקים מהם ואליהם שוים."
* "לפעמים נדמה שהעולם מלא דברים מיותרים. אנשים ששמם רודולף. כל מיני תרשימים. בניינים שלמים. אתה הולך ברחוב ובחלון הראוה [מאחורי זכוכית] אתה רואה פסטרמה. מילונים (ובהם מילים כמו שורנשטיין). קולות צפצוף של אוטו שנוסע אחורנית. שלטים."
* "תארו לעצמכם [[יהודי]] והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את [[בדידות]]ו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו."
* "אני יכול עכשיו לגלות [[סוד]]. לבית הספר העממי שברחוב [[הרצל]] פינת [[הרב קוק]] [שהיה שייך לציונים הכלליים] היו כנפיים. נכון. בדרך כלל הכנפיים היו מקופלות. אבל בבוקר, כששרנו
* "אלו הם [[זיכרון|זכרונות]] ילדות. כמו שזוכרים סיר לילה או קרש כביסה או מדרגה שבורה."
* "אין גבול ל[[יופי]]ים של הדברים העצובים. כמו כדי חרס ישנים או יצול של עגלה במגרש גרוטאות. כל שנה עצי השזיף פורחים מחדש ואנשים ששמם שטיאסני או דהאן פותחים דלתות וסוגרים אותן."
שורה 18 ⟵ 21:
* "מוטב לישון. שמו הפרטי של הלילה הוא סליחה. וסמלו הישן - סדינים לבנים."
* "בסופו של דבר אנחנו גמל שלמה גדול שנוטה למלנכוליה וקשה מאוד להאמין שבחיים הבאים נהיה כובסת עליזה."
* "אנחנו [כלומר אני] רוחשים כבוד עמוק
==ראו גם==
* [[יואל הופמן]]
[[קטגוריה:ביוגרפיות]]
| |||