הבדלים בין גרסאות בדף "אלבר קאמי"

נוספו 5,425 בתים ,  לפני שנתיים
 
=== הנפילה ===
* "עלינו לבחור אדון. אלוהים איננו עוד באופנה."
* "אדם חסר אופי - ראוי שתהיה לו שיטה."
* "שקלתי את האפשרות לדחוף עיוורים באמצע הרחוב, והעליצות המשכרת והלא צפויה שגאתה בי, גילתה לי עד כמה חלק בנשמתי שנא אותם; תיכננתי לפוצץ את הצמיגים של עגלות הנכים הקטנות, לצעוק 'עניים מלוכלכים' לפועלים שעל הפיגומים, לתת סטירה לתינוקות במטרו."
* "החיות הגדולות זכו לשלוט במצבי-הרוח שלהן."
* "כשמרבים להרהר באדם, מתוך חובה מקצועית או ייעוד, מתגעגעים לפעמים לפרימאטים. להם אין לפחות כוונות נסתרות."
* "לעתים אני חושב על מה שיאמרו עלינו ההיסטוריונים של המחר. יספיק להם משפט אחד כדי לתאר את האדם המודרני: הוא זיין וקרא עיתונים."
* "האם שמת לב שהתעלות הקונצנטריות של אמסטרדם דומות למעגלי הגיהינום? הגיהינום הבורגני, שמאוכלס, כמובן, בחלומות רעים. כשמגיעים אליו מבחוץ, וככל שחודרים מבעד למעגלים, הופכים החיים, ומכאן גם פשעיהם, לדחוסים יותר, לאפלים יותר."
* "לעולם איני חוצה גשר בלילה. נדר שנדרתי. אחרי הכל, תאר לעצמך שמישהו ישליך את עצמו למים. ואז אחת מהשתיים: או שתקפוץ אחריו כדי להציל אותו, ובעונה קרה זו אתה מסתכן בגרוע מכל. או שתפקיר אותו, ואז תגלה שגם צלילות שנחסכו משאירות אותך לפעמים עם שרירים תפוסים להפתיע."
* "התמחיתי במטרות נעלות. הייתי מגן על יתומים ואלמנות, כמו שאומרים, השד יודע למה, הרי יש אלמנות נבזיות ויתומים בני-בליעל. אלא שדי היה לו הרחתי בנאשם שמץ של ניחוח קורבני, ומיד הייתי מפשיל שרוולים להגנתו. ועוד איזה הגנה! סערה! לא רק את השרוולים, את כל הלב הייתי מפשיל."
* "כמה פשעים בוצעו רק מפני שמי שביצעו אותם לא יכלו לסבול את היותם אשמים!"
* "האהדה היא רגש אופייני לנשיא מדינה: זוכים בה בזול, אחרי אסונות. הידיות מסובכת מעט יותר. היא קשה להשגה וממושכת, וכשכבר מחזיקים בה, אי-אפשר עוד להיפטר ממנה, צריך להמשיך ולהתמודד איתה. אל תחשוב שהחברים שלך יטלפנו אליך כל ערב, כפי שהיו צריכים, כדי לוודא שלא החלטת בדיוק הערב להתאבד, או לברר סתם אם אתה לא זקוק לחברה, ושמא מתחשק לך לצאת. מה פתאום. אם הם יצלצלו, זה בטח יהיה בערב שבו אתה לא לבד, בערב שבו החיים נראים לך יפים. אם כבר, הם דווקא ידחפו אותך להתאבדות, בשם הציפיות שתלית בעצמך, לדעתם. האל ישמרנו, אדוני הנכבד, מחברים שמצפים מאיתנו לגדולות! ובאשר לאלה שתפקידם לאהוב אותנו, אני מתכוון לקרובי-משפחה, לבעלי-ברית (איזה ביטוי!), הרי זה כבר סיפור אחר. אלה תמיד יודעים להגיד את המילה נכונה, או יותר נכון את המילה שפוגעת בול: הם מתקשרים אליך כמו שיורים ברובה. והם קולעים למטרה."
* "שמת לב שרק המוות מעורר את הרגשות שלנו? כמה אנחנו אוהבים את החברים שזה-עתה מתו, נכון? כמה אנחנו מעריצים את מורינו שאינם מדברים עוד ופיהם מלא עפר! ההוקרה צצה אצלנו אז לגמרי בטבעיות, אותה הוקרה אשר לה הם אולי ציפו מאיתנו כל חייהם. אבל אתה יודע מדוע אנחנו תמיד יותר הגונים ונדיבים עם המתים? מסיבה פשוטה! אצלם אין כורח. הם מניחים לנו לנפשנו, אנחנו יכולים לקחת את הזמן, למצוא מקום להוקרה בין הקוקטייל לבין המאהבת החמודה, בעצם בזמננו החופשי. הם לא כופים עלינו דבר מלבד הזיכרון, אבל לנו יש זיכרון קצר. כן, מה שאנחנו אוהבים אצל החברים שלנו הוא המוות הטרי, המוות הכואב, סערת הרגשות שלנו, בקיצור - את עצמנו!"
* "כזה הוא האדם, אדוני היקר. יש לו שתי פני: הוא אינו יכול לאהוב מבלי לאהוב את עצמו."
* ""לא עונים לאבא" - אתה מכיר את הביטוי? ביטוי קצת מוזר. למי נענה אם לא לזה שאנחנו אוהבים? מצד שני, הביטוי הזה די משכנע. מישהו חייב להיות הפוסק האחרון. אחרת יהיה אפשר להביא מול כל נימוק נימוק נגדי: לא יהיה לזה סוף. הכוח, לעומת זאת, מכריע וזהו."
* "האמת היא שכל אדם אינטליגנטי, מי כמוך יודע, חולם להיות גנסטר ולשלוט בחברה בכוח האלימות בלבד. אך מאחר שאין זה כה קל כפי שעשויים להתרשם מקריאת הספרים שמתמחים בכך, פונים האנשים בדרך-כלל לפוליטיקה, וממהרים להצטרף למפלגה הכי אכזרית."
* "אתה יודע מהי שרמנטיות? כשאומרים לך "כן" מבלי שתשאל שום שאלה מפורשת."
 
=== המקום ועברו האחר ===
61

עריכות