הבדלים בין גרסאות בדף "החיים כמשל"

נוספו 20 בתים ,  לפני שנתיים
עריכה
(הרחבה)
(עריכה)
* "לראשונה מאז אוחזי עט בידי כתבתי על האנשים האחרים והנשים האחרות שראיתים ברחובות, במסעדות, בגנים ובכנסיות. לראשונה הרגשתי יחס עמוק, חיוני, נרגש, אליהם, אל חייהם, אל גורלם, אל מראיהם ומשושם ועצבם. [[אישה]] בודדת במסעדה, איש צובע קיר בצהוב, נערה מחייכת בחלון, זקן על ספסל בגן, חנווני בפתח חנותו – כל אלו, וכל יתר האלפים, הרבבות, המיליונים, שראיתים בפעם הראשונה והאחרונה בחיי, נתגלו לי כנושאים איזו ייחודיות, איזו משמעות, איזו סמליות עמוקה לאין־ערוך; הם נתגלו לי כחלקי בשרו של [[ אלוהים]]."
* "האנשים מנענעים בידיהם ונחפזים כי הם מדמים שמחוז חפצם מצוי מחוצה להם. אבל אני, היודע כי מחוז חפצי בקרבי הוא, אני למה זה אחפז."
* "האם החיים הם ה[[אושר]] או ה[[סבל]], הטומאה או הקדושה, ה[[שכחה]] או ה[[זיכרון]]? האם החיים הם באחדות המהותית של הניגודים הללו, או שהם בהפרדה, במלחמהב[[מלחמה]], בבחירה?"
 
==על אהבה ואושר==
* "כל חיי [[אהבה|אהבתי]], שבתי ואהבתי, שבתי ואהבתי, אבל את מי אהבתי? אומר לך: אהבתי את הדמות הפנימית אשר נשאתי בלבי, הדמות אשר על ידיה ביקשתי להיגאל. נשאתיה דרך המצוקה והקשיים של החיים האלה, אך לא נגאלתי. עדיין אני מלא אהבה."
* "אינני מצטער על שלא עלה בגורלי לחיות עמה באושר ובנעימים. השמחות הפעוטות שהייתי זוכה בהן אינן שוות את מכאובי הלב, את המכאובים היולדים את הרוח. לכאורה נדמה שרציתי להיות מאושרמ[[אושר]]. אבל, מי יודע? אולי, באמת, רציתי רק לרצות להיות מאושר, זאת אומרת, לסבול?"
* "אותו כוח שהניע והלהיב את הערגה למות, הוא עצמו, בהיותו כוח כביר כזה, עשה את האפשרות למות, לחדול, לבלתי אפשרית... להשתוקק למות – זה סימל בשבילי את התשוקה לחיות את הצורה העמוקה, הטהורה, החזקה והמתוקה של האהבה."
* "מה הן כל שמחות חיינו שאנו כה מתרפקים עליהן, אם לא בכי הדם אל תנחומותיו?"
* "יש ובלכתי ברחוב אני רואה נערה באה לעומתי ואני אומר בלבי: הנה אשתי, איזו פגישה מאושרת! אמנם יודע אני שאין זו אשתי, ובכל זאת אני אומר: הנה אשתי. כך אני שמח רגע אחד ארוך, עד שהיא קרבה אלי ועוברת על פני. שמחותי כל־כך קצרות הן."
* "הדברים החומריים שנואים עליי. הם מעציבים ומחליאים אותי. הבעלות על דברים מכבידה עליי ומדאיגתני, משום שהיא הופכת אותם לחומריים גרידא. לכן ה[[חלום]] וה[[זיכרון]] הם יפים, נעלים ומלאי אושר, כי הם משוחררים מהכובד של החומרי. החומרי הוא התגלמותה של המצוקה."
* "תביא אותי לידי כך שאצחק! שאצחק למראה חלום החיים הפראי, השיכור, אשר חלמת! למראה הפרחים הצפים על הנהר שבמדבר, למראה הידיים המתוקות, החזקות, המקיפות את ה[[לב]] המאושר, למראה העמק בערפל, שהוא עלמה לבנה, אדירה, יפת [[שד (איבר)|שדיים]], למראה המצולה הירוקה של החלום הזה. הזמן חלף. עכשיו לילה. הזמן חלף. רוח קרה נושבת. הייתי נער. הזמן חלף. הנפש [[בדידות|בודדה]] לגמרי. תביא אפוא את הלב הלילי לידי כך שיצחק מתוך החלום אשר חלמת, אלוהים!"
 
==על שירה ויצירה==
 
==על חברה ולאומיות==
* "למלחמה הלאומיתה[[לאומיות|לאומית]] לא הייתה כל משמעות בעיני ולא ראיתי מהו שיש להילחם עליו. אויבי האמיתיים היו אורבים לי במקום אחר, במסתרים החשוכים של הנפש."
* "לא היה אכפת לי אם יהיו שריה וטפסריה של המדינה נימולים או ערלים. וכי מה זו מדינה וגלות מהי? עצם הקיום הזה הנהו הגלות הממשית."
* "לא זכור לי שפחדתי או שהתביישתי. [[רגש]] אחר היה בליבי והוא הכיל, במובן ידוע, איזו מתיקות: הרגשתי כי במעשה שעשיתי, בפגיעה שפגעתי במה שמכונה בשם מוסר חברתי, בסוד שנתייחד לי מעתה, הריני מעמיד עצמי במעמד נבדל מחוץ לחברה ולקשיי האחווה העדריים שלה."
* "שדה התפרסם ביצירתו האוטוביוגרפית 'החיים כמשל' בה חשף את נפשו ואת מחשבותיו חשיפה ששום סופר עברי לא חשף לפניו ורק מעטים חשפו אחריו." ~ [[W:אלי אשד|אלי אשד]]
* "יצירתו אלמותית, חסרת מיקום וזמן, מדברת לנפש הזועקת באשר היא...וטוענת את היחיד הייחודי המיוחד, הרגיש ויוצא הדופן – בעוצמה וגם בנוחם ובברכה. היא מקנה לו זהות, מיקום ותחושת נוכחות ושייכות." ~ גבריאל רעם
* "על ההתגלות האישית של כל קורא בעקבות 'החיים כמשל', ספר שהוא כולו אמת ישראלית, מקומית, נוגעת ומסעירה, אוכל להעיד רק, שאם קודם קריאת הספר רציתי להיות 'סופר', אחר כך השתוקקתי לזה פי כמה וכמה." ~ [[W:יותם ראובני|יותם ראובני]]
 
[[קטגוריה:ביוגרפיות]]