1984: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[w:1984 (ספר)|1984]]''', (באנגלית: '''Nineteen Eighty-Four''') הוא רומן [[W:דיסטופיה|דיסטופי]] מאת [[ג'ורג' אורוול]] שיצא לאור בשנת 1949. בספרו מתאר אורוול חייםאת המתנהליםאורח לפיהחיים ערכיםהמתנהל טוטליטרייםתחת קיצונייםשלטון טוטליטרי המשתמש במגוון דרכים כדי להבטיח את שליטתו. הספר זכה להתייחסויות שונות: יש הרואים בו בעיקר ביקורת [[פוליטיקה|פוליטית]] חריפה על משטרים טוטליטריים, אך היו שמצאו בו מסרים [[מוסר]]ים, ותובנות פסיכולוגיות וסוציולוגיות.

* "אם אותה בדותה תאושר בכל המסמכים - עתיד ה[[שקר]] להיכנס ל[[היסטוריה]] ולהיעשות [[אמת]]. '''"מי שבידו השליטה על העבר"''' - נאמר בסיסמא המפלגתית - '''"בידו השליטה על העתיד; מי שבידו השליטה על ההווה בידו השליטה על העבר"'.''' ואף על פי כן, אף שהעבר הוא בר שינוי הוא על פי עצם טבעו, הרי לא נשתנה כלל. כל מה שהוא אמת עכשיו אמת הוא מנצח עד נצח. פשוט מאוד. אין צורך אלא בשורה אינסופית של נצחונות על זכרונך."

* "[[יחסי מין|כשמתעלסים]] מוציאים מרץ; ואחר כך מרגישים טוב ולא אכפת שום דבר. הם אינם יכולים לסבול שבני אדם ירגישו כך. הם רוצים שנתפוצץ מרוב מרץ, כל הזמן. כל הצעדות האלה, כל התרועות, כל נפנופי הדגלים - כל זה הוא יצר מין שנתחמץ."

* "לא! לא רק כדי לסחוט ממך הודאה, ולא כדי לענוש אותך. אתה רוצה שאומר לך מדוע הבאנו אותך הנה? לרפא אותך! לעשותך שפוי בדעתך! האם אתה מבין, וינסטון, ששום אדם שאנחנו מביאים לכאן לעולם אינו יוצא מתחת ידינו אלא אם כן ריפאנו אותו? אין אנו מעוניינים באותם פשעים טיפשיים שפשעת. פעולה גלויה אינה מעניינת את המפלגה; אין אנו מעוניינים אלא במחשבה. אין אנחנו מסתפקים בכל שאנחנו משמידים את אויבינו; אנחנו [[שינוי|משנים]] אותם." ~ אובריין

* "אנחנו מביאים את הלשון לצורתה הסופית - לצורה שעתידה להיות לה כשאיש לא ידבר עוד שום לשון אחרת. לאחר שנגמור ייאלצו אנשים כמוך ללמוד אותה מחדש. אתה בודאי סבור שעיקר [[עבודה|עבודתנו]] הוא המצאת מלים חדשות. כלל וכלל לא! אנחנו משמידים מלים - עשרות מלים, מאות מלים, יום־יום. אנחנו מקלפים את הלשון עד הגרעין. במהדורה האחת-עשרה לא תיכלל אף מלה אחת העתידה לצאת מן השימוש עד שנת 2050." ~ סיים מסביר לוינסטון סמית' את עבודתו על מילון "שיחדש" (עמ' 43)

* "אינך מבין שכל מטרתה של שיחדש היא לצמצם את היקף המחשבה? בסופו של דבר נביא לידי כך שפשעי מחשבה לא יהיו אפשריים משום שלא יהיו מלים[[מילים]] להגותם. כל מושג שעלול להיות צורך בו יהיה לו ביטוי אך ורק במילה אחת, בעלת משמעות מוגדרת בהחלט, שכל משמעויות־הלוואי שלה נמחו ונשכחו. כבר עכשיו, במהדורה האחת-עשרה, אין אנו רחוקים מנקודה זו. אבל התהליך עוד יימשך זמן רב לאחר ששנינו לא נהיה עוד בין החיים. מדי שנה בשנה פחות ופחות מלים, והיקף התודעה הולך ומצטמצם לאט־לאט. אפילו עכשיו, כמובן, אין לא סיבה ולא צידוק לפשעי מחשבה. אין זו אלא שאלה של משמעת עצמית, פיקוח על המציאות. אבל לבסוף לא יהיה צורך אפילו בכך. המהפכה תושלם כאשר הלשון תהיה מושלמת. שיחדש הוא סוצאנג וסוצאנג הוא שיחדש, האם נתת דעתך, וינסטון, שבשנת 2050, לכל המאוחר, לא יהיה עוד בחיים אפילו אדם אחד המסוגל להבין שיחה כזאת שאנחנו מנהלים עכשיו?" ~ סיים לוינסטון סמית', על עתיד השפה (עמ' 44)

:'''וינסטון סמית':''' "לא. אני מאמין בכך, אני יודע שסופכם להיכשל. יש משהו ביקום - איני יודע מה, רוח, עיקרון שלעולם לא תתגברו עליו."