פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה, התאמה לנייד |
||
שורה 18:
* "רבים נוהגים בעקשנות במרדף אחר הדרך שבחרו לעצמם, מעטים במרדף אחר המטרה."
=== [[W:כה אמר זרתוסטרא|כה אמר זרתוסטרא]] (1883 - 1885) ===▼
{{הפניה לערך מורחב|כה אמר זרתוסטרא}}▼
* "החטא לאלוהים היה לפנים גדול החטאים, אך הנה מת האלוהים ובזאת מתו גם החוטאים ההם. כעת הדבר האיום ביותר הלא הוא לחטוא לארץ."▼
* "הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום – לרשע."▼
* "גדלותו של אדם בזה שגשר הוא ולא מטרה: מה שאפשר לאהוב בו באדם הוא זה שמעבָר הוא ושקיעה."▼
* "אהבה מהי? בריאה מהי, ערגה מהי? כוכב מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין את הכל. ואת מינו אין להכחיד כאשר לא יוכחד מין הפרעוש; האדם האחרון יאריך ימים יותר מכל שקדם לו."▼
* "זה דבר חכמתו: 'היה ער על מנת שתיטיב לישון'. ואכן, אלמלא היה בהם, בחיים, טעם, וחייב הייתי לבחור בשטות כלשהי, הייתה זו לי המובחרת שבשטויות."▼
* "כל כולי גוף, ושום דבר זולתי זאת. ונפש אינה אלא מילה למשהו השייך לגוף. הגוף הוא בינה גדולה, ריבוי בעל משמעות אחת, מלחמה ושלום, עדר ורועה."▼
* "האדם הוא דבר שהכרח לגבור עליו; ועל כן עליך לאהוב את מידותיך הטובות – כי בהן צפון אבדנך."▼
* "לעתים קרובות בעלותי אני מדלג על פני מדרגות – ושום מדרגה לא תסלח לי על כך."▼
* "השלום אהבו כאמצעי למלחמות חדשות. ואת השלום הקצר – יותר מן הארוך."▼
* "יהא שלומכם ניצחון."▼
* "הו! איך לא אשתוקק לנצחיות, לטובה שבטבעות, לטבעת הנישואין של השיבה הנצחית? מעולם לא פגשתי באישה שאיתה הייתי רוצה להעמיד ולדות, אלא אם כן הייתה זו האישה אשר אהבתי. כי אהבתיך, הו נצחיות! כי אהבתיך הו נצחיות!"▼
* "לא אאמין באף אל שאינו יודע לרקוד."▼
* "עשר אמיתות עליך למצוא ביום: ולא, גם בלילה עוד תחפש [[אמת]] ונפשך תישאר רעבה."▼
* "קדימה, חברים!"▼
* "אכן, מרוב עייפות אף למות לא נוכל עוד; ועתה עודנו ערים ומוסיפים לחיות- בתוך כוכי קברים."▼
* "לארץ, הוא אמר, יש עור; ועור זה נגוע במחלות. אחת המחלות האלה, למשל, נקראת 'אדם'."▼
* "לגאול את העבר ולהפוך כל 'היה' ל'כך רציתי שיהיה!'- רק לזה אני קורא גאולה!"▼
* "קשה לחיות עם בני אדם, כי קשה כל כך [[שתיקה|לשתוק]]. בייחוד לפטפטן."▼
* "האם מכירים אתם את בהלת הנרדם?- חיל ורעדה אוחזים אותו עד בהונות רגליו, כי הנה הקרקע נשמטת מתחתיו והחלום מתחיל." ▼
* "לא אני הפה לאזניים האלה."▼
▲=== [[w:אנושי, אנושי מדי|אנושי, אנושי מדי]] (1878) ===
{{הפניה לערך מורחב|אנושי, אנושי מדי}}
* "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
שורה 118 ⟵ 94:
* "התביעה להיות נאהב היא מן החוצפות הגדולות ביותר."
=== [[w:המדע העליז|המדע העליז]] (1882) ===▼
▲{{הפניה לערך מורחב|כה אמר זרתוסטרא}}
▲* "החטא לאלוהים היה לפנים גדול החטאים, אך הנה מת האלוהים ובזאת מתו גם החוטאים ההם. כעת הדבר האיום ביותר הלא הוא לחטוא לארץ."
▲* "הלא כאילן האדם. ככל אשר ירבה לשאוף אל על ואל אור יגבירו שורשיו כמיהתם ארצה, מטה, לחושך, לתהום – לרשע."
▲* "גדלותו של אדם בזה שגשר הוא ולא מטרה: מה שאפשר לאהוב בו באדם הוא זה שמעבָר הוא ושקיעה."
▲* "אהבה מהי? בריאה מהי, ערגה מהי? כוכב מהו? אלו שאלות אשר ישאל האדם האחרון ובעיניו ימצמץ. אותה שעה והנה צמקה וקטנה הארץ ועליה מדדה האדם האחרון המקטין את הכל. ואת מינו אין להכחיד כאשר לא יוכחד מין הפרעוש; האדם האחרון יאריך ימים יותר מכל שקדם לו."
▲* "זה דבר חכמתו: 'היה ער על מנת שתיטיב לישון'. ואכן, אלמלא היה בהם, בחיים, טעם, וחייב הייתי לבחור בשטות כלשהי, הייתה זו לי המובחרת שבשטויות."
▲* "כל כולי גוף, ושום דבר זולתי זאת. ונפש אינה אלא מילה למשהו השייך לגוף. הגוף הוא בינה גדולה, ריבוי בעל משמעות אחת, מלחמה ושלום, עדר ורועה."
▲* "האדם הוא דבר שהכרח לגבור עליו; ועל כן עליך לאהוב את מידותיך הטובות – כי בהן צפון אבדנך."
▲* "לעתים קרובות בעלותי אני מדלג על פני מדרגות – ושום מדרגה לא תסלח לי על כך."
▲* "השלום אהבו כאמצעי למלחמות חדשות. ואת השלום הקצר – יותר מן הארוך."
▲* "יהא שלומכם ניצחון."
▲* "הו! איך לא אשתוקק לנצחיות, לטובה שבטבעות, לטבעת הנישואין של השיבה הנצחית? מעולם לא פגשתי באישה שאיתה הייתי רוצה להעמיד ולדות, אלא אם כן הייתה זו האישה אשר אהבתי. כי אהבתיך, הו נצחיות! כי אהבתיך הו נצחיות!"
▲* "לא אאמין באף אל שאינו יודע לרקוד."
▲* "עשר אמיתות עליך למצוא ביום: ולא, גם בלילה עוד תחפש [[אמת]] ונפשך תישאר רעבה."
▲* "קדימה, חברים!"
▲* "אכן, מרוב עייפות אף למות לא נוכל עוד; ועתה עודנו ערים ומוסיפים לחיות- בתוך כוכי קברים."
▲* "לארץ, הוא אמר, יש עור; ועור זה נגוע במחלות. אחת המחלות האלה, למשל, נקראת 'אדם'."
▲* "לגאול את העבר ולהפוך כל 'היה' ל'כך רציתי שיהיה!'- רק לזה אני קורא גאולה!"
▲* "קשה לחיות עם בני אדם, כי קשה כל כך [[שתיקה|לשתוק]]. בייחוד לפטפטן."
▲* "האם מכירים אתם את בהלת הנרדם?- חיל ורעדה אוחזים אותו עד בהונות רגליו, כי הנה הקרקע נשמטת מתחתיו והחלום מתחיל."
▲* "לא אני הפה לאזניים האלה."
* "מוסריות היא אינסטינקט העדר באינדיבידואל."▼
* "האכזריות היא תרופתה של גאווה שנפגעה."▼
* "הרעל שהורג אנשים חלשים מטבעם, ממריץ את החזקים."
* "ההחלטה הנוצרית להשקיף על העולם כרע ומכוער, גרמה לו להיות מכוער ורע."
▲* "האכזריות היא תרופתה של גאווה שנפגעה."
* "יש בכוחו של האמן לעורר את כוחות הפעולה הרדומים בנפשו של הזולת."
* "מה שאנו עושים לעולם אינו מובן, אלא רק זוכה לשבח או לגנאי."
▲* "מוסריות היא אינסטינקט העדר באינדיבידואל."
* "רעד וחיל אוחזים בנו שוב; מיהו זה אשר ישתוקק לקדש מחדש כאלוהית מפלצת זו של עולם לא נודע, כפי שנהגו חכמי העולם העתיק?"▼
* "ההסברים המיסטיים נחשבים לעמוקים; האמת היא, שאין הם אפילו שטחיים"
▲* "רעד וחיל אוחזים בנו שוב; מיהו זה אשר ישתוקק לקדש מחדש כאלוהית מפלצת זו של עולם לא נודע, כפי שנהגו חכמי העולם העתיק?"
* "איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? - גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"
===
* "הוא אשר נלחם עם מפלצות - שיזַהר, פן יהפוך הוא עצמו למפלצת."
* "לא זה שרימיתני זעזע אותי, כי אם שהינני מוסיף להאמין לך!"
שורה 145:
* "מי שבז לעצמו, עדיין מכבד הוא את עצמו בבחינת בז."
* "רק מה שאינו חדל לגרום לנו סבל נשאר בזיכרון."
* "אפשר לחיות מבלי לזכור ולהיות
* "שעה ארוכה האזין לדברי, אך לא עצר ברוחו להאזין גם לשתיקתי. כי הנה בנקודה זו, יש לי הרבה מה לשתוק."
* "בבית מלאכה זה, בו מייצרים אידיאלים - רוח סירחון עולה באפי מכל שקריו"
* "ואת אוזלת היד שאינה גומלת מעבדים פה ל'טוב לב'; את השפלות הפחדנית ל'רוח ענווה'; את הכניעה לשונאים הופכים ל'ציות'"
* "לנסות זה לדמיין."
* "האושר, יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."
* "בכל פעם שהחיים זורחים, האושר והאינסטינקט זהים."
* "לנסות להעריך את החיים לחיוב או לשלילה, זה לעסוק באבחנות שלעולם אין בכוחן להיות אמיתיות."
שורה 169:
* "אין לי אימון בכל בעלי השיטות ואני חומק מהם. הרצון לשיטה מעיד על העדר יושר."
* "לתקן את המין האנושי? הנה הדבר האחרון שאוכל להבטיח. אינני יוצר אלילים חדשים."
* "להשליך את כל האלילים – כך אני מכנה את כל האידיאלים – הנה מה שמהווה את אמונתי."
שורה 178:
* "כל אידיאליזם טופח על פניה של המציאות במקום לקבל אותה כפי שהיא – ובכל זאת אהבוה."
* "ההכרה הורגת את הפעולה. כדי לפעול יש צורך בעיניים מוסוות באשליה."
* "מאז שובו של ואגנר לגרמניה הוא מייצג את כל מה שאני מתעב - אפילו את האנטישמיות."
* "לעתים קרובות שאלתי את עצמי אם אינני חייב לשנות חיי הקשות, יותר מאשר לאחרות."
שורה 188:
* "כאב עז ארוך, איטי, שבו אנו נשרפים כמו עצים ירוקים. הוא בלבד מכריחנו, אנו הפילוסופים, לרדת לעמקי נשמתנו."
<small>(מבוסס על קטעים מפנקסיו) * "להכריז על [[אהבה]] אוניברסלית של האנושות משמעו להעדיף את כל מי שסובל, את המתנוון ואת מי שאין הצדקה לקיומו. דבר זה מצדיק את הישרדותו של החלש ושל המתנוון."
* "הכרזתי [[מלחמה]] על האידיאל החולני של הנצרות (ועל כל מה שנמצא בקרבתו) לא כדי לכלותו אלא כדי לשים קץ לעריצותו."
| |||