בני גנץ: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Marloweperel (שיחה | תרומות) |
עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:
'''[[W:בני גנץ|בני גנץ]]''' (נולד ב־1959), הרמטכ"ל ה־20 של [[צבא הגנה לישראל]]. בשירותו הצבאי היה לוחם ומפקד ב[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. בעבר כיהן כסגן הרמטכ"ל, כמפקד פיקוד הצפון, כמפקד זרוע היבשה, כנספח צה"ל ב[[ארצות הברית]] וכמפקד הגיס הצפוני.▼
▲'''[[W:בני גנץ|בני גנץ]]''' (נולד ב־1959)
==על ילדותו ==
* "כפר אחים הוא מקום שטבוע בי. הוריי היו מקימי המושב - הם היו כאן ראשונים, לבדם. היום אבי קבור פה, ואמי ואחותי עדיין גרות פה. אני מגיע למושב בממוצע פעם בשבועיים-שלושה. בעבורי, כפר אחים היה כל החיים. האווירה במושב והחינוך שקיבלתי מהוריי, ובפרט מאבי, הם שהולידו את הרצון שלי להגיע לשירות קרבי." ~ על ילדותו במושב כפר אחים ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/35/02.htm מקור]).▼
* "הזיכרונות שלי מתחילים ביום שעברנו לבית הזה, שאמי עדיין גרה בו, ממקום אחר במושב, עם סוס ועגלה. הייתי בן ארבע, ומשם אני מתחיל לזכור. כל הילדות שלי עברה כאן, עד שהלכתי לתיכון בכפר הירוק ואחר-כך לצבא. אלה היו חיים של עבודה ומשפחה, סדר יום שמתחיל בחמש בבוקר. אהבתי מאוד לחלוב פרות, זאת הרגשה נהדרת. אני חושב שעד היום אני רפתן מקצועי. אחר הצהריים היינו משחקים בשדות, ואני הייתי הילד הראשון במושב שהיו לו אופניים, וכל שאר הילדים היו רצים אחריי. כל עץ במושב הזה הוא עץ שהייתי שותף בנטיעתו ובתחזוקתו. היום מאחורי הבית יש מטע רימונים, אבל פעם הייתה פה רפת ומאחוריה שדה אספסת, שבו אבי ואני היינו מקבלים את ההכרעות הגורליות לגבי חיי." ~ על ילדותו במושב [[W:כפר אחים|כפר אחים]] ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/35/02.htm מקור]).▼
==שירותו הצבאי==
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - 20th Chief of Staff, Lt. Gen. Benny Gantz.jpg|ממוזער|200px|במדי רמטכ"ל]]
* "התגייסתי בשנת 1978 לגדוד 50, שאז נקרא [[W:נח"ל מוצנח|'נח"ל מוצנח']] והיה חלק מהצנחנים, ולאחר מכן הפך לגדוד 101. הטירונות עצמה לא הפחידה אותי יותר מדי, ידעתי שיטרטרו אותי, וכך באמת היה, ואני צחקתי מכל העניין. אבל שנה לאחר הגיוס עברתי לאימון המתקדם ופגשתי את המפקד שלי – אורי ארליך, ושם ראיתי מודל פיקוד אחר. היו בו כל־כך הרבה דברים יפים, והוא היה כל־כך בוגר. אפשר להגיד שהוא ממש יצק את האופן שבו התנהגתי כחייל. אני חושב שמה שהיה מאוד חשוב אצל אורי, זה שהוא היה גם בן אדם וגם מפקד, ולא טרח להסתיר את זה. יש כמובן מפקדים אחרים שהם בסדר, אבל הם עושים פוזות, והוא לא עשה פוזות." ~ על המפקד שהשפיע עליו, מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-586459-%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C_4#post4501783 ההתחנות של בני] מאת ליאת שלזינגר, [[W:במחנה|במחנה]], {{כ}} 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר [[W:פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].
* "עם אורי היו לי המון אירועים מבצעיים חשובים ומשמעותיים, אבל יש אחד שאני זוכר במיוחד. זהו מבצע [http://www.zanhanim.org.il/show_item.asp?levelId=43939&itemId=32235&itemType=3&prm=t=3&template=1 "איש דמים"]- שהיה הפשיטה המוסקת הראשונה לדרום לבנון, עוד בטרם ימי של"ג. זה התרחש באזור גשר קסאמייה, גשר בגזרה המערבית של הליטאני. אורי היה מפקד הצוות ואני הייתי סגנו. הגעתי לעמדה וחיפיתי עליו כשהתקרב לבית. מחוץ לבית זיהינו מחבלים ופתחנו באש. אורי התקרב לבית במהירות, והיה צריך להניח מטענים כדי לפוצץ את הבית שהיה ידוע כבית מחבלים. התחלנו לשמוע פיצוצים בתוך הבית וקולות של בכי, שלא ידענו לזהות אותם. החלטנו שבגלל שאיננו יודעים להסביר את הבכי, מנתקים מגע ולא משאירים את המטענים בתוך הבית. אמרתי לאורי בקשר 'תזכור את שלכת', כי ב[[W:מבצע שלכת|מבצע שלכת]], שהיה כאשר הייתי חייל, נהרגו שני מ"פים מ[[W:נח"ל מוצנח|גדוד 50]], כשבית נפל עליהם. אמרתי לו שהבית תיכף יתפוצץ על יושביו ועליו, ואורי ניתק מגע. התרחקנו לא הרבה והבית עף באוויר. מסתבר שזה היה בונקר או משהו." ~ מתוך הכתבה [http://www.fresh.co.il/vBulletin/t-586459-%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%9C_4#post4501783 ההתחנות של בני] מאת ליאת שלזינגר, [[W:במחנה|במחנה]], {{כ}} 28.01.2005, עמוד 24, כפי שהועלה באתר [[W:פרש (אתר אינטרנט)|פרש]].
* "הייתי נוקב מאוד. שעתיים אחרי שהחלה המלחמה אמרתי שצריך לגייס מילואים ולצאת למהלך קרקעי. באתי עם תפיסת עולם שגובשה בתפקידי הקודם כאלוף פיקוד הצפון. ידעתי שאת הלחימה בקטיושות לא יהיה אפשר להכריע ללא תמרון קרקעי משמעותי." ~ על [[מלחמת לבנון השנייה]] ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/149/959.html?hp=1&cat=875 מקור])
▲* "כפר אחים הוא מקום שטבוע בי. הוריי היו מקימי המושב - הם היו כאן ראשונים, לבדם. היום אבי קבור פה, ואמי ואחותי עדיין גרות פה. אני מגיע למושב בממוצע פעם בשבועיים-שלושה. בעבורי, כפר אחים היה כל החיים. האווירה במושב והחינוך שקיבלתי מהוריי, ובפרט מאבי, הם שהולידו את הרצון שלי להגיע לשירות קרבי." ~ על ילדותו במושב כפר אחים ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/35/02.htm מקור]).
▲* "הזיכרונות שלי מתחילים ביום שעברנו לבית הזה, שאמי עדיין גרה בו, ממקום אחר במושב, עם סוס ועגלה. הייתי בן ארבע, ומשם אני מתחיל לזכור. כל הילדות שלי עברה כאן, עד שהלכתי לתיכון בכפר הירוק ואחר-כך לצבא. אלה היו חיים של עבודה ומשפחה, סדר יום שמתחיל בחמש בבוקר. אהבתי מאוד לחלוב פרות, זאת הרגשה נהדרת. אני חושב שעד היום אני רפתן מקצועי. אחר הצהריים היינו משחקים בשדות, ואני הייתי הילד הראשון במושב שהיו לו אופניים, וכל שאר הילדים היו רצים אחריי. כל עץ במושב הזה הוא עץ שהייתי שותף בנטיעתו ובתחזוקתו. היום מאחורי הבית יש מטע רימונים, אבל פעם הייתה פה רפת ומאחוריה שדה אספסת, שבו אבי ואני היינו מקבלים את ההכרעות הגורליות לגבי חיי." ~ על ילדותו במושב [[W:כפר אחים|כפר אחים]] ([http://dover.idf.il/IDF/News_Channels/bamahana/07/35/02.htm מקור]).
* "בסופו של דבר אני מוצא את עצמי יושב עם אבא שלי, במלוא מובן המילה, על האספסת בחלקה א', והוא אומר לי שאם אנחנו אנשי ההתיישבות לא נלך לביטחון, מי ילך?" ~ בני גנץ מספר כיצד שכנע אותו אביו, נחום, שהיה סגן מנהל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וסגן מזכיר תנועת המושבים לחתום קבע.
* "לכל אחד מאיתנו יש יותר אכזבות ופחות אכזבות. במישור האישי אני יכול לומר שני דברים: אני מלא סיפוק על יותר מ־30 שנות שירות. אני מרגיש סיפוק מהעשייה עצמה וזה גובר על כל מחשבה אישית שלא תהיה לי: אני אהיה או לא אהיה, רציתי להיות ואני לא, כל מה שאנשים נוטים להשתעשע בו. מדובר בביטחון המדינה וזה גובר על הקריירות שלנו. אני פה בשביל המדינה, ולא המדינה בשבילי. עשיתי הרבה, הסיפוק שלי ממה שעשיתי הוא רב. אם יקרו דברים אז יקרו ואם לא, יקרו דברים אחרים." ~ על השירות הצבאי ([http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/149/959.html?hp=1&cat=875 מקור])
| |||