חיים נחמן ביאליק: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Shykush (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
עריכה, הרחבה
שורה 61:
* "כל מיני "האנוסים" שלנו, שנכנסו לבטן הנצרות "וקרקרו במעיה" ושם הוסיפו לחתור מתוך רצון יהודי ומתוך דם יהודי – גם אני כהיטלר מאמין בדם ובכח הדם – לאט לאט תחת שרידי האלילות, והם הם בעיקר – אף כי קוראים בשמות של גויים גדולים – שהכשירו את יצירת כל תנועות החופש הגדולות בעולם: את הרינסנס, הליברליזם, הדימוקרטיזם, הסוציאליזם והקומוניזם." ~ דברים שאמר באוניברסיטה העברית, 1933.
* "אין כאן משל ח"ן ביאליק אלא ח"ן בלבד." ~ על ספר האגדה שבעריכתו שלו ושל י"ח רבנציקי<ref>דב סדן, קערת צימוקים, ירושלים תש"י, מס' 442, מפי ז' שזר.</ref>.
* "כל 'וכדומה' אינו בא אלא לשם טישטוש דבר־מה '''שאינו''' דומה למדובר... זה טוב במיוחד בהרצאה, שהקהל המקשיב אין לו שהות להרהר ולהקשות קושיות..."<ref name=":0">אביגדור המאירי, [http://benyehuda.org/hameiri/bialik_impromptu.html ביאליק על־אתר] בפרויקט בן־יהודה.</ref>
* על הטענה "דבר כזה אין בשפה העברית!": "מה שיש בשפה העברית, כלומר, בכל הספרות העברית המסורתית וגם החילונית, יש אחד היודע: הרב קוק; אך מה שאין בה, עדין לא נולד אדם שיודע!"<ref name=":0" />
==מדבריו על השבת==
* "השבת כסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון הסוציאלי ושוויון ערך האדם." ~ איגרות ביאליק, כרך ה, עמ' רטז
* באחת משבתות חודש תשרי תרפ"ז (ספטמבר 1926). בעת שהשקיפו על הסביבה מעל גג ביתו של ביאליק, הבחינו השניים בקבוצת בחורים ששיחקו כדורגל. פעילות זו – שנעשתה בפרהסיה במרכזה של עיר בעצם יום השבת – עוררה את ביאליק להרהורים כבדים, והולידה בו תביעה לתיקון המצב. את מסקנותיו בנדון השמיע באוזני אורחו: "סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג ונהיה לשני שבטים: האחד נאמן לקנייני האומה, והשני – פורק-עול, פוקר וכופר, הולך בדרכי ירבעם בן נבט. בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול, לא תהיה לנו תקומה" - מתוך [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/597/741.html מובא בכתבה בNRG]
* "עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם." ~ איגרות חיים נחמן ביאליק, בעריכת פ' לחובר, 1939, כרך ה' עמ' רכ.
 
* "סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג ונהיה לשני שבטים: האחד נאמן לקנייני האומה, והשני – פורק־עול, פוקר וכופר, הולך בדרכי ירבעם בן נבט. בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול, לא תהיה לנו תקומה... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד, ‘חיזוק שבת‘ או ‘עונג שבת‘. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחוכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת." [https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/11/ART2/597/741.html מקור]
* "אף לאחר שנתחולל בי "שנוי׳שנוי ערכין"ערכין׳ גמור הייתי נזהר בעישון בשבת, אפילו בחדרי חדרים. בשמירת מצוה זו ראיתי ענין לאומי-עממי, התקשרות אל כלל ישראל, אל ההמונים הנושאים בעול היהדות ואינם מבקשים חשבונות רבים.... הצטערתי הרבה על "ההתבטלות שהיתה בי" אז בפניו (-[בפני 'אחד העם')] בענין העישון בשבת, וכמה פעמים קבלתי עלי בקבלה גמורה ומוחלטת לחדול מזה. אבל כאן נתגלתה בי חולשת רצוני, ואולי חולשת אופיי בכלל. מעוות לא יוכל לתקון". "אלו היו הדברים האחרונים, שזכיתי לשמוע מפיו...". -~ דבריו האחרונים של ביאליק לפני מותו, לאהרן ליטאי. ~לפני מותו,'הארץ', 'התבטלות היתה בי', 6 יולי, 2001.
 
* "דע לך, שהנני מבדיל הבדלה גמורה בין מה שאדם עושה בפרהסיה ובין מה שהוא עושה בחדרי ביתו. בפרהסיה, אם אדם יעשן ב'עונג שבת' שלי, אוחזנו במפרקתו ואשליכנו החוצה. מה שאין כן בחדרי ביתו, ברשות היחיד שלו. שם צריך שיהיה בן חורין לנהוג כחפצו, ואת החשבון בינו ובין קונו יעשה הוא בעצמו, באין איש אתואיתו." ~ ש' שלום, עם ח"נ ביאליק ומכס ברוד, 1984, עמ' 44.
 
 
==נאמר עליו==
* "אצל ביאליק האמצעי העיקרי של שיכוך ה[[כאב]] היה הפירוש האלגורי של הסבל כ"צרת האומה" לדורותיה. העצמי הפגוע חילק את סבלו בין רבבות חברי הקולקטיב שהוא, העצמי, נעשה למייצגם." ~ [[W:דן מירון|דן מירון]]