תיאולוגיה פוליטית: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש
 
עריכה
שורה 1:
[[File:Theologie politique, Carl Schmitt, Louis Maitrier, 1998.jpg |עטיפת הספר בתירגום לצרפתית|ממוזער|142 פיקסלים]]
'''תיאולוגיה פוליטית''' (בגרמנית: '''Politische Theologie''') הוא ספר מאת [[קרל שמיט]] חוקר מדעי המדינה ה[[גרמניה|גרמני]] העוסק בביקורת הדמוקרטיה הליברלית. הספר יצא לאור ב־1922 בימי [[w:רפובליקת ויימאר|רפובליקת ויימאר]].
{{מפריד}}
 
* "ריבוני הוא מי שמכריע על מצב החירום."
* "הריבון הוא זה המכריע הן בשאלה אם מדובר במקרה חירום קיצוני והן בדרכי הפעולה להרחקתו. הוא עומד מחוץ לסדר המשפטי התקף הרגיל, ואף על פי כן קשור בו, כי הוא אחראי להכרעה אם אפשר להשעות את החוקה כולה. התפתחות [[מדינה|מדינת]] החוק המודרנית על כל מגמותיה חותרת לסלק את הריבון במשמעות זו של המילה."
* "גם הסדר המשפטיה[[משפט]]י, ככל סדר, מבוסס על הכרעה ולא על נורמה."
* "באמצעות חלוקת סמכויות ופיקוח הדדי מבקשת מדינת חוק לדחות ככל האפשר את שאלת הריבונות."
* "המגמה של מדינת החוק להסדיר ככל האפשר את מצב החירום, משמעותה אינה אלא ניסיון לקבוע בדיוק את המקרה שבו ה[[משפט]] משעה את עצמו."
שורה 17:
* "כל הכרעה משפטית קונקרטית מכילה מומנט של אדישות תוכנית, מפני שהמסקנה המשפטית אינה ניתנת לגזירה גמורה ומושלמת מהנחותיה, והמצב שבו נדרשת הכרעה נותר מומנט עצמאי קובע."
* "כל המושגים הקולעים של תורת המדינה המודרנית הם מושגים תיאולוגיים מחולנים. לא רק מבחינת התפתחותם ההיסטורית, מכיוון שהועברו מן התיאולוגיה אל תורת המדינה, למשל כאשר ה[[אלוהים]] הכל יכול הפך למחוקק הכל יכול, אלא גם במבנה השיטתי שלהם, שהכרתו הכרחית לשם התבוננות סוציולוגית במושגים האלה. משמעותו של מצב החירום בתורת המשפט הנה אנלוגית לזו של הנס בתיאולוגיה."
* "מי שמתאמץ לרדת לעומק המושגים והטיעונים של ספרות המשפט הקונסטיטוציוני של תורת המשפט הפוזיטיבית רואה שהמדינה מתערבת בכל אתר ואתר: פעם היא מכריעה כ-deus ex machina {{קישור|([[W:דאוס אקס מכינה|(אלוהיםדאוס מהמכונהאקס מכינה]])}}, בדרך החקיקה הפוזיטיבית, במחלוקת שההכרה המשפטית החופשית לא הצליחה להגיע לפתרון כללי וברור שלה, ופעם בתור החנון והרחום המוכיח את עליונותו על החוקים שלו עצמו באמצעות חנינות והמתקת עונשים; תמיד אותה זהות בלתי נתספת, כמחוקק, כמוציא לפועל, כמשטרה, כערכאת חנינה, כסעד, עד שלצופה המתאמץ להתרשם ממרחק מסוים מן התמונה הכללית של תורת המשפט של ימינו היא מתגלה כמחזה גדול של חרב וגלימה, שהמדינה מופיעה בו בתחפושות רבות אבל תמיד כאותה דמות בלתי נראית."
* "אני מודה ברצון שיש משפטנים שמתוך חוסר יכולת להתגבר בכוח ה[[מחשבה]] על טיעונים סותרים או על התנגדויות מופיעה אצלם המדינה במעין קצר מחשבתי, כפי שמטאפיזיקאים מסוימים מנצלים לרעה למטרות דומות את שם האלוהים."
* "ההסבר הספיריטואליסטי של תהליכים מטריאליים וההסבר המטריאלי של תופעות רוחניות מבקשים שניהם למצוא קשרים. הם קובעים תחילה ניגוד בין שני תחומים, ואחר כך, באמצעות רדוקציה של התחום האחד לתחום האחר, שבים ומאיינים את הניגוד הזה, מהלך שמוכרח מבחינה מתודית להפוך לקריקטורה."