דונלד ויניקוט: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 52:
* "אותנטיות ויצירתיות - אפיוני 'העצמי האמיתי' - הם הנושאים הראשיים של הגותו." ~ מרדכי גלדמן
* "ויניקוט מדבר על מושג ה'אם טובה דיה', שמצד אחד אינה 'טובה מדי', ולכן היא מאפשרת לילד לפגוש קשיים ולהתמודד עמם, ומצד שני היא מציעה ל[[ילדות|ילד]] די תמיכה והחזקה כדי שלא יוצף בתסכול, ב[[כעס]] וב[[כאב]] שעדיין אינו יכול לשאת ולעבד בכוחות עצמו." ~ יעלה ורטהיים
* "כפי שציין וויניקוט, יש להבחין בין ויתור זמני על [[W:אומניפוטנטיות|אומניפוטנטיות]], ויתור שמהווה בפני עצמו ביטוי של העצמי האמיתי, שמסוגל להשהות את עצמו ולהשתמש בינתיים בעצמי המזויף, לבין שימוש בעצמי המזויף שמגיע מתוך כניעה, היענות וחיקוי." ~ רחל בר-יוסף-דדון
* "הוא דיבר על כך שמטופלים צריכים, לפעמים, 'לעמוד בתור' כדי להיכנס למצב כזה, שבו האחד ממתין עד אשר האחר השלים את עיבודו, ולא היה זקוק לו עוד בדרך זו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 51
* "הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו 'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות.'" [ואן דר פוסט] ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 56
שורה 58 ⟵ 59:
* "הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי ה[[עבודה]] האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 73
* "איננו יכולים להתעלם מן הצדדים החשוכים בחייו ובעבודתו... - מן ה[[עצב]] שנבע מאי-יכולתו להיות אב (או אם) לילדים. שגיאותיו, כשלונותיו, אפילו הטרגדיות שפקדו אותו. טעויות של שיפוט; אולי של אומניפוטנציה; ובסוף חייו, האכזבה שהסב למטופליו, שלהם דאג מאד, פשוט משום שמת." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 103
* "כאשר הגיעו פרויד ומשפחתו ללונדון ב-1938, ויניקוט היה האנליטיקאי הראשון שבא לבקר ולבדוק אם הם זקוקים לעזרה."
{{מיון רגיל:ויניקוט, דונלד}}
| |||