הצליין החילוני: הבדלים בין גרסאות בדף

עריכה
(הרחבה)
(עריכה)
[[קובץ:Hatzalyan Hahiloni.jpg|ממוזער|156 פיקסלים|עטיפת הספר]]
'''הצליין החילוני''' הוא ספר עיון מאת [[יצחק אוורבוך-אורפז]] המציג את מושג 'הצליין החילוני', ה[[אדם]] המחפש משמעות, ככלי להבנת יצירות ספרות בעידן המודרני. הספר יצא לאור ב־1982 ובמהדורה מחודשת ב־2014ב־2015.
{{מפריד}}
 
* "רבים יהיו מוכנים היום להעיד, שייאוש אינו הדבר הגרוע ביותר. הריק - קשה ממנו. גם כשממלאים אותו [[חפץ|חפצים]] והמולה. הבעיה היא למלא חיים חלולים במשמעות."
* "עמידתו של הצליין החילוני כלפי ההעדר דומה במידת מה לזו של איש המערות: מלה שהיא השבּעה, תנועה שהיא טקס."
* "מי שהרגיש לפתע פתאום - ובדרך כלל אגב איזו התרחשות של מה בכך - איך נשרו המחיצות ולרגע היה לאחד עם איזו הוויה אינסופית , יודע זאת . איש זה לעולם לא יוכל עוד להינתק לגמרי מ[[זיכרון]] הרגע המבורך ההוא."
* "הוא יכול להיות אדם מקובל ומצליח, מהותית הוא לבד, הוא זר, הוא גולה. העבר נראה לו כמבעד לערפל כבד, כזכרון [[אושר]] ושבירה, העתיד כציפיה. הוא נמשך בכוח עצום אל איזה 'חוסר' אדיר, שכל מה שהוא יכול לדעת עליו הוא שאינו יכול לדעת עליו דבר, ושמוחו המפוכח דוחה את אפשרות קיומו מכל וכל. לעולם לא ירצה , או לא יוכל, להתמכר לחלוטין לאחד משני קצוות אלה שבישותו."
* "הסביבה הפיזית והאנושית ערוכה לתכלית אחת: לשמש זירת התנסות לגיבור הסיפור, בה יתודע אל עצמו כצליין חילוני; המודעות היא ההופכת את המקרה להתנסות. פרטים הנראים טפלים בקריאה 'תמימה' מקבלים משמעות מוגדרת בתפיסת המקום כזירת התנסות."
 
==נאמר עליו==
* "הגיבור, שהוא בעצם במקרים רבים אנטי־גיבור, במאה ה־20, מצוי בחיפוש מתמיד אחר משמעות. יום אחד באמצע חייו הוא מתעורר ומבין כי ככל שיחפש, אין הסבר סדור, אבל אין הוא יכול להפסיק לחפש... הדרך עצמה היא היעד, רק שהגיבור מתקשה לעכל את התובנה הזאת. כלומר, מטרת האושר היא לא הגאולה עצמה, אלא חלום על גאולה." ~ [[W:רן יגיל|רן יגיל]]
 
[[קטגוריה:ספרי עיון]]
[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:אקזיסטנציאליזם]]