דויד גרוסמן: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:David grossman.jpg|ממוזער|272 פיקסלים|"יש לך פנים מעניינות. כל מיני סתירות פנימיות של אופי שהייתי רוצה לדעת עליו עוד."]]
'''[[W:דויד גרוסמן|דויד גרוסמן]]''' (נולד ב־25 בינואר 1954) הוא סופר [[ישראל|ישראלי]]. ספריו תורגמו לשפות רבות.
==אמרותיו==▼
===ספרות===▼
* "אחת מחוויות התשתית שעושות אדם לאמן, היא ההרגשה שהוא לא מובן. שהאמנות שלו היא הדרך היחידה שלו לומר את עצמו כפי שהוא. כל הכתיבה היא הרי הרצון להבין את עצמך. להבין מה זה הדבר הזה שהגרלתי בהגרלה של החיים, מי זה האדם שאיתו אני חי בזוגיות משונה."▼
* "אנחנו נקרשים בתוך המוסכמות של החברה שבה אנחנו חיים. הכתיבה היא הדרך שלי להיות כל הזמן בתנועה, לפעול נגד דחף ההתאבנות הזה. כשאני כותב, אני יכול להיות בכל מיני מקומות. אני יכול להרגיש מה זה להיות אדם אחר."▼
* "המשפט הראשון שכתבתי בספרות העברית הוא 'היינו שלושה'. אני לא יודע למה העניין של המשולשים כל כך חזק אצלי. יש אצלי גם זוגות שהם בהחלט זוגות, אבל תמיד ישנה האופציה של שילוש."▼
* "זה מה שאני אוהב, באמת, בכתיבה – התנועה. תמיד תמצא אצלי תנועה כזאת: יש גיבורים שנוסעים, יש אנשים שרצים, יש ששוחים, מבלים במכוניות לילה שלם, או מתרוצצים בעירום. אני חייב את התנועה הזאת. לא להיתקע במקום אחד."▼
* "אקט הכתיבה שלי במובן מסוים הוא רצון לקחת את גורלי בידי. כמעט תמיד אני כותב על מצבים שהם שרירותיים. קח את השואה ב'עיין ערך: אהבה', הכיבוש ב'חיוך הגדי', השרירות שיש לגוף על הנפש ב'[[ספר הדקדוק הפנימי]]'. כשאני כותב על שרירות כזאת, אני לא נמצא בעמדה הקורבנית שעמדתי מולה לפני כן. עצם זה שנתתי את 'השמות הפרטיים' שלי לסיטואציה, פתאום הזיז משהו. נתן לי חופש תנועה מול השרירותיות."▼
* "כדי להבין דקויות של [[רגש]], של מצב, צריך לפעמים למצוא איזו מטפורה שתנצוץ. המאמץ הזה לנסות לדחוק את השפה עד שהיא תעמוד עם הגב לקיר, עד שהיא תודֶה. שהיא תיתן לי את צירוף המילים המסוים להמחיש דבר שעוד אין לו שם."▼
* "הבחירה בכתיבה רזה ומאופקת היא לפעמים מדהימה, כשמדובר על כותב גאון כמו [[W:ריימונד קארבר|ריימונד קארבר]] למשל. אבל לפעמים היא מעידה על צמצום נפש, על קוצר יד להגיע עד לב לבם של הדברים."▼
* "אני באמת לא חושב שהסופרים חכמים יותר מאנשים אחרים בעלי דעה. אבל אולי האפשרות לשנות נקודת מבט היא התרומה שלנו: להסתכל בסכסוך כולו גם מנקודת המבט של זה שניצב מולנו; הגמישות הזו שהיא חיונית אם אתה רוצה להקיף מצב במלואו, ולא לראות רק את הסיוטים שלך או את משאלות־הלב שלך."▼
===חיים===▼
* "ברגע שנולד לאדם ילד – הוא מתוודע באופן חדש גם לעוצמת החיים וגם לחרדת המוות."▼
* "לפעמים צריך להכיל גם את מה שכואב לנו. עיקרון חופש הבעת הדעה המוחלט הוא יסוד כל כך חזק בחייה של חברה." ▼
* "אני חושב שיש לי עדיין סקרנות וערנות כזאת לחיים: להבין שכמעט כל אדם הוא הצעה, או הזדמנות, ללמוד."▼
===ישראליות===▼
* "מה שאני מנסה לעשות בכתיבה זה לתעד את החיים בישראל, שהם מעניינים ולפעמים גם בלתי נסבלים."▼
* "הפחד הוא מה שמאפיין כיום יותר מכול את החברה בישראל – הפחד לילדים שלנו שבצבא, אבל גם הפחד ללכת ברחוב."▼
* "הנרגזות והנרגנות והתוקפנות שלנו – זה לא דבר שקיבלנו בגנים. ואחת הסיבות המרכזיות שבגללן כדאי לנו להיחלץ ממצב המלחמה ולשנות את מציאות החיים שלנו, זה גם הדברים האלה: האופן הכי יומיומי שבו אנחנו מתייחסים אחד לשני."▼
* "אין לי יכולת להיות במרחק מהישראליות עד כדי כך שאני אוקיע אותה. אני שייך לפה, זה המקום שלי, ואני מרגיש את זה בכל הווייתי. גם כשהדברים פה מוציאים אותי מדעתי. אני עשוי מהחומרים של המקום הזה לטוב ולרע. אני מכיר את החרדות ואת המכאובים שכרוכים בלהיות ישראלי."▼
===עמדות פוליטיות===▼
* "המנטליות של ההתנחלויות כבשה את המדינה."▼
* "כבר אי אפשר להתעלם מהזרם שהולך ומתעצם מול עינינו, שהולך וחותר תחתינו, בדמות מדינה דו־לאומית, או מדינת אפרטהייד, או מדינת כל חייליה, כל רבניה, כל קיצונֶיה, כל גִזענֶיה."▼
* "הסכנה בהשקפה ש[[מירי רגב|רגב]] מייצגת היא בצמצום המגע שלנו עם המציאות שלנו ועם מצבנו המסובך. הסכנה היא שאם תהליך כזה יימשך, ואם הבידוד שלנו בעולם יגבר, ישראל תהפוך ללא יותר מכת מיליטנטית, פונדמנטליסטית, המסוגרת בשולי ההיסטוריה."▼
* "התכנים העיקריים שהנהגת ישראל כיום ממלאת בהם את קליפת שלטונה הם בעיקר תכנים של חרדות מחד, והפחדות מאידך."▼
* "האיחוד האירופי אימץ את ההחלטה לסמן את המוצרים וזה, אומר שהוא אימץ את רעיון שתי המדינות ושהוא מכיר בריבונות ישראלית בתוך תחומי הקו הירוק. יש להם את הזכות המלאה להציג לקהל האירופי את המוצרים שיוצרו בהתנחלויות כמוצרים שהגיעו מאזור שנוי במחלוקת. את זה ישראל הביאה על עצמה בדרך זו או אחרת."▼
* "העולם המוסלמי מונה מיליארד בני אדם...צריכים להיות זהירים לגבי מיליארד בני אדם, כפי שלא היינו רוצים שמישהו יעשה הכללה לגבי 13 מיליון יהודים."▼
* "איראן, כידוע, איננה רק מדינה פונדמנטליסטית קיצונית. יש בה שכבות אוכלוסייה רחבות שהן חילוניות, משכילות ונאורות. יש בה מעמד ביניים רחב מאוד, ובתוכו רבים שחירפו את נפשם והפגינו באומץ נגד המשטר הדתי הרודני, השנוא עליהם."▼
==מתוך ספריו==
שורה 7 ⟵ 38:
* "ארץ אוחזת הריה ומימיה באצבעות קשות."
* "הייתי בן ארבע. אני זוכר שהיה ערב... כשפתאום נלפתתי בידיעה המרה, הבוגרת עד להתמיה: יבוא יום ו[[מוות|אמות]]."
* "[[חיוך]] שכזה היה לו לפליקס שמי שהסתכל בו התחיל גם הוא לחייך, אפילו אם באותו רגע לא שמח בכלל."
* "פעם הייתי בוכה המון והייתי מלאת תקווה. והיום אני צוחקת הרבה, צוחקת ומיואשת."
* "יש לך פנים מעניינות. כל מיני סתירות פנימיות של אופי שהייתי רוצה לדעת עליו עוד."
שורה 44 ⟵ 75:
* "פניו עצומות־העיניים שעדיין שפוכה עליהן אותה הבעה מהפנטת בזרותה, מזיגה של [[אושר]] ובדידות ותחנונים."
* "מאלצת את עצמה לדבר. לפוגג את ה[[שתיקה]]."
▲==אמרותיו==
▲===ספרות===
▲* "אחת מחוויות התשתית שעושות אדם לאמן, היא ההרגשה שהוא לא מובן. שהאמנות שלו היא הדרך היחידה שלו לומר את עצמו כפי שהוא. כל הכתיבה היא הרי הרצון להבין את עצמך. להבין מה זה הדבר הזה שהגרלתי בהגרלה של החיים, מי זה האדם שאיתו אני חי בזוגיות משונה."
▲* "אנחנו נקרשים בתוך המוסכמות של החברה שבה אנחנו חיים. הכתיבה היא הדרך שלי להיות כל הזמן בתנועה, לפעול נגד דחף ההתאבנות הזה. כשאני כותב, אני יכול להיות בכל מיני מקומות. אני יכול להרגיש מה זה להיות אדם אחר."
▲* "המשפט הראשון שכתבתי בספרות העברית הוא 'היינו שלושה'. אני לא יודע למה העניין של המשולשים כל כך חזק אצלי. יש אצלי גם זוגות שהם בהחלט זוגות, אבל תמיד ישנה האופציה של שילוש."
▲* "זה מה שאני אוהב, באמת, בכתיבה – התנועה. תמיד תמצא אצלי תנועה כזאת: יש גיבורים שנוסעים, יש אנשים שרצים, יש ששוחים, מבלים במכוניות לילה שלם, או מתרוצצים בעירום. אני חייב את התנועה הזאת. לא להיתקע במקום אחד."
▲* "אקט הכתיבה שלי במובן מסוים הוא רצון לקחת את גורלי בידי. כמעט תמיד אני כותב על מצבים שהם שרירותיים. קח את השואה ב'עיין ערך: אהבה', הכיבוש ב'חיוך הגדי', השרירות שיש לגוף על הנפש ב'[[ספר הדקדוק הפנימי]]'. כשאני כותב על שרירות כזאת, אני לא נמצא בעמדה הקורבנית שעמדתי מולה לפני כן. עצם זה שנתתי את 'השמות הפרטיים' שלי לסיטואציה, פתאום הזיז משהו. נתן לי חופש תנועה מול השרירותיות."
▲* "כדי להבין דקויות של [[רגש]], של מצב, צריך לפעמים למצוא איזו מטפורה שתנצוץ. המאמץ הזה לנסות לדחוק את השפה עד שהיא תעמוד עם הגב לקיר, עד שהיא תודֶה. שהיא תיתן לי את צירוף המילים המסוים להמחיש דבר שעוד אין לו שם."
▲* "הבחירה בכתיבה רזה ומאופקת היא לפעמים מדהימה, כשמדובר על כותב גאון כמו [[W:ריימונד קארבר|ריימונד קארבר]] למשל. אבל לפעמים היא מעידה על צמצום נפש, על קוצר יד להגיע עד לב לבם של הדברים."
▲* "אני באמת לא חושב שהסופרים חכמים יותר מאנשים אחרים בעלי דעה. אבל אולי האפשרות לשנות נקודת מבט היא התרומה שלנו: להסתכל בסכסוך כולו גם מנקודת המבט של זה שניצב מולנו; הגמישות הזו שהיא חיונית אם אתה רוצה להקיף מצב במלואו, ולא לראות רק את הסיוטים שלך או את משאלות־הלב שלך."
▲===חיים===
▲* "ברגע שנולד לאדם ילד – הוא מתוודע באופן חדש גם לעוצמת החיים וגם לחרדת המוות."
▲* "לפעמים צריך להכיל גם את מה שכואב לנו. עיקרון חופש הבעת הדעה המוחלט הוא יסוד כל כך חזק בחייה של חברה."
▲* "אני חושב שיש לי עדיין סקרנות וערנות כזאת לחיים: להבין שכמעט כל אדם הוא הצעה, או הזדמנות, ללמוד."
▲===ישראליות===
▲* "מה שאני מנסה לעשות בכתיבה זה לתעד את החיים בישראל, שהם מעניינים ולפעמים גם בלתי נסבלים."
▲* "הפחד הוא מה שמאפיין כיום יותר מכול את החברה בישראל – הפחד לילדים שלנו שבצבא, אבל גם הפחד ללכת ברחוב."
▲* "הנרגזות והנרגנות והתוקפנות שלנו – זה לא דבר שקיבלנו בגנים. ואחת הסיבות המרכזיות שבגללן כדאי לנו להיחלץ ממצב המלחמה ולשנות את מציאות החיים שלנו, זה גם הדברים האלה: האופן הכי יומיומי שבו אנחנו מתייחסים אחד לשני."
▲* "אין לי יכולת להיות במרחק מהישראליות עד כדי כך שאני אוקיע אותה. אני שייך לפה, זה המקום שלי, ואני מרגיש את זה בכל הווייתי. גם כשהדברים פה מוציאים אותי מדעתי. אני עשוי מהחומרים של המקום הזה לטוב ולרע. אני מכיר את החרדות ואת המכאובים שכרוכים בלהיות ישראלי."
▲===עמדות פוליטיות===
▲* "המנטליות של ההתנחלויות כבשה את המדינה."
▲* "כבר אי אפשר להתעלם מהזרם שהולך ומתעצם מול עינינו, שהולך וחותר תחתינו, בדמות מדינה דו־לאומית, או מדינת אפרטהייד, או מדינת כל חייליה, כל רבניה, כל קיצונֶיה, כל גִזענֶיה."
▲* "הסכנה בהשקפה ש[[מירי רגב|רגב]] מייצגת היא בצמצום המגע שלנו עם המציאות שלנו ועם מצבנו המסובך. הסכנה היא שאם תהליך כזה יימשך, ואם הבידוד שלנו בעולם יגבר, ישראל תהפוך ללא יותר מכת מיליטנטית, פונדמנטליסטית, המסוגרת בשולי ההיסטוריה."
▲* "התכנים העיקריים שהנהגת ישראל כיום ממלאת בהם את קליפת שלטונה הם בעיקר תכנים של חרדות מחד, והפחדות מאידך."
▲* "האיחוד האירופי אימץ את ההחלטה לסמן את המוצרים וזה, אומר שהוא אימץ את רעיון שתי המדינות ושהוא מכיר בריבונות ישראלית בתוך תחומי הקו הירוק. יש להם את הזכות המלאה להציג לקהל האירופי את המוצרים שיוצרו בהתנחלויות כמוצרים שהגיעו מאזור שנוי במחלוקת. את זה ישראל הביאה על עצמה בדרך זו או אחרת."
▲* "העולם המוסלמי מונה מיליארד בני אדם...צריכים להיות זהירים לגבי מיליארד בני אדם, כפי שלא היינו רוצים שמישהו יעשה הכללה לגבי 13 מיליון יהודים."
▲* "איראן, כידוע, איננה רק מדינה פונדמנטליסטית קיצונית. יש בה שכבות אוכלוסייה רחבות שהן חילוניות, משכילות ונאורות. יש בה מעמד ביניים רחב מאוד, ובתוכו רבים שחירפו את נפשם והפגינו באומץ נגד המשטר הדתי הרודני, השנוא עליהם."
==על עצמו==
שורה 80:
* "גדלתי בבית שבו אתה לא באמת יכול לחשוב על עצמך שאתה יותר טוב ממישהו אחר. דע את מקומך. תתייחס לעצמך בטיפה אירוניה."
* "למזלי, ה[[כתיבה]] מאפשרת לי אפילו בזמנים הכי קשים שיש – להמשיך ולהיות. לפעול נגד כוח הכובד של דבר שבאופן אחר היה ודאי גובר עליי."
* "
* "זה כבר טבע שני שלי: כל אדם שאני רואה, אני חייב לחלץ מהפנים שלו את הילד שהוא היה. ובשנים האחרונות, כשאני הולך ומקשיש, אני גם בודק איך הוא ייראה כאדם זקן."
* "אני לא מנהיג פוליטי, ופוליטיקה בעיניי קשורה במועקה ובנטל, ממש. אבל אישית, אני לא מפחד. כשיש לי מה להגיד – ולא תמיד יש לי – אני אומר, ואני מקווה שגם שומעים."
| |||