כל החיים לפניו: הבדלים בין גרסאות בדף

* "גם מצב בריאותה לא היה טוב, ואני גם יכול לומר לכם מיד, שהיא היתההייתה [[אישה]] שהגיעה לה מעלית."

* "היא תמיד אמרה שהחלומותשה[[חלום|חלומות]] נהפכים לסיוטים כשמזדקניםכש[[זקנה|מזדקנים]]."

* "אדון חמיל אומר, שהאנושותשה[[אנושות]] היא רק פסיק בספר הגדול של החיים, וכשאיש זקן אומר שטות כל כך גדולה, אינני רואה מה עוד אני יכול להוסיף. האנושות היא לא פסיק, כי כאשר גברת רוזה מסתכלת בי בעיניים היהודיות שלה היא בכלל לא פסיק, ייתכן שהיא הספר הגדול של החיים, ואותו אני לא רוצה לראות."

* "אפילו הלכתי פעמיים למסגד בשביל גברת רוזה, אבל ממש לחינם, כי זה לא משפיע לגבי [[יהודים]]."

* "לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר. לי אין בכלל שום כוונה לייפות אותם, אני מחרבן עליהם. אין לנו שום דבר משותף."

* "טוב, אז אני יודע שכל החייםה[[חיים]] לפני, אבל זאת לא סיבה לקבל כבר עכשיו מרה שחורה."

* "חוקי הטבע -– אני מחרבן עליהם, גברת לולה. אני יורק עליהם. חוקי הטבע אלה דברים כל כך גועליים, שאפילו צריך לאסור אותם."

* "כעת, כשאני נזכר, אני אומר לעצמי שגברת רוזה היתההייתה הרבה פחות מכוערת מזה, שהיו לה עיניים חומות ויפות, כמו של כלב יהודי, אבל אסור היה לחשוב עליה בתור אישה, כי זה לא היה הצד החזק שלה."

* "בבית החולים הם יאלצו אותי לחיות בכוח, מומו. יש להם חוקים בעניין זה. ממש [[חוקי נירנברג]]."

* "הוא חשב שהדת מגינה על גברת רוזה והופכת אותה לחשוכת מרפא. ההשערה הזאת לא נראתה לי כל כך, מפני שגברת רוזה היתההייתה במצב כזה שבכלל לא ראיתי איפה הדת מסוגלת למצוא לה מקום בגוף שלה."

* "מעולם לא ראיתי סנגלי שמסוגל להיות אם טובה לילדים יותר מגברת לולה -– וממש חבל שהטבע התנגד לזה. הוא היה קורבן של אי צדק וכך לא באו לעולם כמה ילדים שיכלו להיות מאושרים. לא היתההייתה לה אפילו זכות לאמץ ילד, כי המחופשים שונים מדי ולא סולחים להן על זה."

* "היא לא פחדה מאלוהיםמ[[אלוהים]], אבל אמרה שכבר מאוחר מדי, כי מה שנעשה נעשה, ואין טעם שיבוא לבקש ממנה [[סליחה]]."

* "שמעו, אני חושב שהמנוול הזה בכלל לא מהעולם הזה -– בן ארבע ועדיין עליז."

* "כשהלכנו משם, צעדנו ברחוב יד ביד, כי גברת רוזה אוהבת להיראות עם בן לוויה. היא תמיד מתלבשת יפה כשהיא יוצאת מהבית, מפני שהיתהשהייתה אישה ועוד נשארה קצת גם עכשיו. היא מתאפרת המון, אבל בגילה כבר אין טעם לנסות להסתתר."

* "בית־הכיסא היה קטן נורא, וגברת רוזה לא היתההייתה מסוגלת להידחס לתוכו כולה, בגלל המימדיםהממדים שלה; וזה אפילו קצת משונה לראות כמה מקום יכול לתפוס אדם כל־כך בודד. נדמה לי, שהיא חשה את עצמה [[בדידות|בודדה]] עוד יותר שם בפנים."

* "גברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון [[אדולף היטלר|היטלר]], וכשהיתהוכשהייתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, היתההייתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תכף ומיד הקלה, כי, בכל־זאת, היתההייתה לה דאגה רצינית אחת פחות."

* "ממש אי־אפשר להאמין שמישהו מפחד מאריותמ[[אריה|אריות]] כשיש כל־כך הרבה סיבות מוצדקות אחרות לפחד."

* "הלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח."

* "לא היה לי מצב־רוח, ודווקא כשמצב־הרוח ירוד, הדברים הטובים הם עוד יותר טובים. הבחנתי בזה לעתים קרובות. השוקולדה[[שוקולד]] טעים במיוחד כשמתחשק למות."

* "היהודיםה[[יהודים]], לדעתי, הם אנשים כמו כולם, אבל זאת עוד לא סיבה לא לכעוס עליהם."

* "ואל תביט עליעליי ככה, דוקטור כץ, אינני מתכוון לחטוף התקף אלימות, אני לא פסיכיאטרי, אני לא תורשתי, ואינני הולך להרוג את אמי המזוינת, כי את זה כבר עשו, ואני מתפלל לעילוי ישבנה, שהביא כל כך הרבה תועלת בעולם הזה, ואני מחרבן על כולכם, חוץ מהגברת רוזה, שהיא הדבר היחיד שאהבתי כאן, ואינני מוכן לתת לה לכבוש את השיא העולמי של הצמחים בשביל לגרום עונג לרפואה, וכשאכתוב את עלובי החיים, אגיד את כל מה שבא לי בלי להרוג אף אחד, מפני שזה אותו הדבר, ואם לא היית יהודון זקן עם לב של אבן, אלא יהודי אמיתי עם לב אמיתי במקום האיבר שיש לך, היית עושה מעשה טוב ועושה לגברת רוזה הפלה, כדי להציל אותה מהחיים שתקע לה בישבן אב, שאף אחד לא מכיר אותו, ושאפילו פנים אין לו מרוב שהוא מתחבא ושאפילו אסור לצייר אותו, כי יש לו מאפייה שלמה, כדי שלא יתפסו אותו וזה פשע, גברת רוזה, והרשעת כל הרופאים המחורבנים בסירוב להושיט עזרה..."

* "כל מה שידעתי זה שהיו לי אב ואם, כי בעניין זה ה[[טבע]] לא מוותר."

* "מה שתמיד נראה לי מוזר, זה שנכללו [[דמעה|דמעות]] בתוכנית. זאת אומרת, שעשו אותנו מראש עם דמעות. צריך היה לחשוב על זה. שום יוצר שמכבד את עצמו לא היה עובד ככה."