בזכות המבוכה ובגנות הטיח: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש |
עריכה |
||
שורה 2:
{{מפריד}}
* "לא טוב אנכי מאחי. אינני מחוץ למבוכה. ומן הראוי כי לא יסתיר אדם מעצמו את מבוכתו. ומדוע לא נהיה נבוכים? בני־אדם ראו את מיטב האידיאלים האנושיים — תמצית תרבות הדורות — מנופצים ומהוללים ומגואלים. האומנם לא יהיו נבוכים? הדור אשר ירש מקודמיו את ערכי ה[[מדע]] וההומניזם והליברליזם והדמוקרטיה, וגילה את פגימותיהם וראה בקלקלתם, וביקש את תקנתם באידיאל הסוציאליסטי, ונפשו דבקה בו, והנה — בן דור אחד נתאכזב קשות בנושאיו ובמגשימיו מכל הסוגים. האומנם לא יהיה נבוך?"
* "הדור אשר ראה עצמי עולה במעלות־האדם, לדעת ולבינה, לגבורה, ל[[חירות]], לאמת, והנה הוא רואה את האדם בנפילתו לתוך כל שערי הטומאה וה[[עבדות]] והפחדנות והכזב והבגידה והבערות — ממש
* "הדור אשר דגל בשחרור העמים, הכיר בעצמתה של ההוויה הלאומית, האמין בכוחה המשחרר של האידיאה
* "כשרואה אני [[אדם]] מתהלך בינינו כמי שתירץ את כל הקושיות והפרכות, או כמי
* "הגיע לידי שיר, שהממני בקדרותו: עולה חדש מביע את מר יאושו מפגישתו עם הארץ. שנים נשא נפשו ליום זה, למד עברית, הלך למקום הכשרה, [[חלום|חלם]] בהקיץ, ובבואו הוא מוצא והנה לבו ב מ ע ר ב — הוא דבק בארץ
* "הכל מבקשים להימלט מן המבוכה, הכל רוצים במוצא. ואם אין מוצא — לפחות בהסברה. על אחת כמה המדריך, שבתוקף מצבו ותפקידו
* "אין לי כל ספק כי חייבים אנו להכיר את הפאשיזם, ללמוד אותו, לרדת לעומקו. חייבים אנו להכירו לא רק כאויב חיצוני הבא להשמידנו, כי אם גם כאויב פנימי האורב לנו בחדר. אין עתה חברה בעולם שאין
* "יש ובבנין מתגלה סדק. הבנאי הטוב, העושה מלאכתו באמונה, איננו מבקש להסתיר, איננו חושש לשמו הטוב, הוא חרד לגורל הבנין, הוא חושש למפולת. הוא איננו מתרץ את הסדק, אלא סותר את הנדבכים הסדוקים, ומפנה את המקום להנהת נדבכים שלמים. ואילו מי שעושה מלאכתו רמיה ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח, ודעתו נחה אם הצליח למראית עין. המפולת בוא תבוא. אל נהיה פועלי־רמיה לא במעשה ולא
[[קטגוריה:נאומים]]
| |||