פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
אילן ליברמן (שיחה | תרומות) ←המדע העליז (1882): ציטוטים |
||
שורה 131:
* "מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה-ככל-האפשר וצער מעט-ככל-האפשר. אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי שרוצה ליהנות הרבה-ככל-האפשר מן האחד, נאלץ ליטול הרבה-ככל-האפשר מן האחר? [...] הסטואיקאים לפחות סבורים היו שאכן כן הוא, והיו עקביים בכך, בשאפם להנאה מעטה-ככל-האפשר ובלבד שצערם מן החיים יהא מועט-ככל-האפשר. [...] למעשה ניתן בעזרת המדע לקדם את המטרה האחת וגם האחרת! ייתכן שכיום הוא נודע יותר מצד כוחו להוריד את האדם מנכסי שמחותיו ולעשותו קר, אנדרטי וסטואי יותר. אך עדיין הוא יכול להתגלות גם כמחולל-הסבל הגדול - או אז ייתכן שייתגלה מצד הכוח המנוגד אשר בו, מצד יכולתו האדירה לחשוף שמיים חדשים של שמחה".
* "חיים אלה, אשר אתה חי כעת ואשר חיית עד כה, תהיה נאלץ לחיותם שוב ושוב ופעמים אין ספור; ושום דבר לא יתחדש בהם, כי אם כל מה שהיה, כל כאב וכל עונג, כל מחשבה וכל אנחה, וכל דבר קטון לאין שיעור וגדול לאין מידה, בעל כורחך ישוב ויתרחש עמך והכל בדיוק באותו הקשר ובאותו סדר."
• 'כורח הוא לנו להוליד תמיד את רעיונותינו מתוך כאבינו ולציידם מרחם בכל מה שיש עמנו מן הדם והלב והאש והעונג והתשוקה והייסורים והמצפון והגורל והגזירה... רק הכאב הגדול הוא גואלה האחרון של הרוח' [עמ' 155]
• 'מאי משמע "לחיות"? – לחיות – משמע: להיותך מרחיק מעליך בלי הרף משהו המבקש למות; לחיות – משמע: להיותך אכזרי וללא-חוס לגבי כל מה שנחלש ומתיישן בנו, ולא בנו בלבד' [עמ' 202]
• 'כיצד משתנה הטעם הכללי? על ידי כך, שיחידים, אדירים, בעלי השפעה, מטיחים ללא בושה את דברם: "דבר פלוני מגוחך, דבר אלמוני הוא הבל", כלומר, מטיחים את משפט טעמם ומיאוסם ומשליטים אותו על דרך האלימות, - על ידי כך הם מטילים על רבים כפייה שנעשית בהדרגה להרגלם של רבים נוספים, ולבסוף נעשית צורך לכולם' [עמ' 209]
• 'כיום הכאב שנוא הרבה יותר ממה ששנאוהו בני האדם הקודמים, ומדברים בגנותו כפי שלא דובר מעולם, יתר-על-כן, עצם מציאותו של הכאב הוא בגדר רעיון שאין לשאתו, באים בגללו בטרוניה אל הקיום בכללותו ומטילים על מצפונו את האחריות לכאב' [עמ' 215]
• 'הלא שמעתם את שמעו של אותו איש מטורף, אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: "אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!" - ומכיוון שאותה שעה הזדמנו שם בני אדם רבים מאותו סוג שאינו מאמין באלוהים, עורר האיש צחוק רם. "האמנם אבד?" שאל האחד. "שמא נתעה בריצתו כמו ילד?" אמר השני. "ואולי מסתתר הוא? המפחד הוא מפנינו. או ירד בספינה? היגר?" - כך קראו וכך צחקו זה אל זה' [עמ' 274]
• ' "הקדמתי לבוא" אמר האיש "שעתי טרם הגיעה. התרחשות אדירה זאת היא עדיין בדרך והיא נודדת – טרם הגיעה לאזני בני אדם... מעשים גם לאחר שנעשו, עדיין צריכים זמן, על מנת שייראו ויישמעו' [עמ' 275]
• 'המצאת אלים, גיבורים, אנשים עליונים מכל סוג, וכן המצאת אנשים נספחים, אנשים תתאים, גמדים, פיות, קינטאורים, סאטירים, דימונים ושדים, המצאתם של כל אלה לא הייתה אלא התאמנות אין-ערוך-לה לצידוק אנוכיותו ועריצותו של הפרט: החרות שזיכו בה את האל ביחסו לאלים אחרים, בסופו של דבר זיכו בה המזכים את עצמם, ביחסם לחוקים ולמקובלות ולשכנים' [עמ' 283]
• 'כשמטרה גדולה לך, אתה חזק אף ממידת הצדק ולא רק ממעשיך ושופטיך' [עמ' 307]
• 'לא לכלות מעוצמת המועקה הפנימית וחוסר הבטחון בעקבות הסבל הגדול שאתה גורמו, ולשמע זעקתו של הסבל הזה – רק זה בחזקת גדול, רק זה שייך לגדלות' [עמ' 338]
• 'הוגה-דעות אינו זקוק לתשואות ולמחיאות כפיים, בתנאי שמובטחות לו מחיאות כפיו שלו עצמו, דבר שאין הוא יכול בלעדיו' [עמ' 342]
• 'הנתיב לגן-עדנו של אדם, מוליך תמיד דרך עדני התאווה של גיהנום שלו' [עמ' 350]
• 'יוצר בלי הפוגות, מטבעו הוא "אם", במשמעות הרחבה של המילה, איש שאינו יודע ואינו שומע דבר מעבר להריונותיו ולידותיו של רוחו, ואשר אין לו זמן לתת את דעתו על עצמו ועל יצירתו ולהשוותם' [עמ' 398]
== כה אמר זרתוסטרא (1883 - 1885) ==
| |||