אל תיגע בזמיר: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:Al tiga bbazami-kricha.jpg|ממוזער|שמאל|עטיפת הספר]]

 

{{מפריד}}

<small>הציטוטים הם מתרגומו של צבי ארד משנת 1964.</small>

* "מעדיף הייתי שתירה בפחיות בחצר הפנימית, אך יודע אני שאתה תצא לציד ציפורים. הרוג עורבים ככל שתרצה, אם תצליח לפגוע בהם, אך אל תיגע בזמיר, כי חטא הוא."

* "אין הזמיר עושה כלום אלא שר להנאתנו. אין הוא מנקר את הירק בגניהם של הבריות, אינו מקנן במחסן התירס, וכל מלאכתו לשיר למעננו עד כלות הנפש. ועל כן חטא הוא להרוג זמיר."

* "לא צריך לומר כל מה שיודעים. זה לא נאה לגברת. ושנית, אנשים לא אוהבים כשמישהו בסביבתם יודע יותר מהם. זה מרגיז אותם. את לא יכולה לשנות אותם על ידי דיבור נכון. הם צריכים לרצות ללמוד בעצמם, ואם אינם רוצים ללמוד אין לך אלא לבלום פיך או לדבר בלשונם."

* "החיים עדיין לא השחיתו את לבו. יתבגר קצת ולא יתרגז עוד ולא יבכה. אולי יראה שאין הענינים מתנהלים ביושר גמור, אלא שלא יבכה, לאחר שיצמחו לו עוד שיניים אחדות."

* "האם אתה לא יכול לתאר לך את פרצופו כשהוא מקבל ממני מכתב ולא כתוב בו כלום? זה ישגע אותו."

* "שאר השעות שלאחר הצהריים חלפו תוך דיכאון קל, התוקף אותנו בבוא קרובי משפחה, אלא שדיכאון זה פג מששמענו קול מכונית נכנסת לחצר."

* "הוא עמד בגבורה בפני האיום: 'חכה עד שאחזירך הביתה', 'בני הבית שלך משתגעים מרוב דאגה', קיבל בשלווה את 'זה הפרצוף של בני האריס מזדקר מתוכך', חייך לשמע 'אני חושבת שתוכל ללון פה לילה אחד' והחזיר לה את החיבוק שהעניקה לו לבסוף."

* "הרגשתי כי איני צריכה לשבת כאן ולהקשיב לדברי איש חוטא זה, שיש לו ילדי תערובת ולא אכפת לו שהדבר ידוע ברבים. אלא שהיה בו משהו מקסים. מימי לא פגשתי באדם המטיל אשמה על עצמו בכוונה תחילה."

* "אולם בת בית יותר מכן הייתי בעולמו של אבי. אנשים מסוגו של מר הק טייט לא יטמנו לך פח על ידי הצגת שאלות תמות כדי ללעוג לך אחר כך; אפילו ג'ם לא החריף בביקורתו אלא אם כן אמרת משהו מטופש. דומה היה כי הגברות חרדות כלשהו מפני הגברים, וכאילו מסרבות להכיר בהם בלב שלם. אך אני חיבבתי אותם."