הבדלים בין גרסאות בדף "יצחק רבין"

נוספו 41 בתים ,  לפני חודשיים
עריכה
(עריכה)
* "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול האדם – האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם ה[[חינוך]] של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם ה[[תקווה]] של האדם." ~ דבריו בישיבה הראשונה של הכנסת ה־13 והשבעת ממשלתו ב־13 ביולי 1992.{{הערה|אלינור פוקס, [http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-c6ad0c74472fc31006.htm עזרו לסתיו שפיר לכתוב את הנאום הראשון שלה בכנסת], באתר mako,{{כ}} 19 בפברואר 2013.}}
* "לא יעלה על הדעת שגם בשלום נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל." ~ בעצרת לציון 25 שנה לחידוש ההתיישבות היהודית ברמת הגולן, יוני 1992
* "אני לא רוצה לראות פה את ג'בליה." ~ בביקור בכפר שלם, משווה את השכונה המוזנחת למחנה הפליטים הפלסטיני, 1993.{{הערה|יניב כרמל, [http://www.davar1.co.il/105302/ כפר שלם מחכה לרבין], אתר דבר ראשון, 17.1.2018.}}
* "אני לוקח עליי את האחריות, אני אחראי שלא הצלחנו להביא את נחשון הביתה." ~ במסיבת עיתונאים לאחר היוודע תוצאות [[W:חטיפת נחשון וקסמן הביתה|מבצע החילוץ הכושל]].{{הערה|[http://www.israeldefense.co.il/he/content/20-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%AA-%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%A7%D7%A1%D7%9E%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%92%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95 עשרים שנה לחטיפת נחשון וקסמן, חוזרים למרוץ להשגת מידע על מיקומו], באתר ISRAEL DEFENCE,{{כ}} 22 בדצמבר 2014.}}
* "כאן בארץ־ישראל חזרנו ובנינו עם. כאן בארץ־ישראל הקמנו מדינה. ארצם של הנביאים, זו שהנחילה לעולם את ערכי המוסר, המשפט והצדק והושבה אחרי אלפיים שנות גלות לבעליה החוקיים, בני העם היהודי ועל אדמתה בנינו בית לאומי ומדינה לתפארת. אולם לא חזרנו אל ארץ ריקה. היו כאן פלשתינים שנאבקו נגדנו במשך ‎100 שנות פרעות ודמים. אלפים רבים משני הצדדים נהרגו בקרב על אותה פיסת אדמה, על אותה כברת ארץ. אליהם הצטרפו גם צבאות מדינות ערב." ~ בעת אישור הסכם אוסלו ב' בכנסת.{{הערה|שם=כנסת 5 באוקטובר}}
* "לא יהיה נורא אם ניסע לגוש עציון באשרת תייר" ~ לאחר ביקור בגוש עציון במהלך מערכת הבחירות 1977, בהתייחסו לאפשרות של קיום הישובים היהודיים שם תחת שלטון ירדן.
* "גבולות מדינת ישראל במסגרת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני [[מלחמת ששת הימים]].
* "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים. הרי הבטיחו לנו גם קטיושות מעזה... כבר שנה רצועת עזה נתונה בעיקרה למרות הרשות הפלשתינאית; לא הייתה עוד אף קטיושה ולא תהיה קטיושה. וכו' וכו' וכו'. כל הדיבורים... הליכוד פוחד פחד מוות משלום. פחדני השלום. זהו הליכוד של היום." ~ על איום הטילים, 1994
* "המשטרה הפלסטינאית תילחם בחמאס... בלי 'בצלם', בלי בג"צ ובלי 'אמהות נגד שתיקה'." ~ (לעיתונאים ובנסיבות שונות, מרץ 1994, ובעקבות אמירתו על חוסני מובארכ, שסיפר לו על מדיניות הריסת בתים במצרים: "להם אין בג"צ ואין 'בצלם'")
* "בלי שיובטח ביטחון הישראלים ותינתן תקווה חדשה לפלסטינים, לא תושג מטרת ההסכם. הרבה מאד תלוי בפלסטינים. אנו הולכים אל הדרך החדשה בתקווה גדולה, ברצון עז, ויודעים כי יש בה סיכויים נפלאים - אך גם חששות כבדים. אנו משוכנעים כי שני העמים יכולים לחיות על אותה פיסת אדמה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו." ~ נאום בהסכם קהיר, 1994
* "אני פונה אל בני העם הפלסטיני ואומר: שכנינו הפלסטינים, מאה שנות דמים נטעו בנו איבה זה לזה. מאה שנים ארבנו לחייכם - ואתם ארבתם לחיינו. הרגנו בכם ואתם הרגתם בנו. אלפי קברים שלכם, אלפי קברים שלנו, מכסים את ההרים והוודאיות, והם ציוני דרך כואבים בהיסטוריה שלכם ובהיסטוריה שלנו. היום אתם ואנו מושיטים יד לשלום. היום אנו מתחילים ספירה אחרת. העם בישראל מצפה שלא תאכזבו אותו. תנו לתקווה החדשה לפרוח. לא קל לשכוח את העבר. אבל ננסה לגבור על משקעים ומכשולים, כדי להאיר אופק חדש." ~ נאום בהסכם קהיר, 1994
* "בכל קואליציה יש גם קצת גועליציה." ~ בזמן המשא ומתן הקואליציוני, 1992
* "אני אחליט ואני אנווט." ~ בעקבות ניצחון [[w:מפלגת העבודה|מפלגת העבודה]] ב[[w:בחירות לכנסת השלוש עשרה|בחירות לכנסת השלוש עשרה]], 1992
* "איך אומרים ברדיו ''הכל דיבורים''? אז הכל דיבורים!" ~ בראיון ל[[W:רזי ברקאי|רזי ברקאי]] בתכנית הרדיו הכל דיבורים, 1990
 
== על אישים וקבוצות ==
* "נפולת של נמושות" ~ על היורדים מהארץ, בראיון לקראת יום העצמאות של מדינת ישראל, 1976
* "אחד כמוהו הוא ברכה ב[[W:המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי]], עשרה כמוהו – אסון לאומי." ~ על [[אריאל שרון]]
* "מוצג ארכיאולוגי" ~ על [[מנחם בגין]]
* "אט אט פורשים חברינו מארץ ה[[חיים]], ואנו נפרדים מהם בכאב. הולך וכלה מן הארץ דור אשר ב[[היסטוריה]] המפוארת של המדינה ייחקק על לוחותיו התואר 'בוני מדינת ישראל וכוח המגן שלה'. זו הייתה – ועודנה – זכות גדולה להיות בחבורה הלא־גדולה הזאת, שעליהם ועל שכמותם כתב [[נתן אלתרמן]]: הם נשאו את עמם עלי שכם." ~ סופד בדיון בכנסת ל[[חיים בר-לב]] ו{{קישור|אהרן יריב}} שהלכו לעולמם.{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Tql/knesset/Knesset13/html/19940511@19940511001@001.html הודעת הממשלה על ההסכם עם הפלסטינים בנושא עזה ויריחו], באתר הכנסת, 11 במאי 1994.}}
* "הפודל של פרס" ~ על {{קישור|יוסי ביילין}}
* "המתיישבים יכולים להסתובב כמו פרופלור." ~ על התנגדות מתיישבי רמת הגולן לכוונתו לדון במסירת רמת הגולן לידיים סוריות
* "אט אט הם אינם כבר בינינו. אט אט הולכים הם ונעלמים." ~ על ניצולי השואה, בנאום האחרון שנשא לערב יום השואה, 1995
* "אני חושב שזה בכלל הקצנה כל כך מגוחכת שפשוט השלמתי עם זה שיש מטורפים ושאינם מבינים ודאי את המילה 'בוגד', שמישהו תוקע להם את זה בפה והם חוזרים על זה. מה זה 'בוגד'? אני בגדתי במשהו?".{{הערה|שם=במילותיו שלו}}
* "אם הם חושבים שאני בוגד ורוצח או אלה שחושבים ביניהם, לי אין בסיס להידברות איתם... מי שחושב כך, יש לי את הזכות להתעלם ממנו. לא מאחריות לביטחונו. לא מאחריות לרווחת חייו. כי אני ראש ממשלה של כולם. אבל בסיס לאהבה עם אלה? בסיס להבנה עם אלה? איזו זכות יש להם אפילו להעלות על הדעת שהם יכולים לצפות לכך ממני, אם בתפיסתם אני כפי שהם מכנים אותי."{{הערה|שם=במילותיו שלו}}
 
=== על גוש אמונים ===
* "אני רואה בגוש אמונים את אחת הסכנות הכי חמורות במדינת ישראל, כתופעה. וברגע שהם לא ידעו להבחין בין כל ויכוח לגיטימי על מדיניות ההתנחלות ועל כל נושא שהוא, האנשים האלה ממיטים אסון על ישראל".{{הערה|שם=במילותיו שלו|מתוך הסרט הדוקומנטרי '''רבין: במילותיו שלו'''.}}
* "שמעון ירדוף אותי עד יומי האחרון" ~ לבנימין בן-אליעזר, על שמעון פרס
* "יש בין שמעון פרס וביני שותפות מלאה לדרך. היו משקעים לא מבוטלים בעבר, כולכם מכירים אותם, והיכולת של שנינו ביחד להתגבר על משקעי העבר למען מטרה משותפת ששנינו מאמינים בה, אני חושב שזו תופעה נדירה בחיים הפוליטיים". ~ בתקופת הקדנציה השנייה שלו בראשות הממשלה.{{הערה|שם=במילותיו שלו}}
 
=== אחרים ===
* "אחד כמוהו הוא ברכה ב[[W:המטה הכללי של צה"ל|מטה הכללי]], עשרה כמוהו – אסון לאומי." ~ על [[אריאל שרון]]
* "מוצג ארכיאולוגי" ~ על [[מנחם בגין]]
* "אט אט פורשים חברינו מארץ ה[[חיים]], ואנו נפרדים מהם בכאב. הולך וכלה מן הארץ דור אשר ב[[היסטוריה]] המפוארת של המדינה ייחקק על לוחותיו התואר 'בוני מדינת ישראל וכוח המגן שלה'. זו הייתה – ועודנה – זכות גדולה להיות בחבורה הלא־גדולה הזאת, שעליהם ועל שכמותם כתב [[נתן אלתרמן]]: הם נשאו את עמם עלי שכם." ~ סופד בדיון בכנסת ל[[חיים בר-לב]] ו{{קישור|אהרן יריב}} שהלכו לעולמם.{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/Tql/knesset/Knesset13/html/19940511@19940511001@001.html הודעת הממשלה על ההסכם עם הפלסטינים בנושא עזה ויריחו], באתר הכנסת, 11 במאי 1994.}}
* "הפודל של פרס" ~ על {{קישור|יוסי ביילין}}
* "המתיישבים יכולים להסתובב כמו פרופלור" ~ על התנגדות מתיישבי רמת הגולן לכוונתו לדון במסירת רמת הגולן לידיים סוריות
* "אט אט הם אינם כבר בינינו. אט אט הולכים הם ונעלמים" ~ על ניצולי השואה, בנאום האחרון שנשא לערב יום השואה, 1995
* "אני חושב שזה בכלל הקצנה כל כך מגוחכת שפשוט השלמתי עם זה שיש מטורפים ושאינם מבינים ודאי את המילה 'בוגד', שמישהו תוקע להם את זה בפה והם חוזרים על זה. מה זה 'בוגד'? אני בגדתי במשהו?".{{הערה|שם=במילותיו שלו}}
* "אם הם חושבים שאני בוגד ורוצח או אלה שחושבים ביניהם, לי אין בסיס להידברות איתם... מי שחושב כך, יש לי את הזכות להתעלם ממנו. לא מאחריות לביטחונו. לא מאחריות לרווחת חייו. כי אני ראש ממשלה של כולם. אבל בסיס לאהבה עם אלה? בסיס להבנה עם אלה? איזו זכות יש להם אפילו להעלות על הדעת שהם יכולים לצפות לכך ממני, אם בתפיסתם אני כפי שהם מכנים אותי."{{הערה|שם=במילותיו שלו}}
 
== על עצמו ==
 
== כללי ==
* "האדםה[[אדם]] אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם."
* "אנחנו משאירים לכם את מתינו, תנו להם משמעות."
*"הדרך היחידה להדביר טרור היא להילחם בו." ~ בעקבות חטיפת טיסה 648 של איג'יפטאייר, 1985
== נאמר עליו ==
* "יצחק יהיה רמטכ"ל כאשר הבטחתי לו... יצחק הוא בחור ישר ו[[תבונה|נבון]], ויש לסמוך עליו, אם כי הוא זהיר קצת יתר על המידה." ~ [[דוד בן גוריון]], היומן האישי, 25 בנובמבר, 1963
* "כל הבית של רבין גנוב"(יוסי שריד בספר 'הנחש',מעת יאיר קוטלר, עמ' 170)
* "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה, לישיבת אבל בתל אביב. יהי זכרו ברוך." ~ {{קישור|איתן הבר}} מודיע על מותו של רבין, 4 בנובמבר 1995, שעה 23:15
* "שלום, חבר." ~ נשיא ארצות הברית [[ביל קלינטון]] לאחר רצח רבין (המקור בעברית)
* "רבות דיברו ביצחק רבין הלוחם, מצביא השלום. פחות מדי דיברנו עליו כמשנה סדרי העדיפויות במדינה. אומנם הסיסמה של "שינוי סדרי העדיפויות" נטבעה במהלך מערכת הבחירות לכנסת ב-1992. אבל לדידו של רבין זו לא היתה סיסמה. מהיום הראשון לכהונתו היא לא נשארה כסיסמה. לא היה ראש ממשלה שהיה מעורב כל-כך כיצחק רבין בכל הנושאים החברתיים והכלכליים. הממשלה שבהנהגתו ביצעה בשלוש שנים מהפכות בתחומי החינוך, המחקר, התשתיות, הבריאות והפנסיה. אלה היו שנים של שגשוג כלכלי, של גידול מתמיד בצמיחה, של העמקת קליטת העלייה וגם של עלייה חסרת תקדים ברמת החיים של הפרט. בשלוש השנים של ממשלת רבין עלתה הצריכה הפרטית לנפש ביותר מ-20 אחוז! זו היתה ממשלה בהנהגתו של מי שפעל ועשה למען הפרט ולמען החברה יותר מכל ראש ממשלה אחר. רבים מבין קודמיו דיברו הרבה על ענייני חברה ופרט, אבל נדמה לי, שכל ראשי הממשלה עשו פחות ממנו, מי שהצטייר לעיתים כחסר רגישות לבעיות בתחומים הללו. אלא שהרושם הזה היה הפוך לחלוטין מכפי שהוא היה, מנוגד לחלוטין לתוצאות עשייתו." ~ {{קישור|חיים רמון}}, לשעבר יו"ר ההסתדרות ושר בממשלת רבין השנייה, בדברי הספד בבית נבחרי ההסתדרות, 12 בנובמבר, 1995.
* "רצח רבין, זמן קצר לאחר שקיבל פרס נובל לשלום על חלקו בהסכם אוסלו, קיבע את דימויו בעיני רבים כנסיך השלום. איתמר רבינוביץ אינו מגדיר את יחסו של רבין אל הערבים בכלל, אך מנסה לפענח את עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי־הערבי. בתוך כך הוא מנתח את השינויים שחלו מזמן לזמן ביחסו של רבין אל המרכיבים השונים של הסכסוך: מצרים, ירדן, סוריה, לבנון והפלסטיניםוה[[פלסטינים]]. זו גישה אפשרית לשאלה העיקרית: האם האמין רבין בשלום? ייתכן מאוד שבדומה לבן־גוריון לא האמין שיש פתרון לסכסוך ועל כן ניתן רק לנהל אותו. כך או כך, הניסיון למצוא נוסחה אחת שתבטא את גישתו של רבין לנושא משכנע פחות" ~ על מורשתו של יצחק רבין.{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'|תום שגב, [https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.4363785 "בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות"], אתר הארץ, 18.8.2017.}}
* "כמו כל ראש ממשלה ישראלי, וכל נשיא אמריקאי, הוא מצא את עצמו מול 'תוכניות שלום', ומדי פעם אמר משהו שהתפרש כנכונות לוויתורים מסוימים. כשגריר בוושינגטון שיכלל את היכולת הזאת לדרגת אמנות כמעט; האמריקאים קראו לו 'האיש המעשן'. רבינוביץ מיטיב לתאר את העימות בין הנרי קיסינג'ר הייקה מהרווארד לבין רבין הצבר מכדורי, משחק שכולו נוכלות הדדית של שועלים. שר החוץ האמריקאי מגלה בתוך כך משיכה גדולה לתככי הפוליטיקה הישראלית ומזימותיה, והשגריר רבין לא התקשה לספק את תאוותו. פעם סיפר לו שמשהש[[משה דיין]] פועל להכשלת נסיעתה של ראש הממשלה גולדה מאיר לארצות הברית, כדי לקדם את סיכוייו לרשת אותה. מאיר ייחסה לרבין את תסמונת השגרירים — שביטויה הזדהות־יתר עם המדינה המארחת. בדומה לבנימין נתניהו ולברק (וגם לבן־גוריון), התלהב רבין מהאמריקניזציה של העולם; אביו חי בארצות הברית קודם שהתיישב בארץ ישראל".{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'}}
* "נטייתו של [[W:איתמר רבינוביץ|איתמר רבינוביץ]] לשבח את רבין כמנהיג וכמדינאי מחייבת אותו שוב ושוב להתמודד עם סיפורה של השנאה האובססיבית שרשפה בינו לבין שמעון פרס. הרושם הוא שהתיעוב לפרס פעל לעתים קרובות כשיקול דומיננטי, לפעמים יחיד, בתהליך קבלת ההחלטות של רבין. שורשי האיבה נטועים אולי בכך שפרס קידם את הפרויקט הגרעיני של ישראל, בעוד שרבין התנגד לכך; לימים שינה רבין את דעתו ואפשר שלא סלח לפרס על שהקדים אותו. ואולי היה זה המתח בין 'הצבר התכליתי' ודל הדמיון לבין 'הילד הגולה הרומנטי', שבעיניו רק השמים היו גבול. ואולי, מי יודע, היה זה משהו אחר. רבינוביץ לא פיענח את מהות הפרשה הזו. חשוב לו לטעון שבסופו של דבר רבין ופרס הכירו בכך שאין להם ברירה אלא לחיות יחד,'תאומים סיאמיים', וששיתוף הפעולה ביניהם היה מועיל. זה פתרון דחוק: ייתכן שהפרק הזה בחיי שני האישים מחייב מחזאי גדול, לא היסטוריון. כך או כך, מבחינה ספרותית זה היה סכסוך ללא שאר־רוח: מהו 'חתרן בלתי נלאה' אשר שימש את רבין כדי לגדף את פרס לעומת 'נצר נתעב' ו'פגר מובס' ששלף [[דוד בן-גוריון|בן־גוריון]] מספר ישעיהו כדי לגדף את חיים ויצמן. רבין של איתמר רבינוביץ אינו רק איש חלש, שטועה שוב ושוב, אלא גם ביש מזל ואף נגוע בשחיתות אישית. וכך יצא שדווקא במשמרת שלו איבדה מפא"י את השלטון בישראל אחרי כמעט 30 שנה; ודווקא מנחם בגין חתם על הסכם השלום עם מצרים. הוא (רבין) ניסה להעמיד פנים שכישלונו בפוליטיקה לא נוגע לו, אבל איתמר רבינוביץ יודע לצטט מכתב לגולדה מאיר שבו קבל רבין על שהפקירה אותו למשמיציו: 'את מעולם לא קמת להגן עלי', התבכיין. על רקע זה גם ההכרזה 'אני אנווט' (1992) נשמעת יותר כקריאת עידוד־עצמי מאשר כהכרזת מנהיג ומדינאי. הוא (רבין) לא מנע את שיחות אוסלו, אך נרצח לפני שנדרש להמשיך בתהליך. איתמר רבינוביץ מיטיב לתאר את אווירת ההסתה שקדמה לרצח. זה מבחן אמינות לא קל לביוגרף אוהד, אך הוא אינו מסתיר את חלקו של רבין עצמו באחריות לרצח. בתוך כך הוא מזכיר עיתונאים אשר כתבו בפירוש שחייו בסכנה; גם ראש השב"כ הזהירו, אם כי רק הציע לו ללבוש אפוד מגן ולא הכריח אותו לעשות זאת. רבין סירב ללבוש אפוד, העדיף שלא להשתמש במכונית המשוריינת שנרכשה בשבילו, ועמד על כך שימשיך להופיע בציבור. גם זה היה אולי שריד לנטייה לבוז לכללי זהירות שאפיינה את הפלמ'ח" ~ על חולשתו של יצחק רבין{{הערה|שם=שגב, רבינוביץ'}}
* "כשנבחרתי לרב הראשי לישראל התחיל הסיפור של אוסלו והדיונים על אוסלו ב, יצחק רבין, שהיה אז ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הדתות, נתן לי ביום שנבחרתי את המספר שלו על פתק ואמר: 'זה מספר הטלפון האישי שלי. דעתך חשובה לי, אם יש לך ביקורת, הערה או עצה טובה, תטלפן למספר הזה'. ניצלתי זאת פעם אחת ויחידה באותו שבוע" ~ הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין.{{הערה|[http://glz.co.il/1363-101539-he/Galatz.aspx "רבין נתן לי את מספרו האישי ואמר: 'תתקשר'"], אתר גלי צה"ל, תאריך 14.6.2017.}}
* "יצחק רבין ז"ל ב-1994 היתה דמות שהיום נערצת על כולם. בג"צ אז פסק שאפשר לייבא נבילות וטריפות לארץ. אני הייתי אז ברבנות הראשית. ביקשתי מרבין, גם אריה דרעי פנה אליו, פניתי אליו, ואז, לא התביישו לומר, לחוקק 'חוק עוקף בג"צ', היה צריך רוב מוחלט כי הפסיקה היתה על בסיס חוק יסוד. הוא טילפן מאחד לשני והצליח להשיג את הרוב הנדרש. לאחר מכן התברר שצריך להשיג שוב את כל ההסכמה כי התברר שהצביעו על בשר קפוא והחברה שעתרה לבג"צ אמרה שתביא בשר מצונן. רבין טרח שוב והשיג את הרוב הנדרש שהצביעו בעד החוק. התקשרתי אליו להודות לו והוא אמר לי 'צריך לזכור, אנחנו מדינה יהודית' " ~ הרב הראשי לשעבר [[W:ישראל לאו|ישראל מאיר לאו]] על פן יוצא דופן באישיותו של יצחק רבין.{{הערה|עמית דניאל, [http://www.93fm.co.il/radio/395555/ "הגרי"מ לאו: "פרצה שלא ניתן להסכים אתה; חולדאי אינו אויב השבת"], אתר קול-חי, תאריך 20.4.2017.}}
* "אלה שנולדו אחריו, אין להם למה להתגעגע. דמותו של יצחק היא לא דמות חיה בעיניהם. מתגעגע מי שהכיר" ~ רחל יעקב רבין על אחיה.{{הערה|בראון י., [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-504865 "יגאל עמיר ניצח והמדינה איבדה כיוון: אחותו הקטנה של רבין מדברת"], באתר מעריב, 24 באוקטובר 2015.}}
* "רצח רבין הוא קו שבר בחברה הישראלית כיוון שהסולידריות הבסיסית הזאת, בין אדם לאדם, נקטעה בשלוש יריות. יהודי רצח יהודי על רקע פוליטי, כי הוא לא הסכים עם דרכו. לא עוד 'אצלנו זה לא יקרה', לא עוד עם סגולה, לא עוד ההבנה שבקרב עמנו אנחנו מוגנים. 20 שנים עברו. אפשר היה, בעצם צריך היה לחשוב שאם הייתה כזאת סולידריות, אפשר יהיה למצוא דרכים לגשר על השבר, אבל המציאות מוכיחה את ההפך. השבר רק העמיק. אחת הסיבות המרכזיות היא ההתעלמות הבוטה מהסיבה לרצח – פוליטיקה. אף אחד לא מעז לדבר על פוליטיקה בהקשר של רצח רבין. השמאל מטשטש את הפוליטיקה כדי להפוך את רבין ל"של כולם" או לחילופין לקדוש, והימין בגלל החמאה על הראש, האחריות על אווירת ההסתה שהייתה בין הגורמים לרצח, אבל בעיקר – כי רבין רצה לפגוע במפעל ההתנחלות ובחלום ארץ ישראל השלמה" ~ איתי ורד.{{הערה|איתי ורד, [https://itaivered.wordpress.com/2015/10/31/%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%A1%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%94/ "מות הקונספציה"], באתר מאחורי המצלמה, 31 באוקטובר 2015}}
* "שואלים אותי: למה אתה מתגעגע ביצחק רבין? והתשובה היא כמובן ליצחק רבין עצמו. אני מתגעגע לאיש שירד לחיי במובן הטוב של המילה. אני מתגעגע לאיש שגנב איתי את כל השוקולדים מהבונבוניירה וביקש שלא אספר לאף אחד, גם לא ללאה. לעשן הסיגריות שאפף אותו, למאפרות המתמלאות ללא הרף. לטירוף שלו לדיוק. לעמידה בלוחות הזמנים. לחתונות שהגענו אליהן בשבע וחצי בערב כי כך היה כתוב בהזמנה, ולא מצאנו לא חתן ולא כלה ולא חתונה. לדממה שהשתררה בחדר העבודה שלו אחרי שהחליט על פעולה צבאית מסוכנת ואחרי ששרי הממשלה והקצינים הלכו לדרכם והותירו אותו לבד עם המחשבות וההרהורים. אני מתגעגע להיסוס שלו, למעצור, לשניות הקשות כאשר עמד לפני דלתות של בני משפחות שכולות, כמו מסרב להיכנס פנימה. אני מתגעגע גם לנזיפות שלו ולחסרונותיו: לירידה שלו לפרטים הקטנים והלא תמיד נחוצים וחשובים, לבוטות שלו, לעלבונות שלא היו במקומם, למלים המיותרות, למבטים שלא תמיד היו סימפטיים ואמרו הכול. לעצבנות שלו, לקוצר הרוח. אני מתגעגע להיסוסים שלו ולשיקול הדעת. לניסיון העצום שצבר במסלול חייו, ללילות בלי שינה, לסדר היום המטורף, לקור שנדף ממנו, לחום שהוא ידע להעניק לסביבתו, לדאגה העצומה שלו לחיי כל חייל, לבכי שלו בלי דמעות עם כל הודעה על פיגוע. לחריקת השיניים. אני מתגעגע גם ואולי עוד יותר לתנופת העשייה האדירה בימיו של יצחק רבין: למחלפים שנבנו בכל הארץ, לכבישים שהורחבו, לשעות החינוך שהוכפלו ושולשו, לצמיחה שזינקה לגבהים, למלחמה המוצלחת באבטלה שירדה לתחתיות, לתיירות שהגיעה לשיאים, לעשרות המפעלים החדשים, לבנייה העצומה ביקנעם ובאור עקיבא, בבאר שבע ובירושלים. אני מתגעגע ליחסים שפרחו עם טוניס ומרוקו, קטאר ועומאן, עם בחריין ודובאי וירדן. ללחיצות הידיים עם עשרות מנהיגים מקצווי עולם. כן, אני מתגעגע." ~ {{קישור|איתן הבר}} (ראש לשכתו של יצחק רבין) בטור במלאות 20 שנה לרצח רבין
* "רבין לא היה אוסלו, ולא היה ששת הימים, ולא באמת אהב ערבים, ולא ממש שנא מתנחלים. הוא היה קצת מכל אלה והרבה דברים נוספים. רבין היה ישראלי, ציוני, פטריוט. הוא היה הבן של רוזה ונחמיה. הוא היה מפקד חטיבת הראל, הוא היה רמטכ"ל, הוא היה שר ביטחון. היה לו פתיל קצר, כי הוא היה ג'ינג'י. הוא אהב ויסקי (אבל לא השתכר) וכדורגלו[[כדורגל]]. הוא עישן בשרשרת, חשב מהר ודיבר לאט. הייתה לו כהונת בוסר אחת קצרה, וכהונה נוספת, ארוכה יותר, שהסתיימה באסון. הוא היה ביטחוניסט, ביצועיסט, שהבין את הבעיה הדמוגרפית ורצה מאוד להיפרד מהערבים. הוא ניסה, אבל לא הצליח. אין לי מושג מה היה קורה אלמלא נרצח. אי אפשר לנבא תהליכים כאלה. אני לא מאמין שהוא היה נותן למצב להתדרדר יותר, ואני מתקשה לראות אותו מבטל הכול וחוזר לנקודת ההתחלה. יצחק רבין היה ישראלי שלחם למען המקום הזה ואהב אותו אהבת נפש, ויותר מכל דבר אחר, הוא היה מנהיג שדיבר אמת. ולזה, לפחות אני מתגעגע." ~ {{קישור|בן כספית}} במלאת 20 שנה לרצח רבין.{{הערה|בן כספית, [http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-502915 עשרים שנה לרצח רבין: 1 מכל 5 ישראלים מאמין שיגאל עמיר הוא לא הרוצח"], באתר מעריב, 18 באוקטובר 2015.}}
* "הילדים שנולדו לאחר רצח רבין, כבר ייצאו בקרוב לחייהם האזרחיים העצמאיים. קשה לתפוס את זה, אבל כבר שני עשורים חלפו מאז האירוע שהיה טראומה עבור אומה שלמה; ובשביל דור שלם, 'מורשת רבין' הוא כנראה מונח עמום משיעור אזרחות זניח." ~ מתוך פרויקט מיוחד לציון 20 שנה לרצח רבין (עמוד הפייסבוק "ליברל")
* "בכל שנה ביום העצמאות מזמינים את מפקדי ששת הימים לבית הנשיא. בשבילי זה מפגש די עצוב – שר הביטחון היה [[משה דיין]] והיום הוא איננו, הרמטכ"ל היה יצחק רבין – איננו, אלוף פיקוד צפון [[דוד אלעזר|דדו]] – איננו, אלוף פיקוד מרכז [[w:עוזי נרקיס|עוזי נרקיס]] – איננו. אני מרגיש שנשארתי בין הבודדים, עצוב." ~ אלוף (במיל') [[w:ישעיהו גביש|ישעיהו גביש]] על דור ההנהגה של [[מלחמת ששת הימים]].{{הערה|דרור גלוברמן, [http://www.mako.co.il/tv-people/articles/Article-03ccf386a18cc41006.htm "שייקה גביש נזכר בהפרת הפקודה של שרון: "הוא אמר 'אריק לא מגן, אריק תוקף'"], באתר mako,{{כ}} 17 באפריל 2015.}}