רומן גארי: הבדלים בין גרסאות בדף

 

==חינוך אירופי (1945)==

* "עם הגרמנים, זה קל ופשוט. אם את רוצה להשיג מהם משהו, אם את רוצה להרשים אותם, את צריכה להגיד להם: 'מלוכלך'. לכלוך זה דבר שהם לא מסוגלים לסבול. תודות למלת-קסם זו, את מוציאה מהם כל מה שאת רוצה."

* "אנשים מורעבים ומותשים חיו צנופים בלב היער. "פרטיזנים", כינו אותם בערים; "ירוקים", קראו להם בכפרים. זה כבר לא לחמו עוד אנשים אלה אלא ברעב, בקור ובייאוש. שאלת ההישרדות היתה דאגתם האחת והיחידה. הם חיו חיי דלדול בקבוצות קטנות של שישה ושבעה אנשים, בתוך מקומות סתר כרויים באדמה ומוצפנים מתחת לסבכי שיחים, וכמוהם כחיות נרדפות עד חורמה. קשה היה להשיג מזון. לעיתים בלתי אפשרי. רק ה"ירוקים" אשר להם קרובים או חברים באזור הצליחו להזין את עצמם; האחרים מתו ברעב, או פשוט יצאו ממחסה היער בשביל ליהרג."

* "שום דבר בעל חשיבות אינו מת."

* "בני אדם מספרים זה לזה מעשיות נאות, ואחר כך נהרגים למענן - הם משווים בנפשם שבכך יתממש המיתוס."

* "שמו של הספר 'חינוך אירופי'. טאדק הוא שהציע לי לקרוא לו כך. הוא, כמובן, שיווה לכך משמעות אירונית... לדידו, 'חינוך אירופי' אלה הפצצות, מעשי הטבח, בני-הערובה המוצאים להורג, בני-האדם הנאלצים לחיות בתוך חורים באדמה, כמו חיות... אבל אני נענה לאתגר. הם יכולים להגיד לי כאוות-נפשם שהחירות, ההדר, הכבוד שבהיותך אדם, שכל אלה, בקיצור, זה רק סיפורי סבתא, סתם סיפורי אגדה שאנשים נהרגים למענם. האמת היא שיש בהיסטוריה רגעים, רגעים כמו זה שאנחנו חווים אותו, שבהם כל מה שמונע את האדם מלהיתקף ייאוש, כל מה שמאפשר לו להמשיך להאמין ולהמשיך לחיות, זקוק למחסה, למקום מסתור. מחסה זה הוא לעיתים פשוט שיר, פזמון, נעימה, ספר. אני משתוקק לכך שספרי יהיה לאחד ממקלטים אלה, וכאשר יפתחו אותו, אחרי המלחמה, כשהכול יהיה מאחורינו, ימצאו בו בני-האדם את כל אשר להם שמור ללא פגע - שידעו שהצליחו לכפות עלינו לחיות כמו חיות, אבל לא יכלו לכפות עלינו ייאוש. אין אמנות נואשת - הייאוש אינו אלא חוסר כשרון."

* "אז תהיתי בלבי: איך יכול העם הגרמני להשלים עם דברים אלה? מדוע אינו מתמרד? מדוע מסכין הוא עם תפקיד התליין? הרי אין ספק שמצפונים גרמניים, דאובים ופגועים ביסוד האנושי הבסיסי ביותר שלהם, מתמרדים ומסרבים לציית? מתי נבחין כבר בסימניו של מרי זה? ובכן, בתוך כך בא אלינו, ליער, חייל גרמני צעיר. הוא ערק. הוא בא להצטרף אלינו, להתייצב לימיננו, בכנות ובעוז. לא היה כל ספק בעניין: הוא היה נפש טהורה. הוא לא היה מבני "עם האדונים": הוא היה בן-אדם ותו לא. הוא נשמע לקריאת היסוד האנושי ביותר שבקרבו ותו לא, ותלש מעליו את תווית החייל הגרמני. אבל אנחנו, רק בזה, בתווית, היו עינינו ממוקדות. כולנו ידענו שהוא נפש טהורה. כאשר פוגשים בטוהר, חשים בו. הבחור היה אחד משלנו. אך נותרה בעינה התווית... ובכן, הוצאנו אותו להורג. מפני שהוא נשא על גבו אותה תווית: גרמני. מפני שלנו היתה תווית שונה: פולנים. ומפני שהשנאה שכנה בלבבותינו... אחד מאתנו אמר לו, בתור הסבר, או התנצלות, איני יודע: 'זה מאוחר מדי.' אבל הוא טעה. זה לא היה מאוחר מדי, אלא מוקדם מדי..."

* "מאז ומתמיד היו לאירופה האוניברסיטאות הטובות ביותר והיפות ביותר בעולם. שם באו לאוויר העולם רעיונותינו היפים ביותר, אלה שהעניקו את השראתן לגדולות שביצירות: מושגי החופש, הכבוד האנושי, האחווה. האוניברסיטאות של אירופה היו ערש הציוויליזציה. אך קיים עוד חינוך אירופי, זה שאנו מקבלים כיום: כיתות-היורים, השעבוד, העינויים, האונס - הריסת כל מה שעושה את החיים יפים. זו שעת המחשכים."

* "יהודי, בזמנים טרופים אלה, אינו הורג את עצמו. הוא הורג, או נהרג. אלא אם כן הוא מין יהודי זעיר-בורגני לעילא..."

* "בכל ארץ אירופאית, האנשים הבשלים והמנוסים חושבים כמוני, שעה שבניהם נורים למוות למען התענוג שבכתיבת 'תחי החירות' על כותליהם של בתי-השימוש. בכל אחת מארצות אלה, האנשים הזקנים מגוננים על גזעם. הם מיטיבים לדעת. מה שחשוב באמת, זה הבשר והדם, הזיעה והחיק האמהי, ולא איזה דגל, או גבול, או ממשלה. אל תשכח: פגרים אינם שרים את ההמנון."

* "אתה חושב שזה ייגמר באחד הימים? 'אינני יודע. אבי אמר שזה תלוי בקרב.' איזה קרב? 'קרב סטאלינגראד. כולם מדברים על הקרב הזה. אפילו הגרמנים, בווילנה. כולם מדברים עליו.' האם הוא עוד נמשך? 'ביום ובלילה.' ומה הם יעשו, ידידינו, לאחר שינצחו בקרב? 'הם יעשו עולם חדש.'"

* "משנאה לא נגמלים, כמו מאהבה."

* "'כשיהיו לנו ילדים, נלמד אותם לאהוב, לא לשנוא.' נלמד אותם גם לשנוא. נלמד אותם לשנוא את הכיעור, את החמדנות, את הכוח, את הפאשיזם... 'מה זה בכלל, פאשיזם?' אינני יודע בדיוק. זו מין דרך לשנוא."

* "יהודי לא אוהב להתפלל לבדו. הוא מפחד להישאר לבדו עם אלוהיו."

* "שונא את החורף. שונא את השלג. במזג-אוויר שכזה, אתה באמת נוטה להאמין שהאדמה לא יועדה לבני-האדם, ושבטעות אנחנו כאן."

* "הגיהנום לבן!... אין בו להבות אש, רק שלג-עד. נפשות החוטאים מכפרות על חטאיהן בתוך מרחץ של קרח. ולשטן יש זקן לבן, הוא מדבר רוסית ודומה לסנטה-קלאוס..."

* "... ובנחת מוסיף גם השלג לרדת. בנחת, בדומייה אינסופית וכמו דתית, הוא ממלא את תפקידו ההיסטורי. הוא קובר בקפידה את הכובשים, עושה את שלו בשלווה ובאדישות. ללא להט, ללא חיפזון מיותר... פתותים עבים, קלים וחסרי-רחמים. השלג. השלג הטוב."

* "מלחמה לא מנהלים לפי החשק..."