|
== דמדומי שחר (1881) ==
{{דף מורחב|דמדומי שחר}}
* "לנסות זה לדמיין."
* "ה[[אושר]], יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."
* "חובותינו - הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו." ▼* "מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו." ▼* "עצם הדבר הזה, להבין סיבה ומסובב כסיבה ועונש, כמה נורא הוא ומנוגד לתבונה!"
* "יש למחות מנשמתו את נקיפות־המצפון כִּמְחוֹת לכלוך ולרמוז לו איך יוכל לפצות, ואף למעלה מזה, על הנזק שאולי גרם לאדם באמצעות גמילת חסד עם אדם אחר ואולי אף עם הכלל."
* "בדרך בה הם [היהודים] מכבדים את אבותיהם ואת ילדיהם, בבינה הטמונה בחיי ונימוסי הנישואים שלהם, מצטיינים הם על פני כל בני אירופה."
* "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה ב[[אשמה]] נשתחרר גם מיצר ה[[נקמה]] הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש." ▼* "נטולי-הפחד... אינם זקוקים לא לכיבודים ולא לגינונים; הם מפרסמים... את היושר, את המישרין בדיבור..., כאות היכר למפחיד המודע לעצמו." ~ עמ' 267
* "אין לך דרך טובה יותר להשחית [[נעורים|צעיר]], מאשר ללמדו שיכבד את המסכים לדעותיו יותר מאשר את הנבדל מהן." ~ עמ' 289
* "לא די בכך שהוכחת דבר, אתה חייב גם לפתות אנשים לדבר ההוא או להעלותם אליו. על כן חייב איש הדעת ללמוד להגיד חכמתו: ולפעמים אף כך, שתישמע כדבר כסל." ~ עמ' 301
* "לעולם אל תעצור או תאטום אזניך בפני מה שעלול לעלות על הדעת נגד דעתך! נדר זה נדור לעצמך! ראשית יושרה של החשיבה היא. צא יום-יום למסע מלחמה אף נגד עצמך. ניצחון ומוצב שנכבש, אינם עוד עניינך שלך, כי אם של האמת, - אך גם מפלתך אינה עוד עניינך שלך!" ~ עמ' 310 ▼* "לעשות דברים, שריחם רע ביותר, ואשר כמעט ואין מעיזים לדבר בהם, אלא שהם מועילים ונחוצים, - גם זה בגדר מעשי גבורה. היוונים לא התביישו למנות עם עבודותיו הגדולות של היראקלס גם את ניקוייה של אורווה." ~ עמ' 326
* "הנחש שאין בכוחו עוד להשיל את עורו – יאבד. וכמוהו אנשי הרוח שמונעים בעדם לשנות את דעתם; הם חדלים להיות אנשי-רוח." ~ עמ' 384
* "יש [[אדם]] המשמש לזולתו מצפון: והוא עניין חשוב במיוחד כשאותו הזולת חסר מצפון משלו."
* "הנצרות מיצתה את האפשרויות כולן על מנת לסגור את המעגל, והוקיעה אף את ה[[ספק]] בלבד כמעשה חטא. מן הראוי שתהא מושלך לתוך האמונה ללא תבונה, כי על דרך הנס, ומעתה מוטל עליך לשחות בה כאילו באוקיינוס נהיר ביותר ובלתי מפוקפק: עצם ההצצה לעבר יבשת, עצם ההרהור, שמצא מציאותך לא נועדה למען שחייה בלבד, כל ניע־זיע קל ביותר של נפשנו האמפיבית - בגדר חטא הוא! מן הראוי לשים לב, שמתוך כך גם עצם הבאת המופת על האמונה וההרהור במוצאה, הם בחזקת חטא ואסורים. כל מה שנדרש הוא עיוורון ועירפול החושים וזימרת־עד על גבי הגלים אשר התבונה טבעה בנבכם!"
* "מכאן, שאין שום אדם מכיר עצמו אלא כמעט אך ורק על פי כוחות המגן וההתקף אשר בו."
* "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?"
▲* "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה ב[[אשמה]] נשתחרר גם מיצר ה[[נקמה]] הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש."
*"הסתכל בפני הנוצרים הגדולים! הלא הם פני יודעי־שנאה גדולים."
▲* "לעולם אל תעצור או תאטום אזניך בפני מה שעלול לעלות על הדעת נגד דעתך! נדר זה נדור לעצמך! ראשית יושרה של החשיבה היא. צא יום-יום למסע מלחמה אף נגד עצמך. ניצחון ומוצב שנכבש, אינם עוד עניינך שלך, כי אם של האמת, - אך גם מפלתך אינה עוד עניינך שלך!" ~ עמ' 310
*"במרבית המקרים עדיין יפה נגד האהבה כוחה של התרופה הקיצונית: להשיב אהבה."
*"מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפו, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו! ." ▼*"ישנם בני־אדם, שכלל אינם רוצים שייראו אותם בדרך אחרת מאשר כמבצבצים מבעד לבני־אדם זולתם. ויש בכך מן ה[[חוכמה]] הרבה."
*"להתקשות לאט, לאט, כאבן חן - ולבסוף לשכב דומם, לחדוות לבו של הנצח."
*"מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
*"[[ספר]] כגון זה אינו עניין לקריאה רצופה או להקראה, כי אם לדפדוף, וביחוד, בשעת טיול ובשעת נסיעה, עליך לדעת לתקוע ראשך בו ולשוב ולהוציאו ולראות: אין המראה אשר סביבותיך כפי שהיה."
*"הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."
* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."
* "במידה שגובר טעמה של הסיבתיות, מצטמצמת מלכותה של המוסריות."
* "בראש וראשונה וראשית כל: המעשים! דהיינו, התאמנות, התאמנות, התאמנות! "האמונה" השייכת לכאן תופיע בדיעבד - אל תפקפקו בכך."
* "האם לא לאכזר ייחשב אל אשר האמת עמו והוא יכול להתבונן בשלווה במין האנושי המתייסר איומות עליה?"
* "לא לשכוח - ככל שנתעלה, ניראה קטנים יותר בעיני אלה שאינם יודעים לעוף."
* "ישנה השתנות מתמדת ופעילות מתמדת בשדה ה[[מוסר]]."
* "כל המעשים נובעים משיפוטים ערכיים."
* "איך לפעול? לשם מה לפעול?."
* "בתחום המוסר הנצרות יודעת רק את הנס: השתנותם הפתאומית של כל משפטי הערך, הוויתור הפתאומי שאין־לבלמה לדברים ולאנשים חדשים. היא רואה בתופעה זו פעולת אלוהים ומכנה אותה בשם מעשה לידה מחודשת, היא מייחסת לה ערך יחיד שאין כיוצא בו."
* "ומחדש מריע אפיקורוס תרועת ניצחון."
* "והיהודי הצלוב כסמל הישע, היווה לגלוג עמוק ביותר לנציבים המפוארים של רומי בפרובינציות, כי המה הפכו להיות עתה לסמלו של אין־ישע ושל עולם שקצו הבשיל בו."
*"מלבותיהם של הנוצרים הראשונים רחוקה מאוד הייתה המחשבה על עינויי נצח."
*"התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים בהן ברשעות ונוכלות."
*"או אז לא תהיו זקוקים עוד כלל לאלהיכם, וכל אותו החזיון של החטא הקדמון והגאולה יתחולל ויגיע לקיצו בקרבכם פנימה!."
*"עד מה ממעטת הנצרות לטפח את החוש ליושר ולצדק, ניתן לשער במידה סבירה על פי אופיים של כתבי מלומדיה."
*"ישנה השתנות מתמדת ופעילות מתמדת בשדה המוסר."
*"אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן - וזאת בעזרת [[רגש]]ותינו."
*"יתעוררו וירגישו שחלום הוא אשר חלמה אוזנם."
▲*"מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפו, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!."
*"חדלתי להבין את עצמי! רק אתמול הכל עוד סער בי כל כך ויחד עם זאת כה חמים היה ורווי שמש ואין קצה לאור."
▲*"חובותינו - הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
*"רצון טוב והרבה מאוד רוח טובה מאוד."
*"אתה רוצה להפרד מתאוותך? עשה זאת, אך ללא שנאה כלפיה! שאם לא כן, תאווה חדשה לך קנית."
*"מי שמטבעו נוח כלפי הבריות, או חששני בפניהם, אך מלא אומץ כלפי הדברים, נרתע בפני הכרויות חדשות וקרובות מדי ומצמצם את הישנות: על מנת שאלמוניותו ואכזריותו יהיו באמת לבשר אחד."
*"אתה נעשה רב אמן, כאשר בביצוע לא רק שאינך טועה, כי אם גם אינך מהסס."
*"כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."
*"בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים - הטימטום: העיר [[אריסטו]]. הנתכוון בדבריו אלה לפתות את בני הסגולה לנישואין?."
▲*"מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו."
*"הטעם שבמנהגי הכנסת האורחים הוא: לשתק את יסוד האיבה שבזר. כל היכן שאין חשים בו עוד, באיש הזר, בראש וראשונה את האויב, פוחתת מידת הכנסת האורחים; היא משגשגת כל עוד משגשגת הנחתה המרושעת."
*"הנצרות, בעקבות בוזה לעולם הזה הזה, הפכה את הבורות למידה טובה, למידת התום הנוצרי, אולי מפני שהתוצאה המצוייה ביותר של תום זה היא, כמרומז, האשמה, רגש האשמה והייאוש, משמע מידה המביאה את האדם דרך הגיהנום לשמיים: או אז יוכלו להיפתח מבואותיה הקודרים של הישועה הנוצרית, או אז תתגשם בשורת התום המתחדש לאחר־מוות - המצאותיה היפות ביותר של הנצרות!"
*"המתינות רואה עצמה כמידה נאה; ואין זו אשמתה שבעיניו של הבלתי־ממותן היא נראית מחוספסת ומפוכחת, משמע, מכוערת."
== המדע העליז (1882) ==
| 