מסות על אהבה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
מ הגהה |
||
שורה 9:
* "האדם האוהב יוצא מתוך עצמו; הרי זה הניסיון הגדול ביותר שעשה הטבע לאפשר לאדם לצאת מתוך סגירותו לעבר משהו השונה ממנו." ~ עמ' 10
* "אהבת אמת מתוודעת לעצמה, ואם אפשר לומר מודדת את עוצמתה, לפי מידת הכאב והעינוי שבהם היא מסוגלת לעמוד." ~ עמ' 11
* "[[ברוך שפינוזה|שפינוזה]] ניסה לתקן את הטעות שבבלבול האהבה עם התשוקה... לשיטתו, האהבה הריהי האושר אשר בו כרוכה הכרת הסיבה של אושר זה. לאהוב מישהו או משהו משמעו, לפיכך, פשוט להיות מאושר, ובה בעת להיות מודע למקור האושר הזה... פעמים עדיפים מכאובי האהבה על פני שוויון נפש נטול מכאובים. למשל מכתב של נזירה המופנה אל האיש שפיתה אותה וזנחה: 'אודה לך מקרב לבי על הייאוש שהבאת
* "המצב של הליכה מתמדת של ישותנו אל הישות האחרת, הרי הוא עצם מהותה של האהבה, כשם שהוא במהות ה[[שנאה]]." ~ עמ' 12
* "בשעה שאנחנו אוהבים אובדת שלוותנו, אובדת הסגירות הרגילה שלנו בתוך תוכנו, ואנו מוצאים את עצמנו בתהליך של הגירה מתמשכת לתחומו של המושא." ~ עמ' 13
שורה 25:
* "דון ז'ואן איננו הגבר המבקש את אהבתן של הנשים, אלא הוא הגבר שהנשים מבקשות את אהבתו." ~ עמ' 25
* "אהבה שלמה שנולדה בשורש נשמתו של אדם, אינה יכולה למות. ככל הנראה, היא נעשית למרכיב מתמיד של הנפש המרגישה." ~ עמ' 28
* "בכל אהבה צפונה התשוקה של האוהב להתאחד עם מושא שנראה כי חונן בשלמות כלשהי."
* "האהבה היא שלמה, כשהיא מגיעה אל השיא שברצון הברור להותיר סמל לאיחוד הזה, צאצא שבו תשמרנה סגולות השלמות של הישות האהובה." ~ עמ' 33
* "
* "אהבה במובנה הרחב היא חיוב לוהט של אדם אחד במושא כלשהו." ~ עמ' 39
* "במובן הרחב אנו נוהגים לכנות בשם אהבה את מה שאינו אלא 'התאהבות'. כשסטאנדל מכנה את ספרו בשם 'על האהבה' הוא מתייחס בעצם ל'התאהבות'. ההתאהבות הריהי בראש ובראשונה תופעה של שימת לב
* "ההתאהבות בשלב הראשון שלה אינה אלא זאת: השתהות חריגה של שימת הלב על אדם אחר." ~ עמ' 43
* "תהליך ההתאהבות הולך ונמשך באותה חדגוניות נואשת. משמע הדבר שכל המתאהבים עושים זאת באותה הצורה... בכך מתאשרת המהות המכנית של ההתאהבות. הדבר היחיד שאינו מכני בתכלית הוא התחלתה. (...) מה הדבר המרתק את שימת הלב של אישה מסוימת לגבר מסוים, ושל גבר מסוים לאישה הזאת ולא האחרת? מה הסגולות המעניקות יתרון זה לאדם אחד על פני שורה של אחרים, שהיחס אליהם מוסיף להיות שוויון נפש גמור? אין ספק שנושא זה הוא המעניין
* "נטייתי לאמת הפשוטה היא המעכבת את הצטרפותי לקהל שוחרי המיסטיקה." ~ עמ' 54
* "כל תיאולוגיה מעבירה לנו תחושה של האלוהות, השגות ורעיונות באשר לאלוהי, הרבה יותר מכל האקסטזות של כל המיסטיקנים." ~ עמ' 54
שורה 37:
* "דרושה לנו תיאולוגיה – לאו דווקא אקסטזה." ~ עמ' 54
* "המיסטיקן מתגורר בעולם הגשמיות רק למראית עין, ולאמיתו של דבר הוא שרוי בעולם האחר, בממד האחר, שבו מצויים רק הוא ואלוהיו." ~ עמ' 60
* "את ההתאהבות אפשר תמיד למנוע, אלא אם כן רוצים בה, ומהותית לה התשוקה להיכנע לכוחו של הזולת, [[תשוקה]] שבה עצמה יש כדי לענג." ~ עמ'
* "דרכה של האישה המאוהבת להגיע לכלל ייאוש, משום שדומה לה כי הגבר שהיא אוהבת לעולם לא ניצב לפניה בשלמותו האחידה." ~
* " 'התאהבות' היא רק שלב אחד ויחיד של תהליך האהבה הגדול: האהבה היא מפעל נרחב ועמוק בהרבה, אנושי הרבה יותר... כל אהבה עוברת את התחום הקדחתני הזה של ה'התאהבות'; מצד אחר, לא כל 'התאהבות' מתפתחת לכדי אהבת אמת. הנה כי כן, אל לנו לבלבל בין החלק לבין הכלל." ~ עמ' 70
* "התוכן המכריע של האישיות שלנו אינו יציר הדעות שלנו וגם לא תוצאות ניסיוננו בחיים... מעל לכל הננו מערכת מופנת של העדפות ורתיעות." ~
* "חלק גדול של חיינו מבוסס על הקומדיה טובת הכוונות הזאת שאנו משחקים למען עצמנו." ~
* "הטיפוס האנושי המועדף בעינינו הוא המשרטט את הצדודית של ליבנו אנו." ~
* "ה[[גבר]] מגלה את תוכו הפנימי ביותר בבחירת האהובה שלו. בבחירת האהוב מתגלה האישה במהותה הפנימית ביותר... אהבותינו מפגינות את המהות הפנימית ביותר שלנו."
* "האמירה שהאדם הוא יצור רציונלי וחופשי היא לדעתי כוזבת כמעט לגמרי." ~ עמ' 77
* "השכל והרצון אינם אלא קרום פריך העוטף את עיקרה של הווייתנו, שפנימה אינו רציונלי ואף אינו חופשי." ~ עמ' 77
* "בבחירת מושא האהבה אנו חושפים את פנימנו האותנטי ביותר." ~ עמ' 78
* "כאשר לגירוי החיצוני שעורר את משיכתנו חובר רגש העולה מהמרכז העמוק של אישיותנו, ואנו מגלים עניין במקור המושך, הרי שאין זו משיכה בלבד. זו כבר הליכה לקראת... ההליכה הזאת לקראת, ההתעניינות מן הסוג הזה, הרי היא האהבה." ~ עמ'
* "אם איוולת היא לומר שאהבת אמת בין גבר לאישה עשויה להיות חסרת מיניות, הרי שאיוולת לא פחותה תהיה בסברה שאהבה אינה אלא מיניות." ~ עמ' 81
* "האהבה במהותה אינה אלא בחירה הפורצת מתוך העומק ההיולי, החייתי והפנימי של האישיות, ומצביע על ההעדפות האינטימיות ביותר המעצבות את האופי האנושי." ~ עמ' 81
שורה 53:
* "הגאון הכביר ביותר נכחד לנוכח העוצמה הרבה לאין שיעור של ההמוניות." ~ עמ' 107
* "ה[[היסטוריה]] האנושית היא דרמה פנימית: היא מתחוללת בתוך הנפשות." ~ עמ' 110
* "ה[[אישה]] מעולם לא התעניינה בגאונים, אלא אם כן מתוך
* "האהבה הצרופה
* "האהבה דומה במהותה לז'אנר ספרותי, הרבה יותר מאשר לעוצמה היולית." ~ עמ' 127
* "ההתאהבות הריהי כשרון מופלא שנפל בחלקן של בריות מעטות מאוד." ~ עמ' 128
| |||