פרימו לוי: הבדלים בין גרסאות בדף

הוסרו 7,921 בתים ,  לפני שנה
עריכה, העברה לדף נפרד
(העברה לדף נפרד)
(עריכה, העברה לדף נפרד)
[[קובץ:Primo levi.jpg|שמאל|ממוזער|190px|פרימו לוי]]
[[קובץ:קבר פרימו לוי.jpg|שמאל|ממוזער|190px|קברו של פרימו לוי עליו חרוט מספרו האישי מאושוויץ: 174517.]]
 
'''[[w:פרימו לוי|פרימו לוי]]''' (31 ביולי 1919 - 11 באפריל 1987), סופר וכימאי איטלקי־יהודי ניצול [[השואה|שואה]]. כתב זיכרונות, סיפורים קצרים, שירים ורומאניםורומנים.
 
==הזהו אדם? (1947)==
* "חשנו שאנו זקנים מופלגים, מדוכדכים משנה של זיכרונות אכזריים, מרוקנים ונטולי הגנה. החודשים, הקשים אמנם, של נדודים בשולי התרבות שעברנו זה עתה, נראו לנו כעת כהפוגה."
* "בהתקדם החלום, לאט־לאט או בבת אחת, כל פעם באופן אחר, הכול מסביבי נופל ומתפורר, התפאורה, הקירות, האנשים, והחרדה נעשית חזקה ומדויקת יותר. הכול נהפך כעת לתוהו ובוהו: אני עומד במרכזו של לא־כלום אפור ועכור, והנה, אני יודע מה פירושו של זה, ואני גם יודע שידעתי זאת תמיד: אני שוב נמצא בלאגר."
 
==הטבלה המחזורית (1975)==
{{דף מורחב|הטבלה המחזורית (ספר)}}
* "צרות שהתגברו עליהן – טוב לסַפֵּר." ~ במקור: "איבערגקומענע צרות איז גוט צו דערציילן."
* "בשבילי ייצגה הכימיה ענן לא־מוגדר של אפשרויות עתידיות, שאפף את חיי־שיבואו בפיתולים שחורים שסועים רשפי־אש, כמו אלה שהסתירו את הר סיני. כמו משה, ציפיתי מן הענן הזה לתורה בשבילי, לעקרון הסדר שבי, שסביבי, ושבעולם. שבעתי ספרים, ועם זאת לא חדלתי לגמוע אותם בשקיקה לא־מבוקרת, וחיפשתי אחר מפתח אחר לאמיתות העילאיות."
* "הפשיזם אינו רוצה בהם, מטיל עליהם איסור, ולכן אינך פשיסט; הוא רוצה שכולם ידמו זה לזה, ואתה אינך דומה. אך גם טוהר מוסרי בלא־רבב אינו קיים, ואם הוא קיים הריהו מאוס."
* "האם לא חש בסירחון האמיתויות הפשיסטיות שעלה עד לשמים? האם לא ראה ביזיון בכל שאדם־חושב נתבע להאמין בלי לחשוב? האם לא נמלא בחילה נוכח כל הדוגמות, כל הקביעות הבלתי־מוכחות, כל הציוויים? אכן הוא חש בה: ואם כך, איך אינו יכול לחוש כבוד והדר חדשים בלימוד שלנו, איך יכול להתעלם מכך שהכימיה והפיסיקה, שעליהן ניזונו, מלבד היותן מזון חיוני כשלעצמן, היו תרופה לפשיזם, שאותה חיפשנו שנינו, משום שהיו ברורות ומובחנות וניתנות להוכחה בכל צעד וצעד, ולא מסכת שקרים וריק, דוגמת הרדיו והעיתונים?" ~ על חברו הטוב סאנדרו, עמוד 37
* "לימדנו זה את זה לשוב ולמצוא בתנ"ך את הצדק ואי־הצדק ואת הכוח המביס את אי־הצדק."
* "מאז החל האדם בונה, תמיד ביקש לבנות בהוצאות המינימליות את הצורה העמידה ביותר האפשרית, ואילו ההנאה האסתטית שהוא חווה בהתבוננו ביצירותיו באה רק אחר־כך."
* "מקצועו של כימאי (שחושל, במקרה שלי, בחוויות אושוויץ), מלמדו להתגבר על בחילות מסוימות שאינן הכרחיות או מולדות, ובעצם להתעלם מהן: החומר הוא חומר, לא אציל ולא נחות, הוא נתון לשינויים אינסופיים, ומקורו המידיהמיידי חסר כל חשיבות." ~ עמוד 135
* "טעמו העז והמר של המקצוע שלנו, שהוא רק מקרה מסוים, גרסה נמרצת יותר, של מקצוע החיים." ~ עמוד 152
 
==מפתח כוכב (1978)==
* "כפי שיש אמנות של סיפור, שחוקיה נקבעו לאחר אלפי ניסיונות וטעויות, כך גם קיימת אמנות של הקשבה, עתיקה ואצילית אף היא."
 
==ואם לא עכשיו אימתי? (1982)==
==Storie naturali==
* "אני דו־חי, קנטאור<ref>הקנטאורים הידועים בעברית גם בשם צנטאורים או הסילנים, היו במיתולוגיה היוונית, גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות.</ref>. [...] אני מחולק לשני חצאים. האחד הוא של בית־החרושת, שם אני טכנאי, כימאי. האחר, מנותק לגמרי מן הראשון, הוא זה שמתוכו אני כותב, מתראיין, עוסק בהתנסויותי בעבר והיום: ממש שני חצאי מוח. פיצול אישיות." ~ עמודים 104 - 105
 
==הטבלה המחזורית==
[[קובץ:הטבלה המחזורית.jpg|שמאל|ממוזער|150px|הטבלה המחזורית]]
* "צרות שהתגברו עליהן – טוב לסַפֵּר." ~ במקור: "איבערגקומענע צרות איז גוט צו דערציילן."
 
===מימן===
* "בשבילי ייצגה הכימיה ענן לא־מוגדר של אפשרויות עתידיות, שאפף את חיי־שיבואו בפיתולים שחורים שסועים רשפי־אש, כמו אלה שהסתירו את הר סיני. כמו משה, ציפיתי מן הענן הזה לתורה בשבילי, לעקרון הסדר שבי, שסביבי, ושבעולם. שבעתי ספרים, ועם זאת לא חדלתי לגמוע אותם בשקיקה לא־מבוקרת, וחיפשתי אחר מפתח אחר לאמיתות העילאיות: מפתח כזה חייב להימצא, ובטוח הייתי כי בגלל איזה קשר מפלצתי, הרה־תוצאות לי ולעולם, לא מבית־הספר אקבל אותו. בבית־הספר הזינו אותי בטונות של ידיעות שהייתי מעכל בשקדנות, אך הן לא חיממו את עורקי. הייתי צופה בניצנים התופחים באביב, בהתנוצצות הנציץ בגרניט, בידי שלי, ואומר לעצמי: 'אבין גם את זה, אבין כל דבר, אך לא בדרך '''שהם''' רוצים. אמצא לי קיצור־דרך, אתקין לי כלי־פריצה, שום דלת לא תעצור בעדי.' זה היה מתיש, מבחיל, לשמוע הרצאות על בעיית ההוויה וההבנה, בעוד הכול סביבנו היה מסתורין המשתוקק להיחשף. [...] האם יכלו כל הפילוסופים וכל הצבאות שבעולם לבנות את הזבובון הזה? לא, ואפילו לא להבינו: הייתה זו כלימה וחרפה, נחוץ היה למצוא דרך אחרת." ~ עמוד 23
 
===אבץ===
* "רשימות הקורס כללו פרט אחד שנעלם ממני בקריאה ראשונה, לאמור, שהאבץ הרך והעדין, הכנוע כל־כך בפני כל חומצה עד שזו בולעת אותו בנגיסה אחת, משנה את טעמו לחלוטין כשהוא במצב נקי: אז הוא עומד קשה־עורף בפני ההתקפה. אפשר היה להסיק מכך שתי מסקנות פילוסופיות מנוגדות: שבחו של הטוהר, המגן כשריון מפני הרע; ושבחו של הזיהום, המביא לידי שינויים, ובמילים אחרות – מחולל חיים. דחיתי מעליי את הראשונה, המבחילה במוסרנותה, והשתהיתי להרהר בשנייה, שהייתה יותר לרוחי. כדי שיסתובב הגלגל, כדי שיחיו החיים, יש צורך בזיהומים וזיהומי־זיהומים. [...] הפשיזם אינו רוצה בהם, מטיל עליהם איסור, ולכן אינך פשיסט; הוא רוצה שכולם ידמו זה לזה, ואתה אינך דומה. אך גם טוהר מוסרי בלא־רבב אינו קיים, ואם הוא קיים הריהו מאוס..." ~ עמוד 31
* "אני הוא הזיהום הגורם לאבץ להגיב, אני הוא גרגר המלח או החרדל. זיהום, ללא־ספק: שכן דווקא באותם חודשים החל פרסומו של 'La Difesa della Razza'<ref>"ההגנה על הגזע" – תקופון פשיסטי גזעני, שהחל מופיע באיטליה בסמוך לחוקי הגזע (1938).</ref> והייתה דברת מרובה על טוהר, ואני התחלתי להיות גאה על שאני זהום. למען האמת, עד לאותם חודשים לא היה לי חשוב ביותר להיות יהודי: בתוך־תוכי, ובמגעי עם ידידי הנוצריים, ראיתי תמיד את מוצאי כעובדה חסרת־חשיבות כמעט, אם גם משונה, סטייה קטנה ומשעשעת, כמו אף עקום או נמשים; יהוד הוא מי שאין לו עץ־אשוח בחג־המולד, שאסור לו לאכול סאלאמי, אך הוא אוכל אותו בכל־זאת, שלומד מעט עברית בגיל שלוש־עשרה, ואחר־כך שוכח. על־פי כתב־העת הנ"ל, היהודי קמצן וערמומי: אבל אני לא הייתי קמצן במיוחד ואף לא ערמומי, כמוני כאבי." ~ עמוד 33
 
===ברזל===
* "כמה חודשים קודם לכן היו חוקי הגזע לעובדה מוגמרת, וגם אני הלכתי־ונעשיתי נבדל. עמיתי הנוצרים היו אנשים מנומסים, איש מהם או מן המורים לא הפנה כלפי מילה או מחווה עויינת, אבל יכולתי לחוש אותם נסוגים, וגם אני, מציית לדגם עתיק, נסוגתי: כל מבט שהוחלף בינינו היה מלווה בהבזק זעיר אך מוחש של חוסר־אמון וחשדנות. מה אתה חושב עליי? מה אני בשבילך? אותו אדם שמלפני ששה חודשים, השווה לך, אך אינו הולך למיסה, או היהודי אשר 'בקרבכם צוחק עליכם', כדברי [[דנטה אליגיירי|דנטה]]?" ~ עמוד 36
* "סאנדרו היה מופתע כשניסיתי להסביר לו כמה מהרעיונות שהייתי מטפח אז במבולבל. כי אצילותו של האדם, אשר הושגה במשך מאתיים יובלות של ניסוי וטעייה, נעוצה בהשתלטותו על החומר, וכי אני נרשמתי לכימיה מתוך רצון לשמור אמונים לאצילות זו. להכניע את החומר פירושו להבינו, והבנת החומר הכרחית כדי להבין את היקום ואת עצמנו: ולפיכך, הטבלה המחזורית של [[w:דמיטרי מנדלייב|מנדלייב]], שעל פתרון צפונותיה שקדנו באותם ימים, היא בעצם שירה, נשגבת וחגיגית מכל השירים שעיכלנו בגימנסיה: ושים לב! יש בה אפילו חרוזים!" ~ פרימו לוי לחברו סאנדרו בעת שהחלו ללמוד פיסיקה יחדיו, עמוד 37
* "האם לא חש בסירחון האמיתויות הפשיסטיות שעלה עד לשמים? האם לא ראה ביזיון בכל שאדם־חושב נתבע להאמין בלי לחשוב? האם לא נמלא בחילה נוכח כל הדוגמות, כל הקביעות הבלתי־מוכחות, כל הציוויים? אכן הוא חש בה: ואם כך, איך אינו יכול לחוש כבוד והדר חדשים בלימוד שלנו, איך יכול להתעלם מכך שהכימיה והפיסיקה, שעליהן ניזונו, מלבד היותן מזון חיוני כשלעצמן, היו תרופה לפשיזם, שאותה חיפשנו שנינו, משום שהיו ברורות ומובחנות וניתנות להוכחה בכל צעד וצעד, ולא מסכת שקרים וריק, דוגמת הרדיו והעיתונים?" ~ על חברו הטוב סאנדרו, עמוד 37
* "כיום אני יודע כי משימה חסרת תקווה היא להלביש אדם במילים, להחיותו מחדש על הדף הכתוב: ובייחוד אדם כמו סאנדרו. הוא לא היה אדם לסיפורים אן למציבות – הוא, שצחק לכל מציבה: הוא חי כל כולו במעשיו, וכשלה תמו, לא נותר ממנו דבר; דבר מלבד מילים, בדיוק." ~ על רציחתו של סאנדרו בידי הפשיסטים, עמוד 42
 
===אשלגן===
* "היינו נפגשים באולם ההתעמלות של 'תלמוד תורה', כפי שנקרא בגאווה בית הספר היסודי העתיק, ולימדנו זה את זה לשוב ולמצוא בתנ"ך את הצדק ואי־הצדק ואת הכוח המביס את אי־הצדק: לראות באחשוורוש ובנבוכדנצאר את העריצים החדשים. אך היכן הוא 'קדוש־ברוכו', הוא, המשבר את שלשלאות העבדים ומטביע את מרכבות המצריים? מי שהכתיב את התורה למשה והאציל מרוחו על משחררי האומה עזרא ונחמיה, שוב לא האציל מרוחו על איש, השמים מעלינו היו דוממים וריקים: הוא הניח להכחיד את הגטאות הפולניים, ולאט, במעומעם, פילס לו דרך בתוכנו הרעיון שאנו בודדים, שאין לנו בעלי־ברית שנוכל לסמוך עליהם, לא בארץ ולא בשמים, ושאת הכוח להתנגד עלינו למצוא בתוכנו פנימה." ~ עמוד 44
 
===חנקן===
[[קובץ:Alloxan II.svg|שמאל|ממוזער|250px|"מבנה חביב, לא כן?" ~ עמוד 133]]
* "מבנה חביב, לא כן? מעורר אותך לחשוב על משהו חזק, יציב, מקושר כהלכה. גם בכימיה, כמו בארכיטקטורה, קורה שבניינים 'יפים', כלומר, סימטריים ופשוטים, הם גם האיתנים מכולם: ובקיצור, דינן של מולקולות כדין כיפות הקתדראלות או קשתות הגשרים. ואפשר גם שההסבר אינו ערטילאי או מטאפיסי: לומר 'יפה' הוא לומר 'רצוי', ומאז החל האדם בונה, תמיד ביקש לבנות בהוצאות המינימליות את הצורה העמידה ביותר האפשרית, ואילו ההנאה האסתטית שהוא חווה בהתבוננו ביצירותיו באה רק אחר־כך." ~ עמוד 134
* "מקצועו של כימאי (שחושל, במקרה שלי, בחוויות אושוויץ), מלמדו להתגבר על בחילות מסוימות שאינן הכרחיות או מולדות, ובעצם להתעלם מהן: החומר הוא חומר, לא אציל ולא נחות, הוא נתון לשינויים אינסופיים, ומקורו המידי חסר כל חשיבות." ~ עמוד 135
 
===כסף===
* "טעמו העז והמר של המקצוע שלנו, שהוא רק מקרה מסוים, גרסה נמרצת יותר, של מקצוע החיים." ~ עמוד 152
 
==ואם לא עכשיו אימתי?==
* "המכירים אתם אותנו? אנו הכבשים מן הגטו,<br />מורגלים שנות אלף לגז ונכנעים לכזב,<br />אנו החייטים, הסופרים והחזנים<br />אשר כמלו בצלו של הצלב.<br />עתה למדנו שבילי היערות,<br />לאחוז בנשק, לצלוף ולירות." ~ עמוד 138
 
==שיחות וראיונות (1997)==
[[קובץ:פרימו לוי שיחות וראיונות.jpg|שמאל|ממוזער|150px|שיחות וראיונות]]
(תרגם מאיטלקית: יצחק גרטי. הוצאת עם עובד / ספריית אפקים.)
* "כשאתה משקיף שוב על חייך, איזה מקצוע נראה לך נעים יותר, כימאי או סופר?<br />בעבודתו של כימאי רק לעתים רחוקות קורה שאתה חתום על העבודה שעשית, ואם אתה חתום, הרי זה כחבר צוות. [...] עבודתו של הסופר, לעומת זה, היא אוטונומית להחריד. אם אתה כותב רע, אינך יכול לבוא בטענות אלא לעצמך בלבד. כמובן, מאותה הסיבה עצמה, הסיפוק גדול הרבה יותר." ~ בראיון לאנריקו בוארי<ref name="Enrico">"4 chiacchiere con...", Tecnologie chimiche; Dec. 1983</ref>.
* "מעלה אחת וחיסרון אחד שלך.<br />המעלה שלי היא ההיצמדות למציאות; סגולה שפרימו לוי הסופר חייב לפרימו לוי הכימאי..." ~ בראיון לאנריקו בוארי<ref name="Enrico" />.
 
==מיוחסאמרותיו==
* "אם היו סותמים את פי לאחר השחרור לא הייתי נשאר בחיים."
* "אני יהודי מיד שנייה."
* "אם היו סותמים את פי לאחר השחרור לא הייתי נשאר בחיים."
* "מבקר! ראה את שרידי המחנה הזה והרהר: מכל ארץ ממנה אתה בא אתה אינך זר. עשה שהמסע שלך לא יהיה חסר ערך על מנת שמותנו לא יהיה חסר ערך."
* "אני דו־חי, קנטאור<ref>הקנטאורים הידועים בעברית גם בשם צנטאורים או הסילנים, היו במיתולוגיה היוונית, גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות.</ref>. [...] אני מחולק לשני חצאים. האחד הוא של בית־החרושת, שם אני טכנאי, כימאי. האחר, מנותק לגמרי מן הראשון, הוא זה שמתוכו אני כותב, מתראיין, עוסק בהתנסויותי בעבר והיום: ממש שני חצאי מוח. פיצול אישיות." ~ עמודיםStorie naturali, עמ' 104 - 105
 
==קישורים חיצוניים==