דונלד ויניקוט: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הגהה, קטגוריה ספציפית יותר
שורה 11:
* "את אשר תקבלו ממני, תצטרכו ללקט מתוך כאוס."
* " אני חותר להיות [[מודעות עצמית|עצמי]] ולהתנהג כעצמי."
* "ערך האנליזה משתנה בהתאם לפרט - לרבים היא עוזרת, ואחרים לא מסוגלים לעשות בה שימוש; לא מדובר במשהו מרפא-כלמרפא־כול." ~ מתוך: מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 105.
 
==משחק ומציאות (1995)==
{{דף מורחב|משחק ומציאות}}
* "למטופליי, אשר שילמו כדי ללמד אותי." [~ הקדשה]
* "כבוד לחוויה אשלייתית."
* "לחיות באורח יצירתי ולהתקיים כיחידים."
שורה 31:
* "מעולם לא יכולתי ללכת בעקבותיו של [[אדם]] אחר, אפילו לא של פרויד."
* "את פרויד היה קל לבקר, מאחר שהוא תמיד היה ביקורתי כלפי עצמו."
* "אין טעם, מסעוד, לבקש ממני לקרוא שום דבר! אם זה משעמם אותי ארדם באמצע העמוד הראשון, ואם זה מעניין אותי אתחיל [[כתיבה|לכתוב]] הכול מחדש בסוף אותו עמוד!" ~ לעמיתו מסעוד חאן (Masud Khan), הפסיכואנליטיקאי הבריטי
* " [האם -] כוללת את כל שגרת הטיפול ביום ובלילה, ואין היא זהה אצל שני תינוקות כלשהם, משום שהיא חלק מהתינוק ואין שני תינוקות דומים. היא עוקבת גם אחר השינויים הרגעיים מיום ליום, הפיזיים והפסיכולוגיים כאחד, השייכים לצמיחה ולהתפתחות הפיזית והפסיכולוגית של התינוק." ~ עמ' 192
* "כל תינוק "'הנזקק רק לטיפול-האם"לטיפול־האם' מגיע בעזרת טיפול זה לקיום אישי, וכך הוא מתחיל לבנות את מה שניתן לכנותו המשכיות של הוויה. על בסיס המשכיות זו של הוויה, הפוטנציאל המולד מתפתח בהדרגה לתינוק אינדיווידואלי." ~ עמ' 197
* "על פי רוב, אנליזה נועדה לאלה שרוצים בה, זקוקים לה, ומסוגלים לעמוד בה." ~ עמ' 220.
* "כל יחיד הוא ישות מבודדת, לעד לא-מתקשרלא־מתקשר, לעד בלתי-ידועבלתי־ידוע, למעשה לא-נמצאלא־נמצא." ~ עמ' 244.
* "אז הייתי אנליטיקאי גרוע שמפרש פירושים טובים." ~ עמ' 268.
* "טעות היא לחשוב על מחלה פסיכוטית כהתמוטטות; זהו ארגון הגנתי המתייחס לייסורים פרימיטיביים, והוא בדרך כלל מצליח." ~ עמ' 294.
* "הו אלהיםאלוהים! הלוואי שאחיה בשעת מותי." ~ עמ' 297.
* "קל יותר למטופל לזכור טראומה מאשר לזכור ששום דבר לא קרה, כאשר יכול היה לקרות." ~ עמ' 298.
* "רק מתוך אי-קיוםאי־קיום יכול להתחיל קיום." ~ עמ' 299.
 
==הפסיכולוגיה של השיגעון (2018)==
שורה 54:
* "כפי שציין וויניקוט, יש להבחין בין ויתור זמני על [[W:אומניפוטנטיות|אומניפוטנטיות]], ויתור שמהווה בפני עצמו ביטוי של העצמי האמיתי, שמסוגל להשהות את עצמו ולהשתמש בינתיים בעצמי המזויף, לבין שימוש בעצמי המזויף שמגיע מתוך כניעה, היענות וחיקוי." ~ רחל בר-יוסף-דדון
* "הוא דיבר על כך שמטופלים צריכים, לפעמים, 'לעמוד בתור' כדי להיכנס למצב כזה, שבו האחד ממתין עד אשר האחר השלים את עיבודו, ולא היה זקוק לו עוד בדרך זו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 51
* "הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו 'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות.'." [~ ואן דר פוסט] ~ (מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 56)
* "הוא הבהיר ש...אם לא ידאג לעצמו ויספק את צרכיו שלו, גופנית ו[[רגש]]ית, הוא לא יוכל להועיל לאיש, כולל לא לעצמו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 67
* "הוא שיקם את שפיותי מבלי להותיר אותי 'שפויה בלבד' ." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 70
* "הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי ה[[עבודה]] האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 73
* "איננו יכולים להתעלם מן הצדדים החשוכים בחייו ובעבודתו... - מן ה[[עצב]] שנבע מאי-יכולתומאי־יכולתו להיות אב (או אם) לילדים. שגיאותיו, כשלונותיו, אפילו הטרגדיות שפקדו אותו. טעויות של שיפוט; אולי של אומניפוטנציה; ובסוף חייו, האכזבה שהסב למטופליו, שלהם דאג מאד, פשוט משום שמת." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 103
* "כאשר הגיעו פרויד ומשפחתו ללונדון ב-1938ב־1938, ויניקוט היה האנליטיקאי הראשון שבא לבקר ולבדוק אם הם זקוקים לעזרה." ~ עמנואל ברמן (הפסיכולוגיה של השיגעון, עמ' 22).
 
{{מיון רגיל:ויניקוט, דונלד}}
[[קטגוריה:פסיכיאטרים]]
[[קטגוריה:פסיכולוגים בריטים]]
[[קטגוריה:בריטים]]