המדע העליז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי תוכן. תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
עריכה |
||
שורה 12:
*""אצל מרביתם של בני־האדם, האינטלקט היא מכונה כבדה, אפלה ומטרטרת, אשר קשה להניעה: כשהם עובדים במכונה זו ומבקשים לחשוב כמו שצריך, הם מכנים זאת "להתייחס ברצינות לעניין" — הה, וודאי לטורח רב להם החשיבה כהלכתה! החיה החביבה, אדם, מאבדת ככל הנראה את מצב רוחה הטוב, כשהיא חושבת כהלכה: היא נעשית "רצינית!" ו"כל היכן ששוררים השמחה והצחוק, אין החשיבה עולה יפה" — זוהי הדעה־הקדומה של חיה רצינית זו כנגד כל "מדע עליז". הבא ונוכיח כי דעה־קדומה היא זו!"
*"וכל עוד אתם מתביישים איכשהו בפני עצמכם, עדיין אינכם שייכים לנו!"
*"איש כישו הנוצרי, לא היה בגדר האפשר אלא בנוף היהודי — כוונתי לנוף, שמעליו תלוי בלי־הרף ענן הסערה הקודר והנשגב של יהוה הזועם. ההתבקעות הפתאומית, הנדירה, של קרן אור בודדת מבעד ליום־הלילי הקודר, הכולל, המתמיד. רק פה יכלו לחוש בה כמעשה ניסים של "אהבה", כקרן אור של "חסד" שאין ראויים לו. רק פה יכול היה ישו לחלום את חלומות הקשת בענן והסולם השמיימי, בו ירד אלוהים אל בני האדם ; בכל מקום אחר בעולם נחשבו מזג האוויר הצח והשמש, כמעשה רגיל ויומיומי ביותר מכדי חווייה שכזאת."
*"המחשבות הן צללי תחושותינו — אפלים, ריקים ופשוטים יותר מהן."
* "לעולם לא נצא חובת רכות שאנו חייבים בה כלפי ה[[אישה]]."
*"ערכנו לעצמנו עולם בו נוכל לחיות — בהניחנו קיומם של גופים, קווים, משטחים, סיבות ומסובבים, תנועה ותנוחה, צורה ותוכן: וכי מי היה מסוגל כיום לעמוד בחיים ללא עיקרי־אמונה אלה? אך זה עדיין אינו בגדר מופת לאמיתם. החיים אינם נימוק, הטעות אמורה להימנות על תנאי החיים."
שורה 32:
*"כשאני מהרהר בתאווה לעשות משהו, שהיא המגרה ומדרבנת בלי הרף מיליוני בני נוער אירופאיים, שאינם יכולים עוד לשאת את עצמם ואת כל השעמום כי־רב־הוא — אני תופס שוודאי שוכנת בהם התאווה לסבול מעט, על מנת שהסבל ההוא ישמש להם בסיס אפשרי לעשייה, למעשה. יש צורך בצרה! ועל כן זעקתם של הפוליטיקאים, ועל כן כל ההכרזות המזוייפות, הדמיוניות, המגזימות, על "שעת צרה היא" למעמדות ממעמדות שונים, ועל כן זו הנכונות העיוורת להאמין בכל אלה. עולם צעיר זה תובע, שהאסון — לא חלילה האושר — יבוא או יתגלה מן החוץ ; ומראש כוח הדימיון שלהם שוקד על כך, לעצב אותו בדמות מפלצת, על מנת שיוכל לאחר מכן להילחם במפלצת. אילו כל מבקשי־הצרות ההם חשו בתוכם את הכוח, לגרום נחת־רוח לעצמם מתוכם פנימה, לעשות מעשה לגבי עצמם, הלא היו יודעים כיצד לחולל מתוך עצמם צרה משלהם, כל כולה משל עצמם. או אז הן יכלו המצאותיהם להיות דקות יותר, וצליל סיפוקם הן היה כצלילה של [[מוזיקה]] טובה: בעוד אשר כעת הם ממלאים את חלל העולם בזעקת צרתם, ומכאן גם לעיתים קרובות מדי אף ברגש צרתם! אין הם יודעים מה יעשו עם עצמם — ועל כן הם מציירים על גבי הקירות את אסון האחרים. תמיד הם זקוקים לאחרים! ומדי פעם אחרים! — סליחה, ידידי, העזתי לצייר על הקיר את אושרי."
*"האיטיים בדרך ההכרה סבורים שהאיטיות שייכת להכרה."
*"החיות, דעתן על הנשים שונה מדעתם של בני־אדם: הנקבה היא בעיניהן הברייה היצרית. אהבת־אינה מצוייה אצלן, ורק משהו מעין אהבה לילדיה של האהובה וההתרגלות אליהם. הנקבות מוצאות בילדיהן סיפוק ליצר השלטון, זה קניין להן, תעסוקה, משהו שהן מבינות אותו לחלוטין, ויכולות לפטפט עימו: כל זה ביחד מצטרף לאהבת־אם — וניתן לדמותה לאהבת האמן את יצירתו. ההריון עשה את הנשים רכות יותר, חששניות יותר, פחדניות יותר, וששות יותר להיכנע ; ועל הדרך הזאת המחולל ההריון הרוחני את אופיים של אנשי ההתבוננות, והוא מקורב לאופי הנשי — הללו הם אמהות גבריות. — אצל החיות המין הגברי נחשב למין היפה."
* "הדרך הצבועה ביותר להגן על איזה עניין היא ההגנה עליו בטיעונים מוטעים מתוך כוונה תחילה."
* "כורח הוא לנו להוליד תמיד את רעיונותינו מתוך כאבינו ולציידם מרחם בכל מה שיש עמנו מן הדם והלב והאש והעונג וה[[תשוקה]] והייסורים והמצפון והגורל והגזירה... רק הכאב הגדול הוא גואלה האחרון של הרוח."
* "לחיות – משמע: להיותך מרחיק מעליך בלי הרף משהו המבקש למות; לחיות – משמע: להיותך אכזרי וללא־חוס לגבי כל מה שנחלש ומתיישן בנו, ולא בנו בלבד."
* "כיצד משתנה הטעם הכללי? על ידי כך, שיחידים, אדירים, בעלי השפעה, מטיחים ללא בושה את דברם: 'דבר פלוני מגוחך, דבר אלמוני הוא הבל', כלומר, מטיחים את משפט טעמם ומיאוסם ומשליטים אותו על דרך ה[[אלימות]], – על ידי כך הם מטילים על רבים כפייה שנעשית בהדרגה להרגלם של רבים נוספים, ולבסוף נעשית צורך לכולם."
*"האמן בורר לו את חומריו: זו דרכו לשבח."
* "כיום ה[[כאב]] שנוא הרבה יותר ממה ששנאוהו בני האדם הקודמים, ומדברים בגנותו כפי שלא דובר מעולם, יתר־על־כן, עצם מציאותו של הכאב הוא בגדר רעיון שאין לשאתו, באים בגללו בטרוניה אל הקיום בכללותו ומטילים על מצפונו את האחריות לכאב."
* "הלא שמעתם את שמעו של אותו איש מטורף, אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: 'אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!' – ומכיוון שאותה שעה הזדמנו שם בני אדם רבים מאותו סוג שאינו מאמין באלוהים, עורר האיש צחוק רם. 'האמנם אבד?' שאל האחד. 'שמא נתעה בריצתו כמו ילד?' אמר השני. 'ואולי מסתתר הוא? המפחד הוא מפנינו. או ירד בספינה? היגר?' – כך קראו וכך צחקו זה אל זה."
* "המצאת אלים, גיבורים, אנשים עליונים מכל סוג, וכן המצאת אנשים נספחים, אנשים תתאים, גמדים, פיות, קינטאורים, סאטירים, דימונים ושדים, המצאתם של כל אלה לא הייתה אלא התאמנות אין־ערוך־לה לצידוק אנוכיותו ועריצותו של הפרט: החרות שזיכו בה את האל ביחסו לאלים אחרים, בסופו של דבר זיכו בה המזכים את עצמם, ביחסם לחוקים ולמקובלות ולשכנים."
*"אולם כיצד ניתן להעריץ בלי הרף, מבלי לבוז בלי הרף." ~ עמ' 299
*"אבות ובנים חסים זה על זה הרבה יותר מאשר אימהות ובנות זו על זו." ~ עמ' 300
| |||