אנטון צ'כוב: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה |
|||
שורה 2:
'''[[W:אנטון צ'כוב|אנטון פאבלוביץ צ'כוב]]''' (29 בינואר 1860 - 15 ביולי 1904), מחזאי וסופר רוסי.
==מתוך מחזותיו==
=== הדוד וניה ===
{{דף מורחב|הדוד וניה}}
* "העצלות והבטלה זה מִדַבֵק."
שורה 11 ⟵ 12:
* "עוד נמצא את ה[[שלום]], עוד נשמע את המלאכים, עוד נראה את השמים זוהרים כיהלומים."
=== השחף ===
{{הפניה לערך מורחב|השחף}}
* "היכולת להתגבר על מכשולים ולהמשיך."
שורה 18 ⟵ 19:
* ""אנשים בינוניים עם שגעון גדלות חשים רגשי עליונות כלפי גאונים אמיתיים."
=== שלוש אחיות ===
{{הפניה לערך מורחב|שלוש אחיות}}
* "חיינו עוד לא תמו. נחיה נא!"
שורה 28 ⟵ 29:
* "אני [[אדם]] ללא דעות קדומות, ואתה יכול לדבר אִתי בכנות."
* "הצלחתי לקרוא בפנים האלה את כל המתיקות של חוסר החופש."
* "אני הייתי אהוּבה. אושרי היה כה קרוב לי ולי נדמה, כי הוא מלווני תמיד ותמיד הוא הולך אתי שכם אל שכם."▼
* "עוד האדמה קרה, עוד תלוֹשנה הרגליים את השלג ואת הרפש – אבל כמה אוֹרה, כמה חדווה, כמה חגיגה מסביב!" ▼
* "אלמלא השנאה והטינה, היו האנשים זוכים לתועלת עצומה."
▲* "עוד האדמה קרה, עוד תלוֹשנה הרגליים את השלג ואת הרפש – אבל כמה אוֹרה, כמה חדווה, כמה חגיגה מסביב!"
▲* "אני הייתי אהוּבה. אושרי היה כה קרוב לי ולי נדמה, כי הוא מלווני תמיד ותמיד הוא הולך אתי שכם אל שכם."
* "חרדה ממלאה את נפשו. לא חדווה, לא התלהבות, לא תקווה הוֹליד בה ה[[אביב]]; מאוויים מטושטשים וחיוורים תוֹעים בה ומרגיזים אותה ממנוחתה והנה הוא תועה ומתנהל ודעת נבצרה ממנו מה יש את נפשו. באמת – מה יש את נפשו?" ~ באביב
* "אנוכי הייתי מבטת אל פניו הנלהבים ומקשיבה לדברים אשר היו מתערבים בהמוּלת־הגשם ורוּח לא היתה בי להניד יד ורגל. חפצה הייתי לעמוד ככה בלי תכלית ולהיות מביטה בעיניים המזהירות הללו – ומקשיבה." ~ אישה מספרת
==מתוך דבריו==
| |||