ספר האגדה: הבדלים בין גרסאות בדף

[[קובץ:Bialik & Ravnitzki.jpeg|ממוזער|210 פיקסלים|ביאליק ורבינצקי בעבודה על '"ספר האגדה'"]]

'''[[W:ספר האגדה|ספר האגדה]]''' הוא לקט מקיף מספרות המדרש והאגדהוה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] שנערך על ידי [[חיים נחמן ביאליק]] ו[[W:יהושע חנא רבניצקי|י"ח רבינצקי]] החל מ־1903 ויצא לאור במהדורות רבות.

* "האגדה הואהיא התבנית הספרותית העיקרית, ששלטה כמה מאות שנים בעולם ה[[יצירתיות|יצירה]] החופשית, העממית והאישית, של האומה הישראלית. על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא הוא יצירה קלַסִית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות."

* "וסגנון הלשון של האגדה הגיע אף הוא —– במבחר הדוגמאות, כמובן, —– לשלֵמות גדולה. זהו סגנון בהיר ופשוט, קל ונובע, נוח ומרֻוח. הרבה יש בו מן הקביעות והדיוק של לשון ספרותית מפותחת, הרבה—מןהרבה מן החמימות הפנימית, הכבושה והנאמנה של לשון־הלב, הרבה מן הציוריות וההפלגה של כוח־הדמיון העממי והרבה מן הצמצום והחריפות של לשון חכמים ומשלי־עם."

* "בימינו לא כל אדם מצוי אצל [[ספר]]ים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי־תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות —– על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבניןלבניין. האגדה, בתור מקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימי כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי־הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. אדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שיטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו —– לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה."

* " 'ספר האגדה' הוא ספר בלתי־מהימן במוצהר, מבחינת מידת נאמנותו לנוסחיהן המקוריים של אגדות חז"ל. ביאליק ורבניצקי הירשוהרשו לעצמם, כפי שניסחו זאת הם־עצמם בהקדמתם, 'להרכיב כמה נוסחאות זו בזו ולמזגן יחד או לצרף שברים מפוזרים של אגדה אחת לדבר שלם'. יתירה מזאת, הם תירגמו את כל האגדות הארמיות לעברית (ותרגום – כל [[תרגום]] – הוא, כידוע, פירוש)... אין בכך כדי להמעיט כהוא זה מחשיבותו הודאיתהוודאית של 'ספר האגדה'. היה זה מפעל נועז ונחוץ ביותר, ומקומו בארון־הספרים היהודי מובטח לְדורות." ~ אסף ענברי