שלום חנוך: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 6,020 בתים ,  לפני שנה
* "[[מאיר אריאל|מאיר]] הוא כישרון, הוא מיוחד ויש לו מה להגיד, אבל הוא לא מספיק אמביציוני. כישרון יש להרבה אנשים, אבל בלי מוטיבציה אי אפשר לתפוס מקום מרכזי. אם הוא היה חי ממוזיקה הוא היה מתאמץ יותר, מתקדם ופותח לו דרכים. הוא לא הולך בדרך המקובלת, הוא שומר על עצמו מלחצים ולא צריך להתחשב בהם. זה יתרון של זמר קיבוצניק אבל גם חיסרון."
* "הייתה בקיבוץ קרקע לא רעה להתפתחות ולביטוי עצמי, אבל אני לא יכול לבוא כמו דוקטור ולהגיד מה גרם לזה... במרחב מחיה מצומצם אתה מתחכך ומושפע ומשפיע. זה יכול להיות לא מוצלח ואז אחד חונק את השני, או להיפך, ואז זה טוב."
 
===עם יוסי חרסונסקי, מעריב, 1985===
* "לא התעסקתי בענייני תדמית, כי לא היה בראש שלי לפרסם את ההצלחה. כל העניין של למכור את עצמי תמיד הביך אותי."
* "אני מאמין באנדרסטייטמנט, לא בקיצוניות. רוב האנשים בארץ מחכים למשיח, אבל לא עושים דבר לשיפור איכותם האישית. קיבלתי מכתבי מחאה מדתיים, אבל השיר ('מחכים למשיח') הוא לא רק אנטי דתי. יש פה אלמנטים של רדיפה אחרי פתרון קל. סוכן הבורסה – כמו הכסף עצמו – הופך איש מפתח. משיח. זה אדם שנותנים בידיו את כל הכוח. בסוף הוא נשאר בלי מכנסיים וקופץ מהגג. השיר גם מדבר על השוביניזם הגברי המקומי: ירדנה חייבת להיות יפה."
* "עקרונית את הפרונקל פוצצה המלחמה ואלה ששלטו עלינו בזמנה. העיוות השלטוני נראה לי מסוכן, הדמגוגיה שעפה כאן... הרגשתי שהכול הולך אחורה, שמתחיל הרס, שזה עלול להיגמר באסון. התחילו להינשא על רגשות שליליים, אנשים נווטו על ידי פוליטיקאים לכיוונים שונים בהולכת שולל. כעסתי על הציבור שנתן לאנשים ברמה בלתי מתקבלת על הדעת להנהיג אותו. כעסתי על כך שהעריצו דמגוגים טיפשים, נדבקו למישהו והפכו אותו לגדול בשעה שצריכים היו לדרוש ממנו מקסימום של אמינות, אמת, אחריות, רמה מוסרית ושכלית. חיינו במדינה מטורפת, והראשון שצריך היה ללכת הביתה היה בגין עצמו. אבל הוא הבין רק כשהגיע בנפילה הגדולה שלו לקרקע. אין בעיניי דבר נורא יותר מאנשים שעושים החלטות קלות לגבי החיים שלנו בשם הדמוקרטיה. כעסתי ואני אכעס עוד הרבה על ההפסד הגדול של המלחמה. על כך אין כפרה ואין סליחה."
* "הרבה מבוגרים אומרים לי ש'מחכים למשיח' מתקשר אצלם להתאבדות של מיקי אלבין. מנוער לא תשמע את זה. אני לא סוציולוג ולא אנתח את התגובות, אבל אני נהנה לשמוע שהשירים שלי משפיעים בכמה רמות, ואני בהחלט לא מזלזל בתגובה של הנוער. נכון, יש סטטיסטיקות שאומרות שהנוער בישראל שמרני, אנטי דמוקרטי. זה לא הנוער שבא להופעות שלי. אני גם לא נתקל באספסוף שאני פוגש במגרשי הכדורגל או בנוער הגזעני של כהנא. פעם הכרתי פחות את הקהל שלי, כי הייתי סגור אליו וקצת פחדתי מחוסר הנאמנות שלו, מתגובות אלימות. היום אני מאזין לו ומשוחח איתו וחבר'ה מרשים לעצמם להתבטא בפניי ואני נהנה להקשיב ולהשיב."
* "שוקו (מהשיר 'שוקו') מטריד אותי כתופעה, לא כאדם מסוים. אני לא יכול להסכים לכך שהחברה תוריד מעצמה אחריות לצמיחת טיפוסים כמו שוקו. נכון, השם מסגיר מוצא עדתי והבחירה אינה סתמית. יריתי חץ, אבל לא בגלל המוצא העדתי אלא בגלל הרקע. הלוואי ויכולתי להגיד 'זלמן'. אני מאוד שלם עם השיר, מרגיש חזק איתו."
* "יש לי התנגדות פנימית עצומה לכתוב שיר על אירוע מסוים כדי להיבנות ממנו. בזמנו כתבתי את 'פראג' לא כדי להישמע אקטואלי, אלא מפני שזה השפיע עליי חזק. נראה לי שהשיר הזה אקטואלי גם היום, אבל בפירוש לא היה כאן עניין של להיבנות על אירוע. הייתי אז חייל, והרגשתי איך מה שקרה שם משפיע עליי פיזית ונפשית. יש המנסים לתפוס טרמפ על אקטואליה ויוצא קשקוש – הניסיונות להפוך אקטואליה לבידור קל, למשהו שיטתי, הם בדרך כלל של אנשים חסרי תפיסת עולם, בעלי מודעות חברתית נמוכה."
* "אולי הבעיה של [[אריק איינשטיין|אריק]] שהוא לא חד מספיק. אני לא אוהב את ההתרפקות על מה שקוראים 'ארץ ישראל היפה', זוהי שמרנות שמזכירה לי 'קאנטרי סונגס'. ההתגדרות הזו מראה על המון פחד וחוסר אמונה של אדם בעצמו. איך אפשר לשיר את אותן מנגינות רוסיות ועוד לקרוא להן 'ישראליות'? היום יש דברים הרבה יותר ישראליים לומר. הבנאדם לא בא לביטוי בשירים האלה."
* "חשוב לי לא להיקרא 'בדרן' ולא להשתתף בחגיגות בידור, אבל נראה לי שאני דורש הרבה מהקהל, ובדיחה, ניואנס – לא יזיקו. 'תפסתי ראש על הבר' הוא סוג של תיאטרון, ואני בא מתיאטרון. 'גנבים' הוא לא שיר טיפשי, יש בו ביקורת חברתית."
* "אם הרוקנ'רול הוא דרך ביטוי בשבילך ולא סתם עלייה על גל, אתה תמשיך בזה גם אם לא תוכל לקנות דירה חדשה. השאלה אינה אם אתה יכול לקנות דירה מרוקנ'רול, אלא כמה הרוקנ'רול הוא אתה. מי שיש לו התייחסות עמוקה לאמנות – לא ייוותר. "
 
===עם ליהי חנוך, 2008===