שלום חנוך

שלום חנוך (נולד בספטמבר 1946) הוא זמר־יוצר ישראלי, הנחשב לאחד מאבות הרוק הישראלי.

מתוך שירים

על החיים

"אדם גם לעצמו הוא זר." ~ 'אדם בתוך עצמו'
"סיכוי שתגלה לפתע ים של משמעות – אם רק תקבל את המקרה והטעות." ~ 'המקרה והטעות'
"ביני לבין עצמי עוד לא נולד האיש שילמד אותי על אושר. אני חושב שגם עדיין לא קיים מי שאני יכול ללמד אותו." ~ 'המקרה והטעות'
"אדם בתוך עצמו הוא גר. לפעמים עצוב או מר הוא, לפעמים הוא שר, לפעמים פותח דלת לקבל מכר, אבל לרוב, אדם בתוך עצמו נסגר." ~ 'אדם בתוך עצמו'
"תן לצחוק ותן לשמוע. תן לחיות ותן לטעות, תן לעצמך לסלוח. פשוט לאהוב." ~ 'למה לי לקחת ללב'
"אני בוהה, אחר כך אני נוהה, אחר כך אני תוהה, אחר כך אני שוהה, אחר כך אני דוהה." ~ 'המקרה והטעות'
"נשמט, נמשך, נמתח, נפסק; מכה, נשבר, חזק, חלש; נקשר, נכסף, נפרד, נשאר – תלוי בטונים." ~ 'תלוי בטונים'
"כי אין עולם אחר, את זה יודעים כולם, ואין מקום אחר גבוה בסולם." ~ 'מכאן עד הקצה'
"וכשאפתח את הדלת ואסתכל על הכול, הכול נראה כמו עיניים – מה שיותר עמוק יותר כחול!" ~ 'מה שיותר עמוק יותר כחול'
"לעולם לא תוכל להספיק את הכול. אפילו אתה. האמת הפשוטה היא האמת הפשוטה." ~ 'האמת הפשוטה'
"תגיד 'זמן' – והזמן עובר." ~ 'על פני האדמה'
"אל תאמין למה שלא תראה, נמשיך בדרך בין אפר לעפר, הזמן עובר – הזמן לא נעצר." ~ 'הזמן עובר'
"להתחיל בצעד הכי קטן, להקשיב ללב – הוא הכי חכם, ארוכה הדרך, ארוכה הדרך – להיות אדם." ~ 'להיות אדם'
"לך יש שמחת חיים, לי יש מעיינות שלווה, אז למה שלא נתחלק?" ~ 'למה שלא נתחלק'
"כל אחד בדרכו מנסה לשכנע – מי למען עצמו, מי למען השם. אף אחד לא יידע, אף אחד לא יודע מה האמת – כל עוד הוא נושם." ~ 'אין קשר'
"אל האמת ואל האושר אחצוב דרכי בשתי ידיים." ~ 'במו ידיי'
"תחזיק מעמד, אל תישבר. עם כל נשימה – אל תוותר." ~ 'אל תוותר'
"אם תמשיכי לשחק במוות – אני אמשיך להשתכר! להרוג, להיהרג, את יודעת כמה כואב להתעורר." ~ 'כל פעם קצת יותר'
"על פני האדמה כמו עשב בר, כחול אשר על שפת הים, כשורשים בהר. בתוך הנשמה, בחלומות... בהבנה האיומה, במוות הקצר." ~ 'על פני האדמה'
"עת מלחמה ועת שלום, עת לאהוב ועת לחיות, כי הכול הולך למקום אחד: מעפר חוּבַּר לעפר נפרד." ~ 'שלטון'

על אהבה

"וכל אותם דברים שאת אוהבת, היו כבר אהובים עלי בסוף היום." ~ 'קרן שמש מאוחרת'
"לגמת מהיין והיית כל כך יפה, הרגשתי אבוד מול כתפך החשופה." ~ 'לעולם לא אעזוב אותך עוד'
"מאיה קטנה שלי, מה את חושבת, מה את אוהבת בי. מה היה בי מאיה, מה השתנה בי." ~ 'מאיה'
"ואולי זה היה סתם טיפשי, לנסות לפרק כאב." ~ 'ואולי זה היה סתם טיפשי'
"שנינו לוכדים בקיץ זנב שקיעה ארגמני." ~ 'שנינו'
"אני שומר עלייך כמה שאפשר, ועם כל זאת, האם אמצא אותך מחר?" ~ 'אדם בתוך עצמו'
"הייתי ילד בלילות עצוב משוטט לבד, לא נתתי לאיש לדעת, את היית אהבת נעוריי." ~ 'אהבת נעוריי'
"שלוש בלילה... מה בעצם רציתי? רציתי אותך עד שבא לי לבכות." ~ 'שלוש בלילה'
"אני כותב לך שירים כשאת ישנה, מודה על שנתת בי אמון; אני אוהב את המילים, מאוהב במנגינה, נהנה להאריך בזיון." ~ 'הליקופטר'
"אם היא הייתה לוחשת לי לבוא בין שמיכותיה, בין עיניה, בין שיניה, בין רגליה – עננים." ~ 'לא יכול לישון עכשיו'
"אולי מחר בבוקר לא תרצי אותי יותר, אבל מחר זה רק מחר, אז מה את אומרת?" ~ 'לילות שקטים'
"ואמרתָּ 'בואי' בקול כואב ובאתי נרגשת כל כך ושמחה, ואתה לא נרפאת מהחור בלב, גם בלילה ההוא, כשהייתי איתך." ~ 'אתה לא מכיר'
"בואי איתי למים עם המלח על שדייך לאור הסהר הכסוף לקרוע את ים סוף." ~ 'לקרוע את ים סוף'
"את מעשנת אותי. גופי בוער משפתייך." ~ 'שיגעון'
"אהובתי, אל פחד. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר." ~ 'נגד הרוח'
"קרן שמש מאוחרת בשיערך, יפה שלי." ~ 'קרן שמש מאוחרת'
"בואי נגלה סהר מתמלא, שחר שעולה לא צריך סיבה." ~ 'פתוחים לאהבה'
"אני נוגע. מתחבר. זה רק לוקח כל פעם קצת יותר..." ~ 'כל פעם קצת יותר'
"עד ששכחתי אני זוכר, עד שרחקתי אני חוזר." ~ 'תמיד זה עכשיו'
"מעינייך אשתה את האור הנוהר, אותך כניחוח אנשום... חרש נושבת." ~ 'חרש נושבת'
"המציאות כולה בחוט נמתח בין עמודי חשמל, פוגש הכבל בעמוד – נדלקת אהבה." ~ 'אחת'

שירים חברתיים

"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם, מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם." ~ 'מחכים למשיח'
"אין שום עם סגולה יש רק יחידים [...] אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם." ~ 'אל תקרא לי עם'
"א־לי־מות. זאת השפה שאתה מדבר!" ~ 'א־לי־מות'
"מקום החוק שמה הפשע." ~ 'א־לי־מות', פרפרזה על קהלת
"ישמור אותי האל מפני האמונה." ~ 'אל תקרא לי עם'
"מה לי תורה ומורשת, אם נולדתי לחיות היום?" ~ 'המדינה הזאת צריכה אמא'
"שלום לכם וערב טוב ואם אני יכול, רציתי קודם כול להשתתף בצער משפחות החללים ולאחל בריאות והחלמה שלמה לחיילים ולפצועים, ולכל בית ישראל – שנה טובה וחג שמח לכולנו! חג שמח לכולנו! לכולנו!" ~ 'ראש המשלה'
"מהו שלום אם לא אמת?" ~ 'מצלם'
"איש לא שומע אלא אם אני צועק." ~ 'אנשים'
"האנשים האלה שמתחתנים כל פעם, כמוני וכמוך, טיפשים מטופשים – בשביל ללדת ילד מקלקלים את הטעם ומאבדים את הרגש וקצת מחשבה חופשית." ~ 'טיול ליפו'
"אז תביא אחר שיביא את ההר, לא משנה לי בכמה... בדם ובכסף שאני משלם – רק בתנאי שקוראים לו מוחמד." ~ 'ההר'
"אין מחלוקת בין עמי לתמי." ~ 'אין מחלוקת'
"אדם מוזר הוא האויב שלך. בדיוק כמוך." ~ 'בדיוק כמוך'
"המדינה הזאת צריכה אמא." ~ 'המדינה הזאת צריכה אמא'
"כי במדרון אין כל יתרון לא לראשון ולא לאחרון." ~ 'שלטון'
"עשרים וחמש שנה אני עובד פה במפעל, עד היום הייתי גבר, ממחר אני מובטל." ~ "עשרים וחמש שנה"

מתוך ראיונות

העולם הזה, יוני 1969

"אני מחפש את השלמות. מעולם לא קרה לי שכתבתי שיר ולאחר העיבוד בידי מישהו אחר – הוא נשמע כמו שרציתי שיישמע. אבל לשלמות כזאת אגיע רק כאשר לא אהיה לחוץ בהזמנות. אני רוצה להגיע למצב שבו יהיה לי מספיק זמן לשבת בשקט ולכתוב לבד גם מילים, גם מוזיקה וגם עיבוד."
"הוא (אבא) הביא לי איזה מין גיטרה שבקושי יכולתי להרים אותה. ישבתי שעות עם הגיטרה ולמדתי אקורדים."
"אני לא יכול לשמוע את המוזיקה הסטנדרטית של רוב הפזמונים הישראליים. אין לי מה ללמוד ממנה. אני עושה אחת מהשתיים: או הולך אחורנית, אל המוזיקה שלפני 30–40 שנה, או מנסה להשיג ולעבור את המוזיקה של ימינו. אני מאזין לסגנונות שהיו בעולם בתחילת המאה, כי להם הם [היו] נשמעים חדשים. אני לומד מהם, ונותן להם את האינטרפרטציה שלי."

מעריב, ספטמבר 1978

"אני מאמין שבאמנות צריך להיות חופש גמור. יש דברים שצריכים את האנרגיה החשמלית ויש דברים שצועקים בשקט."
"לא למדתי לנגן ועד היום אני כותב איך שאני מרגיש. אבא שלי היה כותב שירים פשוטים ומרובעים, ובקיבוץ משמרות שבו גדלתי לא הייתה מודעות לעובדה שילד מוכשר צריך ללמוד לנגן."
"אני לא מגדיר את עצמי כמוזיקאי כי מוזיקאי זה מי שגמר אקדמיה, מי שעוסק במוזיקה כל היום, ואני הרי מבטא את עצמי גם במילים."
"כולם שואלים אותי למה אני מוריד את התכנית דווקא עכשיו, כשאני בשיא ההצלחה. דבר ראשון, כדאי לרדת כשאתה עוד למעלה, ולא לחכות עד שיורידו אותך. דבר שני, זו הייתה בשבילי תקופה יפה, אבל גם קשה. כמעט לא כתבתי בזמן הזה, כי יותר מדי ראיתי את הקהל מול העיניים שלי."
"החבר'ה שבאים לשמוע אותי עכשיו לא זוכרים אותי מהימים של 'שבלול', הם צעירים מדי... החבר'ה שיבואו לשמוע אותי עוד שנה יזכרו אותי מ'אדם בתוך עצמו', ואם לא יזכרו – זה סימן שמגיע לי להישכח."

עם יואב קוטנר

"מתייחסים למוזיקה כאל בידור, שואו־ביזנס. זו שטות נוראית... אני לא רואה את עצמי כבדרן ולא רוצה שיתייחסו אליי כאל בדרן." ~ "ווליום", תחילת שנות ה־80
"אנשים אוהבים קיטש." ~ בתגובה להצלחת השיר "אומרת לי לעד", רדיו תל אביב, יוני 2009
"לארגן הופעות זה מאוד קשה, אני לא עושה את זה לבד. אבל זה היה קשה גם לי. אז נתתי גז בדברים עצמם: בכתיבה, בחומר, בחיפושים שלי. כשהייתי יותר צעיר חשבתי, מה אני אעשה כשאהיה מבוגר, בשלב שכבר לא קופצים על הבמה. איך רוק יהיה בכלל. האם עוד ידברו ככה? מי ידבר ככה? החששות האלה נרגעו. פתאום נוח לי, וכשנוח לי אני נהנה מאוד. במקום להשתדל יותר, אני נהנה יותר. ועם הרקע של כל מה שעשיתי, עם הבסיס הזה, יותר קל לי ליהנות היום." ~ 2011
"אנחנו לומדים רק מהטעויות ומהכישלונות שלנו, לא מניצחון או מהצלחה. והיות שכולנו כאלה, אז כדאי בכלל לעזוב את הרעיון שמישהו יודע את הדרך. אדם יכול לחלום, לרצות, יכולה להיות לו מוטיבציה, אבל ההתקדמות נעשית כשהוא לומד מהטעויות שלו ופוגש טעויות חדשות ברמה אחרת. זו צורת הלימוד, אחרת היינו תקועים." ~ 2011
"מגיל 16 למדתי תיאטרון במשך שלוש שנים בבית צבי. ומי שלומד משחק יודע שכדי להופיע, כדי לבצע משהו, זה צריך לבוא ממקורות רגש וזיכרון וחוויה מבפנים, מתוכך. אם זה טוב וזה מרגש אותך, זה הרבה בגלל שהפנים והחוץ מחוברים: אתה מרגיש את הפנים, והחוץ מתאר את זה. בוב דילן שר את השירים שלו אחרת בכל פעם, אבל ריצ'רד ברטון לא יכול לעשות את 'אותלו' שונה בכל פעם. אז יש לי מקורות בפנים, שעם חלקם נולדתי ואת חלקם למדתי במשך השנים. אני חושב שלזמרים, ובעיקר לכאלה שהם גם יוצרים, יש משהו שמחדש להם את הרגש, אפילו בלי לשנות משהו. את זה אני מרגיש באותו רגע, ובאותו רגע אני נמצא במקום הזה. זה לא איפה שהייתי אתמול, אני לא זוכר איפה הייתי אתמול. והקהל הוא חלק מהדבר הזה. אם הקהל איתי והוא מקשיב לי, זה עובר אליו. השיר הוא אותו שיר, אבל ברור לי שאין אפילו פעם אחת ששרתי בדיוק אותו דבר במובן של רגש או של הבעה." ~ 2011

מעריב, אפריל 1983

"מאיר הוא כישרון, הוא מיוחד ויש לו מה להגיד, אבל הוא לא מספיק אמביציוני. כישרון יש להרבה אנשים, אבל בלי מוטיבציה אי אפשר לתפוס מקום מרכזי. אם הוא היה חי ממוזיקה הוא היה מתאמץ יותר, מתקדם ופותח לו דרכים. הוא לא הולך בדרך המקובלת, הוא שומר על עצמו מלחצים ולא צריך להתחשב בהם. זה יתרון של זמר קיבוצניק אבל גם חיסרון."
"הייתה בקיבוץ קרקע לא רעה להתפתחות ולביטוי עצמי, אבל אני לא יכול לבוא כמו דוקטור ולהגיד מה גרם לזה... במרחב מחיה מצומצם אתה מתחכך ומושפע ומשפיע. זה יכול להיות לא מוצלח ואז אחד חונק את השני, או להיפך, ואז זה טוב."

עם יוסי חרסונסקי, מעריב, 1985

"לא התעסקתי בענייני תדמית, כי לא היה בראש שלי לפרסם את ההצלחה. כל העניין של למכור את עצמי תמיד הביך אותי."
"אני מאמין באנדרסטייטמנט, לא בקיצוניות. רוב האנשים בארץ מחכים למשיח, אבל לא עושים דבר לשיפור איכותם האישית. קיבלתי מכתבי מחאה מדתיים, אבל השיר ('מחכים למשיח') הוא לא רק אנטי דתי. יש פה אלמנטים של רדיפה אחרי פתרון קל. סוכן הבורסה – כמו הכסף עצמו – הופך איש מפתח. משיח. זה אדם שנותנים בידיו את כל הכוח. בסוף הוא נשאר בלי מכנסיים וקופץ מהגג. השיר גם מדבר על השוביניזם הגברי המקומי, [לכן] ירדנה חייבת להיות יפה."
"עקרונית את הפרונקל פוצצה המלחמה ואלה ששלטו עלינו בזמנה. העיוות השלטוני נראה לי מסוכן, הדמגוגיה שעפה כאן... הרגשתי שהכול הולך אחורה, שמתחיל הרס, שזה עלול להיגמר באסון. התחילו להינשא על רגשות שליליים, אנשים נווטו על ידי פוליטיקאים לכיוונים שונים בהולכת שולל. כעסתי על הציבור שנתן לאנשים ברמה בלתי מתקבלת על הדעת להנהיג אותו. כעסתי על כך שהעריצו דמגוגים טיפשים, נדבקו למישהו והפכו אותו לגדול בשעה שצריכים היו לדרוש ממנו מקסימום של אמינות, אמת, אחריות, רמה מוסרית ושכלית. חיינו במדינה מטורפת, והראשון שצריך היה ללכת הביתה היה בגין עצמו. אבל הוא הבין רק כשהגיע בנפילה הגדולה שלו לקרקע. אין בעיניי דבר נורא יותר מאנשים שעושים החלטות קלות לגבי החיים שלנו בשם הדמוקרטיה. כעסתי ואני אכעס עוד הרבה על ההפסד הגדול של המלחמה. על כך אין כפרה ואין סליחה."
"הרבה מבוגרים אומרים לי ש'מחכים למשיח' מתקשר אצלם להתאבדות של מיקי אלבין. מנוער לא תשמע את זה. אני לא סוציולוג ולא אנתח את התגובות, אבל אני נהנה לשמוע שהשירים שלי משפיעים בכמה רמות, ואני בהחלט לא מזלזל בתגובה של הנוער. נכון, יש סטטיסטיקות שאומרות שהנוער בישראל שמרני, אנטי דמוקרטי. זה לא הנוער שבא להופעות שלי. אני גם לא נתקל באספסוף שאני פוגש במגרשי הכדורגל או בנוער הגזעני של כהנא. פעם הכרתי פחות את הקהל שלי, כי הייתי סגור אליו וקצת פחדתי מחוסר הנאמנות שלו, מתגובות אלימות. היום אני מאזין לו ומשוחח איתו וחבר'ה מרשים לעצמם להתבטא בפניי ואני נהנה להקשיב ולהשיב."
"שוקו (מהשיר 'שוקו') מטריד אותי כתופעה, לא כאדם מסוים. אני לא יכול להסכים לכך שהחברה תוריד מעצמה אחריות לצמיחת טיפוסים כמו שוקו. נכון, השם מסגיר מוצא עדתי והבחירה אינה סתמית. יריתי חץ, אבל לא בגלל המוצא העדתי אלא בגלל הרקע. הלוואי ויכולתי להגיד 'זלמן'. אני מאוד שלם עם השיר, מרגיש חזק איתו."
"יש לי התנגדות פנימית עצומה לכתוב שיר על אירוע מסוים כדי להיבנות ממנו. בזמנו כתבתי את 'פראג' לא כדי להישמע אקטואלי, אלא מפני שזה השפיע עליי חזק. נראה לי שהשיר הזה אקטואלי גם היום, אבל בפירוש לא היה כאן עניין של להיבנות על אירוע. הייתי אז חייל, והרגשתי איך מה שקרה שם משפיע עליי פיזית ונפשית. יש המנסים לתפוס טרמפ על אקטואליה ויוצא קשקוש – הניסיונות להפוך אקטואליה לבידור קל, למשהו שיטתי, הם בדרך כלל של אנשים חסרי תפיסת עולם, בעלי מודעות חברתית נמוכה."
"אולי הבעיה של אריק שהוא לא חד מספיק. אני לא אוהב את ההתרפקות על מה שקוראים 'ארץ ישראל היפה', זוהי שמרנות שמזכירה לי 'קאנטרי סונגס'. ההתגדרות הזו מראה על המון פחד וחוסר אמונה של אדם בעצמו. איך אפשר לשיר את אותן מנגינות רוסיות ועוד לקרוא להן 'ישראליות'? היום יש דברים הרבה יותר ישראליים לומר. הבנאדם לא בא לביטוי בשירים האלה."
"חשוב לי לא להיקרא 'בדרן' ולא להשתתף בחגיגות בידור, אבל נראה לי שאני דורש הרבה מהקהל, ובדיחה, ניואנס – לא יזיקו. 'תפסתי ראש על הבר' הוא סוג של תיאטרון, ואני בא מתיאטרון. 'גנבים' הוא לא שיר טיפשי, יש בו ביקורת חברתית."
"אם הרוקנ'רול הוא דרך ביטוי בשבילך ולא סתם עלייה על גל, אתה תמשיך בזה גם אם לא תוכל לקנות דירה חדשה. השאלה אינה אם אתה יכול לקנות דירה מרוקנ'רול, אלא כמה הרוקנ'רול הוא אתה. מי שיש לו התייחסות עמוקה לאמנות – לא יוותר. "

עם מיכל פלטי, הארץ, 2003

"אף פעם לא יתפסו אותי מספר איך פעם היה יותר טוב. היום יש יתרון עצום בעבודה עם המחשב... אני מתפעל עד כמה דברים התקדמו."
"אני לא מתכנן אף פעם פעילות לזמן רב קדימה. היום הבנתי שאני אוהב להופיע, אבל במידה. אני לא רוצה שההופעות ינהלו לי את החיים."
"אני אוהב המון דברים, כמו היפ-הופ, ושמח שיש להקות ישראליות שעושות את זה טוב. מה שאני לא אוהב ברדיו זו הפרחיות הנחמדה שמתפרשת כישראליות בהתגלמותה, כ'פיצוח הקוד הישראלי'. אין מאחורי זה כלום בעיני."
"תמיד אהבתי המון סגנונות וסוגים של מוסיקה - ממזרחית ועד מוסיקה ברזילאית וקלאסית. אמנם אני מודה שכאשר שמעתי רוק בפעם הראשונה נפתחו לי האוזניים, אבל אני אוהב הכול. הדבר היחיד שעד היום אני לא מתלהב ממנו זו מוסיקה לריקודים, על כל סוגיה. בכלל, לרקוד זאת בעיה - אני רואה בזה הקדמה לסקס שמתבצעת בפרהסיה, אף שזה שייך למישור פרטי."
"אם מישהו הוא אמן, זה לא אומר שצריך לדבר איתו על כל דבר, או לדעת עליו כל דבר. הכול ממילא מוגדל ומופרז עד שכלום לא יכול להישאר הוגן. ומי שלא יודע איך להתנהג עם תקשורת, אסור לו להיות אמן? אם אדם הולך שנים עם תחושה שמשהו מציק לו, והוא מתפתה להוציא את זה, המחיר ברוב המקרים גבוה הרבה יותר מדי."
"כאדם שחי במדינה, אני חושב שהמצב מחורבן, מכל הבחינות. והכל נובע מטיפשות - לא רק שלנו; מסביבנו יש לא פחות טיפשים. אולי יום אחד אנשים יבינו בשביל מה הם חיים ואז ירצו לעסוק בדברים החשובים באמת. הרי כבר לא חשוב מי צודק ומי לא. אני כל הזמן שואל את עצמי עד כמה יכול להיות יותר גרוע - והתשובה היא, כנראה, מאוד."
"אולי זו אוטופיה, אבל אם אנשים היו חוזרים לפשטות, הם היו חיים - וגם מצביעים - אחרת. אני לא שמאלן, אבל יש לי חשבון ארוך עם הכיבוש, שמשפיע לדורי דורות על כל מי שחי כאן. הנזק שלו מאוד גדול, והתוצאות מפחידות. יש מציאות של קשיחות לב וחוסר כבוד, שמובילים גם לאיבוד נקודת המוצא. ובכלל, המילה 'כיבוש' נהפכה להיות מילה אסורה, כאילו יש בה אמירה נורא נחרצת, אבל זהו תיאור מצב קיים, שמתרחש כאן שנים."
"אני אוהב לחיות, ולכן אין לי הרגלים. אני נותן לכל דבר חדש להיכנס. אני הכתובת לניסיונות. בכלל, ראשוניות זה דבר מרגש בעיני. מהבחינה הזאת אני כמו ילד."
"כשאתה צעיר, אתה חושב שאתה יודע יותר. היום אני משתמש במילה 'מניסיוני' ויודע שלא חייבים לקבל את דעתי. כשאתה צעיר אתה לא חושב על הגיל בכלל, עד שבגיל מסוים אתה מרגיש את הגוף. אני חווה איתו כל מיני דברים שלא היו קודם. מישהו אמר לי, 'אתה אוהב חידושים? אז הנה לך חידוש'. הנחמה שלי היא ששום דבר לא יכול להיות אחרת, ואני לומד לקבל. גם יש אנשים שיקרים לי והם כבר אינם, וחסרים לי, וזה עוד סימן של גיל."

עם ליהי חנוך, 2008

"כל מי שחי עובר, כל מי שמת נשאר. בחיים צריך לחיות כדי לחיות. ואני גם אמות. אנשים מתים. זה גורל, הטיימינג. כל החיים שלי אני מסתכל. הטיימינג זה הכול. ואני לא טוב בזה, וחיי לא טובים בזה."

עם הילה אלפרט, ישראל היום, אוקטובר 2014

"אני לא בעד זיכרונות. בטח לא כל אלה שכבר נכתבו בלי סוף."
"תמיד רציתי ליצור משהו. ציירתי, בצבעים חזקים, אבל זה לא היה קיים מספיק חזק בתוכי. קראתי לא מעט שירה, אני אוהב קריאה קצרה. אני אוהב את המחשבה, אבל אין לי כוח לפרטים. אני יכול לקבל פרטים כשהם מובאים כמו פירורי לחם על קציצה. כמו שאתגר קרת כותב. אין לי כוח לרומנים ארוכים, לריכוז שהם מצריכים, לזמן שזה לוקח."
"העידן הזה, ככה אני מתרשם, גורם לאנשים להסתפק בשפה דלה יותר, שמבטאת פחות את עומק המחשבה. כמו בשפה הצבאית. וכשמדברים בשפה דלה, אני חושש שגם מתחילים לחשוב ככה."
"כבוד ופחד מנהלים את העולם. ילדים ששיחקו בחול עם רובים ורוגטקות גדלו, והם לא יודעים מה לעשות מלבד זה."
"ישבתי פעם עם מיכה נוימן לְמה שנקרא טיפול. דיברנו על זוגיות, והוא צייר לי את שני המעגלים, שרק חלק מהם מתחבר. כמו בסמל של אולימפיאדה. זו זוגיות. לא שני עיגולים שמכסים אחד על השני, חס וחלילה שזה יקרה."
"ילדים, כמו מבוגרים, הם בני אדם שלמים והם חכמים לא פחות, הם רק לא מכירים את החוקים, והחוקים הם שמאפשרים לנו להסתכל עליהם מלמעלה. כאילו אנחנו רואים משהו שהם לא."
"אריק הולך איתי כל הזמן, כמו שמאיר הולך, וכמו שאבא שלי הולך. החכמתי מהאנשים האלה, מהמפגש איתם."
"החיים לא נועדו למה שאיבדת, ולא להבהיל אותך ממה שיהיה."
"כל חיי עישנתי, ואמרתי שיום אחד, אם רופא יגיד לי שאפסיק, ואראה בעיניים שלו שהוא רציני, אני אעזוב את הסיגריות... אנשים אומרים שקשה להפסיק, שסיגריות זה ממכר. משא של מילים שהם סוחבים איתם, וכשהם מנסים לעזוב את הסיגריות, רק כי אמרו להם שזה לא בריא, הם לא יודעים איך להפסיק דבר שכאילו הוא חלק מהם. לעזוב, אני אומר. במילים אני עושה את זה. כל אחד יכול. בראש."
"יש משהו פתטי בדוֹגמות ובמסורת, משהו שמעכב את היכולת של האדם לחשוב. מסורת היא צורה תרבותית, שהיה נראה שהיא תלווה את החיים, אבל כשזה הופך לדבר עצמו, אתה חי כמו פעם. כל הדתיים מאוד יגידו לך, אתה לא שונה מבן אדם שחי לפני אלף שנה. אני חושב שזה טמטום מוחלט להגיד דבר כזה, חוסר רצון להתבגר. זה תינוק שנשבה. חוכמת הפלפול וההבנה של כל מיני סוגיות שנולדו מעיסוק באותו הטקסט, בתנ"ך. ספר שמסכם בתוכו איך היו חיים פעם. ושיהיה ברור, אני מת על הספר הזה, על העומק ועל יכולת ההבנה של מחשבת האדם. מה זה 'אלוהים כועס'? מי כועס פה? אני לא מבין למה לא הולך לי, אז בטח מישהו כועס עלי, מישהו גדול ממני, כמובן."
"המילה 'דמוקרטיה' היא מסווה, היא איבדה את המשמעות האמיתית. היא הפכה לעלה תאנה לדברים הפוכים לגמרי, והפגנות הפכו למופעי אמנים בכיכר."
"אני לא חושב שצריך להתייחס לביקורת כאל דבר משתק. אני קורא על עצמי הרבה דברים לא מחמיאים, אבל אני עומד חשוף, ויכולים לכתוב עליי כל מיני דברים. ממרומי גילי, ואחרי שהייתי מושא להתקפות חזקות, אני יודע שמדובר בגלים. היכולת להסתכל על זה מהמקום השכלי עוזרת."
"אני לא מתעסק בלרצות קהל, כי אני לא יודע איך וכי אני לא מכיר אותו. אני מכיר מקום של הצלחה, אבל אני לא כותב בשביל זה. רק רוצה לעניין אותם, כל אחת ואחד, לעשות להם משהו. כי שירי הוא בת קול ברוח."

עם רז שכניק, ידיעות אחרונות, ספטמבר 2015

"קמתי מאוחר תמיד. מה זה משנה. בוא'נה, יום זה 24 שעות? קחו מה שאתם רוצים, תשאירו לאחרים את שלהם."
"לי יש נטייה לכתוב פרודיות וחלק גדול מהשירים שלי נכתבו כך, גם אם התקבלו ממש ברצינות."
"ברור שמאוד הושפעתי אז (1970) מהביטלס. למשל, למדתי שאני יכול להכניס ליצירה שלי כל כל מיני דברים שלא נראים קשורים, נניח לשנות את הקצב, לשבור, להכניס פתאום קטע לגמרי אחר."
"את 'תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר' לא אני המצאתי. שמעתי אותו באיזה סרט אמריקאי בטלוויזיה וחשבתי שזה משפט מדליק. אני יודע שמשתמשים בשורה הזו כדי לעודד וזה נורא מצחיק. מי אמר שאם עכשיו הכי חרא, זה אומר שיהיה יותר טוב?"
"עבדנו אז על 'מוסקט' ושרתי לו (לאריק איינשטיין) את 'גיטרה וכינור': 'בדירה קטנה, חשוכה מעט, לא רחוק... גר בחור אחד עם ילדה אחת'. ככה כתבתי. הוא אומר לי, 'לא טוב "ילדה אחת". אנחנו לא מזיינים ילדות פה, אוקיי?'"

עם אלעד מסורי, israeliweek.com, מרץ 2017

"האנשים שבאים להופעות שלי בארץ חיים בישראל וזה הקשר שלהם איתי. מהצד השני יש את האנשים שהם לא בארץ – היחס שלהם אליי טומן בחובו געגועים וצורך בנוסטלגיה."
"עד היום אני לא יודע שזה (כתיבת שירים) מה שאני הולך לעשות בחיים; המילה 'יודע' זה משהו שלא קרה. אני בן אדם שחושב שלדעת זה לא כל כך חשוב, למעשה מה שאנחנו לא יודעים זה מה שחשוב."
"אני כותב שירים לגופו של עניין. אני רואה עצמי, במידה מסוימת, שייך לאלו שכותבים על מה שהם רוצים בלי לעשות חשבון, אבל הרבה פעמים אני כותב דברים שלא תמיד אנשים מבינים."
"שמעתי המון מוזיקה בחיים שלי בלי סוף... עבורי מוזיקה מתחילה בכל רחש קטן סביבי. הכול משפיע עליי. אין מוזיקה שאני לא אוהב חוץ מזו שאני לא אוהב."
"משה ואני מהודקים מאוד... הערב הזה נקרא 'יציאה' ולא במקרה כי יש בו יציאות – לפעמים אני מחליט על המקום לעשות משהו אחר, או שאני שואל את הקהל מה הוא רוצה לשמוע, זה מופע מאוד פתוח ומאוד קל לנו לעשות שינויים."

עם ניר יהב, וואלה!, מאי 2021

"אני לא אופטימי לגבי דרך הלחימה, הדרך הגברית, הכוחנית. בדרך הזו אי אפשר להשיג שום דבר. אני אופטימי לגבי המקום הזה, הארץ הזאת. אבל בגלל השיטה והשלטון, אני לא הייתי אומר שאני אופטימי לגבי המדינה. אני חושב שזה לא יכול להימשך ככה כל כך הרבה זמן. הרי עוד 300 שנה הכול יהיה אחר. אבל מה שקובע פה הכול זה איך הדברים מתנהלים, וכרגע המדינה לא מתנהלת טוב. אין מנהל, אין מנהלים, ובעיקר – אין מנהלת. אני ממליץ על מנהלת."
"הרי במוזיקה הכול זה הפקות. ואז מה קורה? בתור כותב שירים ומבצע – אני יודע את המרחק בין השיר הכתוב לבין מה שקורה איתו בסוף. יש בזה הרבה מאוד דאווין, אין מה להגיד. וזה מה שעובד גם. לפעמים אין לי כוח לדברים האלה."
"כל תגובה או חוסר תגובה מפתיעות אותי. יכולים לומר לי 'האלבום הזה יותר טוב מהקודמים', אבל אני לא בטוח אם אני מקבל את דעתם של אחרים. כך שמראש אני לא חושב מה יחשבו. מה שכן, אני כן מנסה לעשות כל פעם משהו אחר."
"יש לי תפיסה מאוד מסוימת מהי ביקורת ומה התפקיד שלה. אני לא מקבל את העניין הזה ששיר צריך לעבור דרך המסנן הזה. המבקר מדבר עם הקהל על המוצר, הוא לא נותן לקהל לצרוך אותו. אבל אני עשיתי את המוצר, אני הוצאתי אותו. לשמחתי, מדי פעם זה מתקבל טוב."
"אני מאד אוהב לנגן לעצמי בבית. אני כל הזמן מחפש שם משהו, ואז יש השפעה מדבר אחד לשני. יש מקרים שאני מגיע ויודע מה אני רוצה. אז או שאכתוב מילים קודם, או שפיסת מוזיקה תצלצל לי ואז אגיד לעצמי 'הופה, אני רוצה ללכת לכיוון הזה'. ואז אתאים את המילים לזה עד כמה שאני יכול."
"התקשורת אוספת בארכיונים ציטוטים ממני, ובגילי אני יכול לומר שזו כמות כזו שאני לא יכול תמיד להופיע כמו שאני, להיות כמו שאני. יש דברים שנדבקו במשך הדרך ואין מה לעשות, אתה לא יכול לשנות צילום או דעה של מישהו או דברים לא נכונים שנאמרו או רכילויות ושטויות. אתה לא יכול. איך זה ללכת עם התארים האלה? אני מסתדר, אני מודה. אני לא מחפש את זה, אני לא מחפש את התגובה שיגידו 'וואו מה שלום עשה עכשיו'. אם אני לא מחפש, זה מניח לי."
"אני פוגש יותר ויותר אנשים שאומרים לי כמה הם אוהבים אותי. מה יכול להיות רע בזה? זה לא יכול להיות רע. לפעמים חושבים שאני לא יכול להימלט מעין הציבור, אז אני דווקא כן יכול ואז אני לא יוצא הרבה מהבית. בחו"ל אני מרגיש נהדר כשאני אדם לא מוכר, כי זה הטבע שלי. אני לא יודע כמה הפרסום חשוב לי באופן אישי."
"בהופעות אני לא מכניס הרבה חומר חדש שקהל לא מכיר. לוקח זמן לאנשים לעכל ולהכיר שירים. העובדה שהם אוהבים שירים ישנים מעידה שלקח להם הרבה זמן לאהוב את השירים האלה. זה בסדר. מה תגיד להם? הם רוצים ליהנות. תוך כדי זה אני משתדל כל פעם לחדש קצת. אם אחדש הרבה – אני יכול לחתום לך שזה לא יתקבל. הם באים בשביל מה שהם מכירים. האנשים רוצים לשמוע מה שהם אוהבים, אני מבין אותם. אולי הייתי כן שמח אילו המדיה הייתה קצת יותר מגוונת ולא דופקת במוח רק עם שיר אחד."
"אני חושב שלא היה לי כל כך קל אילולא הייתי פוגש את אריק (איינשטיין). אני חושב שהמפגש עם אריק עשה לי הרבה. הוא סלל לי דרך קלה יותר לבוא לידי הכרה, שיכירו ביכולות שלי, ועשיתי את זה כמובן בצנעה ובשקט. בסוף זה כמובן יצא. אני מניח שאולי היה יותר קשה אבל אני לא יכול להבטיח את זה."

עם ענת גורן, יס דוקו, פברואר 2022

"אני אף פעם לא אהבתי את הדברים האלה (תכניות 'לול'). באמת. רק כיבדתי את זה שאנשים אחרים אוהבים. זה חומר לעוס כל כך בעיניי. אני חושב שזה מיושן."
"אורי (זוהר) היה השמש ואריק (איינשטיין) היה הירח... למה שמש? במובן של הכוח והחום שהוא מוציא, ואתה צריך קודם כול להיזהר בזה. זה היה אגרסיבי לפעמים. אני בן אדם עדין, זה לפעמים היה לא עדין."
"בחתונה של הבת של אריק ובן של אורי פתאום מישהו מגיע ויושב מאחוריי. (צבי) שיסל לחש לי: 'זה גדול המחזירים בתשובה'. הוא אומר לי: 'תסלח לי, הרי קיימת מנהרה אל האור וכולם הולכים שם. למה אתה לא תצטרף להולכים ותגיע בדרך הקצרה אל האור?' אמרתי לו: 'אתה יודע למה? אני רוצה במו ידיי לחצוב את דרכי, אפילו אם אני לא אגיע.' בזה נגמרה השיחה."
"היות שאני בן אדם איטי, אז בן אדם איטי צריך למהר יותר מבן אדם מהיר."
"אני נהנה להופיע, לא אגיד שלא. אם זה קצת רצוף או זה צפוף לי, אז בפעם השלישית נדמה לי שאני כבר נאנח כשאני יוצא מהבית להופעה... זאת לא עבודה פשוטה בכלל ולא תמיד שכרה בצדה. זה הרבה תלוי בגורמים שונים כמו בקהל וכמו בפופולריות. אני צריך לעבוד."
"זאת לא ההגדרה של הכוונה שלי בעשייה, להיות אהוב. 'מה, אתה לא צריך את אהבת הקהל?' לא. אני לא צריך את זה בכלל. אני בא בלי ציפייה לקבל את זה. הכי נוח לי. האהבה כבר קצת סוגרת... אני מעדיף להיות מוערך למשל או מוקשב."
"אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה עשייה, אני לא בטוח שאני לא חוזר על עצמי. באיזשהו מקום אני חושב שאולי כן. נדמה לי שבן אדם אחד לא יכול לא לחזור על עצמו בחיים."
"אני הולך ומתרחק, אני מרגיש, מהמיינסטרים? אוקיי. מהפופ? אוקיי. לא אכפת לי, זה בסדר, זה טוב. להפך, זה טוב מאוד אפילו."
"ראיתי אותו (את מאיר אריאל) כשהוא היה חולה בבית. אז נסעתי לסיני וזה התגלגל והלך לבית חולים... הייתי בקשר עם תרצה (אריאל). אמרתי: 'הוא יצא מזה', היא אמרה לי: 'אני לא יודעת, לא יודעת.' והייתה שם איזו מדורה... אני אמרתי לעצמי: באלוהים אני לא מאמין, בשום דבר אחר אני לא מאמין, טוב. אני הולך עם המדורה הזאת. כל זמן שהיא תבער, כנראה הכול בסדר. היא כבתה."
"זאת ההנחה היסודית שלי, שהעסק עצוב. העסק דפוק לחלוטין, אין פה מה לדבר. אני עצוב מראש. מה את חשבת, שאני רואה פרחים כל הזמן? אני מחפש אותם. עצוב בסיסית. נדמה לי שאני לא היחיד."
"יום אחד היה לי מאוד עצוב. הייתי מאוד לבד, מאוד מאוד, והכול קרס עליי. אז הסתכלתי על זה וחשבתי על החיים וחשבתי גם, בעצם, אפשר לעצור את החיים. קוראים לזה 'להתאבד'. לא המילה הזאת עלתה בראש שלי. ואז יצאתי למרפסת ועמד שם מעין עץ, הייתי אומר, הכי חלש, רזה ולא בטוח שאפשר להעלות על הדעת... והדבר הראשון שקפץ לי לראש זה שהוא לא יכול ליטול את נפשו בידיו ולגמור את החיים שלו. הוטל עליו לעמוד, לעמוד. כלום הוא לא יכול לעשות. אמרתי: אה. הבנתי."
"התאהבתי בגיל 11 או משהו במישהי בקיבוץ, וזאת הייתה אהבה, איך אומרים, אהבה נכזבת קוראים לזה? כלומר, היא לא הייתה נתונה לי. לבה לא היה נתון לי. וככה גדלתי, עד גיל 19 או 20, עם אהבה הכי גדולה בעולם למישהי. העולם שלי היה צבוע אז, אולי מאז גם. פשוט לאור האהבה חייתי. זה דווקא מה שאולי דישן את הרגשות שלי, את הכישרון שלי. זה מה שבעצם נתן לי תוכן: ההיכרות שלך עם כמה אתה יכול לאהוב."
"לחכות להירדם זה איום ונורא. לפעמים אני מחכה שעתיים, שלוש, עד שבאה השינה וחוטפת אותי."
"מה יש פה (בסיני)? אבנים... ופתאום אני חושב לעצמי, מה קורה למישהו שנולד, אף פעם לא ראה אבנים, ופתאום הוא רואה: יש צורות, יש קווים, ישנם צבעים, וזה בלתי נגמר וזה זז. תחשבי שאת לא ידעת כלום על זה ואת רואה את זה פעם ראשונה, מה זה עושה? הכול נמצא בעצם בזה."

קישורים חיצוניים

מילים לשירים של שלום חנוך באתר שירונט