אברהם ב. יהושע: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Abraham Jehoshua.jpg|ממוזער|210 פיקסלים|א. ב. יהושע]]
'''[[W:אברהם ב. יהושע|אברהם ב. יהושע]]''', או, '''א. ב. יהושע''' (נולד ב־19 בדצמבר 1936) הוא סופר ומחזאי [[ישראל]]י.
==אמרותיו==▼
===על ספרות===▼
* "כדאי למספר להפוך מפעם לפעם את הקורא שלו לשותף פעיל בטוויית הסיפור. כאשר מאפשרים לו, ואולי אפילו תובעים ממנו, לדמיין את החסר הוא מתקשר באופן עמוק יותר ליצירה ולגיבוריה."▼
* "אני לא מכיר [[סופר]]ים שמתפרנסים רק מהכתיבה שלהם. יש רק קבוצה מאוד מצומצמת שיש לה הכנסה טובה יחסית, אבל גם הם תמיד שמרו על פרנסה אחרת."▼
* "יש יצירות שכתבתי שאני קורא חלקים מהן כדי לקבל קצת תמיכה ועידוד. סופר מסתכל אחורה ואומר: 'פעם הייתי טוב, כתבתי יפה, ועכשיו – כמה קשה לי'. לפעמים אני לוקח מיצירות קודמות שלי משפט, אפילו מילה, איזה מצב רוח שנראה לי נכון ליצירה החדשה."▼
* "יש פרשנויות על מכלול יצירתי מכל מיני כיוונים. אני לא יכול לעקוב אחרי כל זה, היצירה משתחררת ממני ברגע שהיא מתפרסמת. לפעמים יש פרשנויות שממש מקסימות אותי – הן פתאום מראות לי דברים שלא חשבתי עליהם אבל הם היו מונחים ב[[לא-מודע|לא־מודע]]. לפעמים יש פרשנויות שמקוממות אותי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה."▼
* "ה[[תנ"ך]] הוא אוצר סיפורים רב־פנים, עשיר וחד־פעמי, מיתולוגיה ספרותית, [[חוק]] ומשפט, אבל אין בהם לא אחידות אידאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד־משמעית."▼
* "בעיבודים קולנועיים או טלוויזיוניים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים – הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים."▼
* "אמרתי לידידי [[W:נועם שריף|נועם שריף]], שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של [[גוסטב מאהלר]] ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת."▼
===על עצמו===▼
* "אני דור חמישי ב[[ירושלים]]. אבותיו של אבי הגיעו בשנות ה־30 של המאה ה־19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות ה־30 של המאה ה־20 ממרוקו. כך שאני אדם פרה־ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי."▼
* "ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עליי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות [[יהודי ספרד ופורטוגל|ספרדית]] כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה."▼
* "אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, הייתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר ה[[אשכנזים|אשכנזי]] ולא את ה[[מזרחים|ספרדי]]. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני."▼
* "אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר."▼
* "[[עמוס עוז|עמוס (עוז)]] היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ו[[W:יצחק אוורבוך-אורפז|אורפז]] עם [[השואה]], ו[[W:חיים באר|חיים באר]] עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו."▼
===נושאים חברתיים ולאומיים===▼
* "זהות המולדת של ה[[פלסטינים]] היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית."▼
* "במשך 600 השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיזי ל[[ארץ ישראל]]."▼
* "בצירוף המיוחד הזה בין [[דת]] ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה."▼
* "השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים."▼
* "אני מעדיף שננטוש את השימוש בשם 'יהודים' כלפי עצמנו, אבותינו לא נקראו 'יהודים' אלא שבטי ישראל, אני מעדיף שנאמץ לעצמנו את השם 'ישראלים' בניגוד לערבים ולמוסלמים הלא־ערביים שחיים כאן שמבקשים להיקרא 'פלסטינים'. אני מתייחס גם כמובן אל היהודים החיים עדיין בניכר ובגולה, זו טעות אדירה לחשוב שכולנו רק משבט יהודה, אמנם גורשנו מפרובינקיית יהודה של בית שני אבל זה לא סותר את העובדה שאנו צאצאי שניים עשר שבטי ישראל שייסדו את הממלכה הזו. עוד משהו שמפריע לי בשימוש בשם 'יהודים' בתיאור העבר המקראי שלנו הוא שהוא מוחק את זהותנו המקורית: לא רק שבט יהודה קיבל את לוחות הברית במעמד הר סיני, שבטי ישראל קיבלו אותם - יהודה הוא שבט אחד ויש עוד 11 לצדו. המילה 'יהודי' מופיעה בתנ"ך רק בסופו, במגילת אסתר, ועם הזמן - בעיקר לאחר עקירתנו מכאן והתפזרותנו ברחבי העולם קיבלה מילה זו קונוטציה שלילית, של אדם חלש ומנודה שאפשר להגלות אותו ממולדתו, אני לא רוצה לקשור את גורלי וזהותי עם ההקשרים הללו, אני ישראלי לא רק משום שאני תושב מדינת ישראל אלא בעיקר מפני שאני צאצא של עם ישראל הקדום."▼
* "מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת [[המחאה החברתית בישראל 2011|המחאה החברתית]], והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים."▼
==המאהב (1977)==
שורה 105 ⟵ 80:
* "היום מתחולל הדבר. בעוד חצי שעה יינתן האות לאלפי האנשים, למיליוני הרצונות, לפרוץ במרד ספונטני, גדול ומקיף. כל איש היום ימרוד לפי נטיית לבו, לפי משאלת לבו. לפי בקשתו הוא." ~ המרד, 1957
* "לוּ טיפסו מעט אל צוהר הברזל, הקבוע סמוך לתקרת התא, היו יכולים לראות את אופק הים, או להשיט מבט אל פסגות ההרים." ~ גאות הים, 1962
▲==אמרותיו==
▲===על ספרות===
▲* "כדאי למספר להפוך מפעם לפעם את הקורא שלו לשותף פעיל בטוויית הסיפור. כאשר מאפשרים לו, ואולי אפילו תובעים ממנו, לדמיין את החסר הוא מתקשר באופן עמוק יותר ליצירה ולגיבוריה."
▲* "אני לא מכיר [[סופר]]ים שמתפרנסים רק מהכתיבה שלהם. יש רק קבוצה מאוד מצומצמת שיש לה הכנסה טובה יחסית, אבל גם הם תמיד שמרו על פרנסה אחרת."
▲* "יש יצירות שכתבתי שאני קורא חלקים מהן כדי לקבל קצת תמיכה ועידוד. סופר מסתכל אחורה ואומר: 'פעם הייתי טוב, כתבתי יפה, ועכשיו – כמה קשה לי'. לפעמים אני לוקח מיצירות קודמות שלי משפט, אפילו מילה, איזה מצב רוח שנראה לי נכון ליצירה החדשה."
▲* "יש פרשנויות על מכלול יצירתי מכל מיני כיוונים. אני לא יכול לעקוב אחרי כל זה, היצירה משתחררת ממני ברגע שהיא מתפרסמת. לפעמים יש פרשנויות שממש מקסימות אותי – הן פתאום מראות לי דברים שלא חשבתי עליהם אבל הם היו מונחים ב[[לא-מודע|לא־מודע]]. לפעמים יש פרשנויות שמקוממות אותי, אבל אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה."
▲* "ה[[תנ"ך]] הוא אוצר סיפורים רב־פנים, עשיר וחד־פעמי, מיתולוגיה ספרותית, [[חוק]] ומשפט, אבל אין בהם לא אחידות אידאולוגית ולא רמה מוסרית שווה או חד־משמעית."
▲* "בעיבודים קולנועיים או טלוויזיוניים של יצירותיי אני תמיד מגלה שכמה מן הדברים שנראים לי חדשים מאוד ושהם כאילו שרירותיים – הזרעים שלהם היו כבר ביצירה, אבל הבמאי והתסריטאי הנביטו אותם ופיתחו מהם דברים אחרים."
▲* "אמרתי לידידי [[W:נועם שריף|נועם שריף]], שניצח עכשיו את הסימפוניה השמינית של [[גוסטב מאהלר]] ועזר לי בצד המוזיקלי בספר, שאני מוכן לוותר על שני רומנים שלי תמורת האפשרות לנצח על תזמורת."
▲===על עצמו===
▲* "אני דור חמישי ב[[ירושלים]]. אבותיו של אבי הגיעו בשנות ה־30 של המאה ה־19 מסלוניקי. אביה של אמי הגיע בשנות ה־30 של המאה ה־20 ממרוקו. כך שאני אדם פרה־ציוני. אני ילידי. היחס שלי לארץ ולירושלים הוא יחס ראשוני לגמרי."
▲* "ללא ספק יש בירושלים איום מטאפיסי. היא יותר מדי סמלית. תמיד כשאני מגיע אליה אני חש את רובד העל שלה מכביד עליי... ומבחינתי גם היה בה איזה איום של משפחתיות. של אינטימיות. של איזו ירושלמיות [[יהודי ספרד ופורטוגל|ספרדית]] כזאת שלא רציתי לטבוע בתוכה."
▲* "אמא שלי, שהגיעה בגיל 16 ממרוקו, הייתה לגמרי זרה בירושלים. היא לא חיה את ההקשר ה[[אשכנזים|אשכנזי]] ולא את ה[[מזרחים|ספרדי]]. לכן היא כיוונה אותי ואת אחותי אל תוך ההוויה הישראלית. היא כאילו אמרה לנו מגיל מאוד מוקדם לצאת החוצה, אל ישראל הדינמית. לא לחיות את חייו של המיעוט החלש אלא ללכת אל הרוב. אל ההגמוני."
▲* "אני חושב שזו זכות ראשונית של האדם ליצור את זהותו. זהות היא דבר שאתה מחליט עליו. דבר שאתה בוחר."
▲* "[[עמוס עוז|עמוס (עוז)]] היה צריך לעשות מהלך דרמטי מול הרוויזיוניזם ואני עם העניין הספרדי ו[[W:יצחק אוורבוך-אורפז|אורפז]] עם [[השואה]], ו[[W:חיים באר|חיים באר]] עם הדתיים. אצל כולנו היה מעשה של זריקת העבר. הורינו עשו את מהלך הפרידה שלהם ואנחנו עשינו מעשה פרידה נוסף. בישראליות היה תמיד איזה שינוי. היה בה איזו יציאה ממשהו."
▲===נושאים חברתיים ולאומיים===
▲* "זהות המולדת של ה[[פלסטינים]] היא כמעט הפוכה מזהות המולדת שלנו, ובמובן מסוים גם היא דורשת בדיקה. מול עם שהחליף מולדות כמו נוסע מתמיד, בעיני פלסטינים רבים המולדת מצטמצמת לפעמים לכפר ולבית."
▲* "במשך 600 השנים של תקופת בית שני החלה כבר כמחצית מעם ישראל לנדוד ברחבי העולם העתיק, תוך כדי היחלשות של מרכיב הקשר הפיזי ל[[ארץ ישראל]]."
▲* "בצירוף המיוחד הזה בין [[דת]] ספציפית לעם ספציפי מקופלות כמה וכמה בעיות יסוד, מוסריות וקיומיות, של התנהלותו של העם בהיסטוריה האנושית ועד עצם היום הזה."
▲* "השאלה הגורלית ביחס להמשך דרכה של מדינת ישראל איננה חלילה בניסיון לשקם את ההיתוך שלא צלח עוד בראשית הדרך, אלא אם לבצע סופית את פירוק הריתוך בין הדת היהודית לבין הלאומיות הישראלית, במיוחד לקראת התסבוכת הטרגית של הדו־לאומיות, שאליה אנו גוררים ונגררים בעיוורוננו ובאיוולתנו, אבל גם בעיקשות ובפסיביות של הפלסטינים."
▲* "אני מעדיף שננטוש את השימוש בשם 'יהודים' כלפי עצמנו, אבותינו לא נקראו 'יהודים' אלא שבטי ישראל, אני מעדיף שנאמץ לעצמנו את השם 'ישראלים' בניגוד לערבים
▲* "מחאת ה'מילקי' למיניה, נראים לי קצת מותרות בהשוואה לבעיות העמוקות שאנו עומדים בפניהן. לכן כשראיתי את החצי מיליון ברחובות בתקופת [[המחאה החברתית בישראל 2011|המחאה החברתית]], והילדים שלי גם הלכו לשם, ראיתי בזה יותר מופע עם זמרים."
==נאמר עליו==
* "יהושע הוא בוודאי ה[[סופר]] היחיד מבני דורו, שבכתיבתו שב והוצג כינון 'הזהות' כמעשה של שינון, של ציטוט חקייני, של 'חזרה על' – ולא של איתור גרעין־אישיות מהותי (כלומר של 'חזרה אל'). בסיפוריו המוקדמים יש להבנה הזאת של הריקות המהותית של הזהות בעיקר תוצאות טרגיות. ביצירות מאוחרות יותר, כמו 'מולכו' או '[[W:שליחותו של הממונה על משאבי אנוש|שליחותו של הממונה על משאבי אנוש]]', ניכר גם ההיבט המשחרר של הריקות הזאת – החופש היצירתי, המשחקי, שהיא מאפשרת לאדם ביחס ל'זהותו'." ~ [[W:דרור משעני|דרור משעני]]
| |||