הבדלים בין גרסאות בדף "מנחם מנדל מקוצק"

←‏אמרותיו: עריכה קלה; תחילת חלוקה לנושאים בהתאם לבקשת ברוקס הישנה
(←‏אמרותיו: עריכה קלה; תחילת חלוקה לנושאים בהתאם לבקשת ברוקס הישנה)
 
==אמרותיו==
===על עצמו===
* לולא הצורך לדבר עם אנשים, לא הייתי צריך לאכילה, כי חיות התורה דיה לי.
* אילו הייתי יודע לפחות כי אלקה בעולם הבא, הייתי יוצא בריקוד באמצע העיר... אילו הייתי יודע.
* עומד אני ברגל אחת ברקיע השביעי וברגל השניה בשאול תחתית.
* מלאכים ושרפים מתנגדים לי, אבל אני אינני ירא אותם.
* לו היו אומרים לי שלא אוכל לחזור בתשובה, הייתי טוחן רקיע ושמים - ושב.
* בפסח לשנה הבאה לא אשב כאן (בפסח האחרון בחייו)
* איני פוחד מיסורי המחלה, אלא מהפינוק שלאחר המחלה.
* יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.
* לא העמידוני כאן כדי לרפא מיחושים או לפקוד עקרות, לצורך זה ישנם אחרים.
* הירש, יקירי, הסתכל "פה". בתוך ליבי, כאן כ"כ כואב, כ"כ בוער... והם? הם מבלבלים את מוחי, בדברים כה קטנים... (לשמש שלו)
 
===אחרים===
* אנשי העיר מוצאים חן בעיני, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם אמת. עיר שזורקים בה אבנים - עיר היא. כאן נשב! (כשהגיע לקוצק כדי לקבוע את מקום מושבו וזכה למטר אבנים מהמתנגדים לחסידות).
* לולא הצורך לדבר עם אנשים, לא הייתי צריך לאכילה, כי חיות התורה דיה לי.
* משיח יושב בשער ירושלים. מחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים, ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. די לו מחסידים, די לו ברוחב. עכשיו הוא דורש בעומק... באנשי אמת.
* אילו הייתי יודע לפחות כי אלקה בעולם הבא, הייתי יוצא בריקוד באמצע העיר... אילו הייתי יודע.
* אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם.
* המאמין במופתים - אינו אלא שוטה. ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים - אינו אלא אפיקורס.
* חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי שיהיה רק נגיעה למעשה אבות המעשים של האדם, ולא שיהיה כאבות העולם שכל ההשגות במעלתם אינו מגיע בתכלית.
* על האמת לנקר במוח, כמו היתוש לטיטוסל[[W:טיטוס|טיטוס]].
* בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכלהשכל של כל טיפה סרוחה.
* יצר הרע נטפל לפרקים לאדם, בכוחן של דמעות.
* ישנם העושים מצוות בגלוי ועבירות בסתר, וישנם העושים עבירות בגלוי ומצוות בסתר.
* כשמביטים ביהודי אחד, אפשר למצוא בו פגם, אבל בכלל ישראל אין שום פגם. '''כולו קודש'''.
* כלי חרס אינו מטמא מגבו, כי הכלי חרס אינו שוה מאומה - רק מפני שיש לו תוך.
* כשהשנה מבורכת, היא מבורכת בכל דבר, אפילו ביראת שמיים.
* כל המהרהר אחרי הבלי העולם הזה, שילך לכל הרוחות! לשם מה אנחנו זקוקים לו?!
* עומד אני ברגל אחת ברקיע השביעי וברגל השניה בשאול תחתית.
* למה מפטפטים הבריות ואומרים "צריך להתפלל בכובד ראש?" מה משמע, להתפלל בכובד ראש? כלום נמצא דבר שיש לעסוק בו בלי כובד ראש?
* לעולם ידע אדם שסרחן הוא.
* יהא הקודש שלכם אנושי, סביר ומתקבל על דעת הבריות.
* שתיקה - היפה שבקולות.
* מלאכים ושרפים מתנגדים לי, אבל אני אינני ירא אותם.
* "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג', י"ד) - וכי זו קללה? הלא ברכה היא: אין צורך בחיפוש מזונות! אלא קללתו הייתה שה' אמר לו: אכול וזלול, ובל אשמע קולך!
* התורה אינה אצל אותם יהודים, החושבים שהגיעו עד שמי שמיים.
* לו היו אומרים לי שלא אוכל לחזור בתשובה, הייתי טוחן רקיע ושמים - ושב.
* איזהו חסיד? מי שאינו עושה טפל לעיקר ועיקר לטפל.
* ישנם חסידים, המסוגלים להורות באצבע לשמים ולומר: ה' הוא האלוקים!
* "עתיד אני" - זו מידה רעה. "רצוני" - מידה ואינה מידה. "הריני" - זו מידה טובה.
* "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהילים) - כדי לעשות ממנה... שמים.
* כלל זה יהא נקוט ביידךבידך: מי שאינו רואה את המקום [=ה'] בכל מקום, אינו רואה בשום מקום.
* יש המחזיקים את הדברים הטובים והנוחים שבתורה לעצמם, ואת החומרות - לאחרים.
* די לו לאדם שיפתח בלבו פתח זעיר של תשובה, כ"חודו של מחט", בתנאי שירגיש כעין דקירה בלב, כצריבה בבשר חי ולא כמחט בבשר מת.
* ערב אני לכל מי שיעסוק בתורה.
* מוכן אני להבטיחך, שברשותך לא תימצא פרוטה לקנות ככר לחם. אם רצונך בכך, מוכן אני להגביה אותך למעלה מן הקרקע ומשם תראה כי על כך לא כדאי להיאנח כלל... (לאחד האברכים)
* בפסח לשנה הבאה לא אשב כאן (בפסח האחרון בחייו)
* אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה; אין ישר מסולם עקום.
* בעצם, אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר, והחכמים בוחרים בחדר היותר יפה.
* הפולט אנחה קלה, שאינה יוצאת מעומק ליבו - הריהו חוטא בגניבת הדעת.
* האמונה - בהירה מן הראיה.
* איפה נמצא אלוקים? - בכל מקום שנותנים לו להיכנס.
* כל העולם אינו שווה אפילו אנחה אחת.
* לה' לא קוראים בחוזקה אלא בחשאי, מתוך הלב ומפנימיותו. אין אדם בחוץ צריך לדעת מה קורא הלב פנימה.
* מה דרכו של קוף - שהוא מחקה בני אדם, אף אדם שהזקין - מחקה את עצמו ונוהג כדרך שנהג לפני שהזקין.
* כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר.
* לצאת ידי חובה? - לא מיניה ולא מקצתיה: או הכל או לא-כלום!
* הרוצה להשיג את השם יתברך על ידי חקירה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו.
* חרותו של אדם גדולה מתלמוד תורה, וחייב אדם מישראל לייגע עצמו בפרשת חרותנו וביציאת מצרים - יותר מבסוגיה קשה שבתלמוד.
* קל לו לגוף לסבול סיגופים ותעניות מאשר עול מלכות שמיים.
* כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים לפחות, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו - די בשוטה אחד.
* איני פוחד מיסורי המחלה, אלא מהפינוק שלאחר המחלה.
* יש המהלכים, ושבע תועבת בלבם, ומחליקים על כרסם בכמה דפי גמרא.
* כיצד ניתן לשקר ולהתפלל: "ועל חסדך הגדול באמת ובתמים נשענו?"
* שתיקה - היפה שבקולות.
* לפי גודל מעלת נשמתו של האדם, כן גודל הקליפות החיצוניות המקיפות אותו. משל לאבן יקרה, מרגלית. ככל שיקרה האבן, כן תגדל המסגרת ובית האבן שבה היא שוכנת.
* רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות.
* נאמר ש'''כל''' מעשיך צריכים להיות לשם שמים. ומה פרושפירוש "'''כל''' מעשיך"? ללמדך שאפילו המעשים הנעשים לשם שמים צריכים להיות לשם שמים.
* "יגעתי ומצאתי - תאמין" (מגילה ו' ע"ב) - רק אם יגעת בתורה, מצאת אמונה.
* "יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין" (שם, שם) - כי עצם היגיעה היא מציאה, מציאה גדולה.
* דוד המלך ישב שבעים שנה והיה ממעט חלבו ודמו בחיבור ספר התהלים, ואילו אנו עוברים על כל ספר התהלים בחטף, בשעה אחת בלבד.
* הגנב האמיתי הוא ההרגל, הנדחק לו בחשאי. אין כסכנתו לאדם.
* יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.
* צדיק גמור, שלא טעם טעם חטא, אף הוא צריך רחמים: שלא יחזיק טובה לעצמו, ויבוא לידי גאווה - שהיא החמורה שבעבירות.
* "ותרגילנו בתורתך" (שחרית) - לתפילה רע ההרגל. ללימוד - משובח!
* הם קוראים לזה מרה שחורה, ואני קורא לזה פריקת עול.
* רחמנות ללא דין - תש כוחה כנקבה.
* לא העמידוני כאן כדי לרפא מיחושים או לפקוד עקרות, לצורך זה ישנם אחרים.
* הירש, יקירי, הסתכל "פה". בתוך ליבי, כאן כ"כ כואב, כ"כ בוער... והם? הם מבלבלים את מוחי, בדברים כה קטנים... (לשמש שלו)
* רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא.
* כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
31

עריכות