משה תמיר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:משה תמיר|משה (צ'יקו) תמיר]]''' (נולד באוגוסט 1964), הואתת קציןאלוף ב[[צבא הגנה לישראל|צה"ל בדימוס בדרגת תת אלוף.]], כיהן כמפקד חטיבת גולני וכמפקד אוגדת עזה.

* "צבא צריך לעשות את משימתו והאזרחים חייבים להביע דעתם. אני לא נכנס בכלל בספר לשאלת ההצדקה של שהותנו בלבנון. זה היה ויכוח פוליטי. ניסיתי להבין, לאחר מעשה, למה בשטחים אפשר היה להצליח חלקית מול טרור וגרילה ובלבנון לא. אחת המסקנות היא שקשה לנצח מלחמה בשטח כשאתה יושב מבחוץ. ביהודה ושומרון אנחנו נלחמים מבפנים, בתוך שטח מתוחם, כשיש לנו יכולת סבירה למנוע יציאת אנשים ואמצעי לחימה. אני מקווה גם שלמדנו לקח בכל מה שקשור בניתוק הטרור מאחיזתו העממית. חלק גדול מהעוצמה של חיזבאללהחזבאללה נבע מהתמיכה שקיבל מאזרחי לבנון." ~ בראיוןמתוך ראיון לעיתון ל"הארץ".

* "מגיל 18 עד גיל 37-36 - 37 הייתי בלבנון. כמעט כל השירות הצבאי שלי זה מה שעשיתי, חוץ מתקופות קצרות של מנוחה. עולם המושגים שלנו והעיצוב שלנו כאנשים בוגרים התרחש בלחימה הזאת, וביום אחד זה איננו. אתה מסתכל לצד השני של הגדר ופתאום העולם כמו שאתה מכיר אותו כבר לא קיים. נהרגו לנו אנשים, עברנו חוויות קשות. השקענו שם את מיטב שכלנו, דמיוננו ומרצנו, ופתאום זה נעלם." ~ בראיוןמתוך ראיון לעיתון ל"ישראל היום", 14.05. במאי 2010.

* "בעקבות התגובה של חיזבאללהחזבאללה אחרי ההיתקלות חשתי תכונה אחרת מאשר באירועים קודמים, והבנתי שכנראה מי שנמצא בשטח הוא מישהו שיש לו חשיבות מבחינתם. זה היה אחרי אסון השייטת, וידענו שחלקים מגופתו של איתמר אליה עדיין לא הוחזרו. היה לי ברור שתהיה החלפת גופות, וזה מה שעבר לי בראש, אז נתתי את הפקודה. כשאתה מקבל החלטות קשות, עומד מאחורי זה מטען רגשי. סבא שלי היה נעדר 50 שנה. הוא היה מ"פ בקרב על לטרון במלחמת השחרור ומצאו אותו רק אחרי 50 שנה. אתה לא מבין כמה זה חשוב." ~ על החלטה להביא ארצהלישראל את גופתו של בנו של השייח [[חסן נסארללהנסראללה]], מנהיג החזבאללה, לאחר שנהרג בקרב עם לוחמי סיירת אגוז. בראיוןמתוך ראיון לעיתון ל"ישראל היום", 14.05. במאי 2010.

* "הגענו עם המון ניסיון מלבנון ועם הרבה ביטחון ביכולת, כשבאתי להציג תוכניות מבצעיות לפעולה, ראיתי מפקדים אחרים מהססים מול התצ"א (תצלום אוויר). אני אמרתי: 'אם צריך, נעשה את זה, בכל מחיר'. ידעתי שאנחנו מסוגלים להיכנס ללב טול-כרםטול־כרם וג'נין ולהכריע, כי עמד לנגד עיניעיניי מה שאני מכיר יותר טוב מהמשפחה שלי: הרובאים של גולני, שביום-יוםשביום־יום עושים לנו צרות, אבל בלחימה אין עוד יחידה כזו בעולם"." ~ בראיוןמתוך ראיון לעיתון ל"הארץ", 5 בספטמבר 05/09/2003.

* "לא היה לוחם ששירת בלבנון שלא הכיר את ארז, או לפחות את האגדות שנרקמו סביבו. כל מלחמה יוצרת את הגיבורים שלה, כאלה המכתיבים את הנורמות ואת השאיפות של היחידות ושל לוחמים רבים. אין ספק שארז היה גיבור הלחימה של צה”ל בחיזבאללהבחזבאללה. אלפי לוחמים חיקו את ארז, לעיתיםלעתים אף באופן לא מודע- – סגנון הדיבור, צורת ההליכה שלו, האופן שבו החזיק ברובה." ~ על תא"ל [[ארז גרשטיין ז"ל.]], מתוך ספרו "מלחמה ללא אות".

* "בפעם המי יודע כמה חשבתי בלבי כמה מעט אנשים במדינת ישראל יודעים מה עובר על המפקדים הצעירים הללו, העושים לילות כימים בשירותה ולאיזה הקרבה הם מסוגלים." ~ מתוך ספרו "מלחמה ללא אות".

* "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו עכשיו מלמעלה." ~ לחייליו בסיירת אגוז כשפקד עליהם להביא איתם בחזרה לישראל גופות מחבלים, ובהם גופת בנו של נסארללה[[חסן נסראללה]]. תמיר רמז ללוחמי שייתשייטת 13 שנספו באסון השייטת וגופות חלק מהם היו בידי החזבאללה. מתוך ספרו "מלחמה ללא אות".

* "מההיכרות איתך, אנחנו יודעים שתזרוק את המגן ותשמור את הסכין." ~ אמר למח"ט גולני תמיר מפקד גדוד הסיור, סא"ל אסף, לתמיר בעת שהיה מח"ט גולני, שהעניק לו כמתנת פרידה סכין קומנדו מחוברת למגן הוקרה.~, מתוך עיתון "הארץ", 5 בספטמבר 05/09/2003.

* "רובו בראש הטור, בלחימה ובשדות הקרב." ~ ראהרמטכ"ל [[גבי אשכנזי]] על שירותו של תא"ל תמיר בצה"ל., מתוך עיתון "הארץ", 1 במרץ 01/03/10.2010

* "צה"ל קיבל היום בחזרה מפקד מעולה, מהמעלה הראשונה. אין הרבה אנשים בצבא כמו צ'יקו." ~ תא"ל במיל(מיל') שמואל זכאי, משבוטלה הורדתו של תא"ל תמיר בדרגה.

* "אני חושב שצ'יקו תמיר הוא מפקד שדה ייחודי. יכול להיות שגם כך הוא היה צריך ללכת מהצבא. אבל זה היה חייב לקרות לפני שנתיים, לכל היותר שנה. לו עמדו בראש הצבא ומערכת הביטחון אנשים שהמילה "'ערך"' וכבוד האדם, גם האדם שחטא, יקרים להם, היה צה"ל זוכה באשרור ערכי גם במחיר של אובדן של קצין מצטיין. בפועל תמיר ילך, הערך היחיד שיאושרר הוא כיסוי התחת של המפקדים הבכירים, וצה"ל יוצא מוכתם מכל הצדדים, בהחלטה שיש עליה תווית של אי-כבודאי־כבוד." ~ [[עפר שלח]] בטורו בבעיתון "מעריב", 1 במרץ 2010\03\01.