יחיאל די-נור: הבדלים בין גרסאות בדף

* "אני נושא את עיני לשמי אושויץ, באופק ניצבת תמונת - "שיוויתי" מעין זו המתנוססת מעל כל עמוד תפילה לפני החזן בבית הכנסת... אימה גדולה נופלת עליי, עומד אני בתוך מידחס-השלדים ובוהה אל האותיות י-ה-ו-ה המאירות מתוך ה"שיוויתי", באור שלא מעלמא הדין;... והאותיות יו"ד-ה"א-וו-ה"א מתמזגות ורוחשות, זו בזו, וזו על גבי זו, ואני קורא: "אלוהים! אלוהים! מי גזר?!..."

* " איש אינו אוכל את מנתו. לפי שעה אינו אלא מביט אל מנת הלחם ומבטו מתלהט. לכאורה הריהו יכול, לכשירצה, לנגוס מן המנה בשיניו. שלו היא, ויכול הוא לעשות בה כאוות נפשו. אלא שאינו עושה כן. איש אינו עושה כן. לשעבר, בימים הראשונים, נהגו לעשות כן, אך לאחר שתי נגיסות נתעלמה המנה – כטבעת- המופת באגדה – ואיננה. ולהם לא נותר אלא להביט אל האחרים שאינם זללנים כמותם ; אל המאושרים שמנתם עדיין שמורה בידם בשלמות. העיניים פרצו מחוריהן בהביטן, הרקות הלמו כפטישים והבטן נתקפלה כאילו תקוע קפיץ פלדה בקרביים המבקש להתכווץ עם שהוא מושך אחריו את המוח שבקודקוד. במרוצת הזמן החכימו ושוב אינם אצים לבלעה אלא זנים בה, קודם כל, את העיניים. משעשעים נפשם במנה כבציפור שעשועים. מניחים אותה על קרשי האצטבה וצופים בה: הנה מונחת לה מנה... אם ארצה, אני שולח ידי – והיא שלי. אין איש יכול למנוע ממני את מנת אושרי." ~ סלמנדרה

 

{{מיון רגיל:די-נור, יחיאל}}