מאיר הר-ציון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 18:
* "אני זוכר שאמרתי אז למאיר (הר קראנו לו): 'קיבלנו יד חופשית בהר חברון.' לפני עומד בחור כבן 20, הלילה ליל שלג ולפניו מסע רגלי של 42 ק"מ אל היעד, וזאת בצה"ל של אז, שלא חלם על הליקופטרים ועל אמצעי ראיית לילה. המסע הזה דרש ניווט לילה על פי מפה וכוכבים אל היעד, וכל זאת כדי להגיב מהר על פעולת הרצח. מאיר החליט וקבע שאפשר לבצע. אני חושב שהיו מעטים שהיו שמחים לעשות את המהלך הזה בלילה אחד, היו איתו עוד, היה איתו גם קצ'ה שעד היום עוד עושה מילואים בהתנדבות ועוד שניים אחרים. תוך כדי המסע המפרך בשלג עמוק ובקור מקפיא אל היעד מציעים חבריו לשנות את המשימה ולבצע את אותו הדבר בכפר חלחול הקרוב. למרות העייפות והקושי הפיזי מאיר מתעקש על חברון וכך הוא מתאר זאת ביומנו: 'אנחנו לא הולכים לשום חלחול, אנחנו מבצעים. מבצעים למרות כל הפיתויים הרגשות המשכרים מבצעים וחסל, מבלי לברר לעצמנו ברגע זה למה מדוע ואיך.' והמשימה אכן הושלמה כמתוכנן." ~ [[אריאל שרון]], מתוך [http://www.202.org.il/Pages/tagmul/arik_sharon.php הרצאה], 20 במרץ 2003
* "ביום 11 בדצמבר 1955, פקד סגן מאיר הר-ציון על כוח משנה בפשיטות על מערכת העמדות הסוריות לחוף הכנרת. בדרכו אל היעד שנקבע לו – מוצב כורסי, נהג את יחידתו בציר־תנועה קשה ביותר והפעילה תוך גילוי אומץ לב ומנהיגות מופתית, נגד אויב עדיף מספרית, עד להשגת המשימה במלואה." ~ עיטור העוז שהוענק למאיר הר- ציון בעקבות פעולת כנרת ([http://www.aka.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28224 מקור])
* "באחת הפעולות בשנות החמישים נשאל מאיר הר ציון, שניות לפני הסתערות, מה מניע אותו עכשיו לקום ולהסתער, הוא הפנה את מבטו לאחור ואמר: 'הם'." ~ מתוך ספרו של האלוף [[אלעזר שטרן]] "משא כומתה" עמוד 71.
 
==קישורים חיצוניים==