מכתבים אל פליצה
מכתבים אל פליצה (בגרמנית: Briefe an Felice) הוא קובץ מכתבים שכתב פרנץ קפקא לפֶליצֶה בָּאוּאֶר. הקובץ יצא לאור ב־1967.
- "אלוהים, הלוואי שלא היית קיימת בעולם אלא רק בי, ואף מוטב מזה, הלוואי שאני לא הייתי קיים בעולם כי אם רק בך."
- "האומנם באמת חסר־ביטחון אני עד כדי כך? וקוצר הרוח שלי החבוי עמוק־עמוק, ואי שביעות הרצון שלי שאין לה מרפא, האומנם רועדים הם באותיות גלויות לעין?"
- "עכשיו שהדלת שבינינו מתחילה לזוז, ועל כל פנים אנחנו אוחזים בידית לפחות, לו ידעה העלמה אילו מצבי רוח תוקפים אותי! גשם של עצבויות יורד עליי בלי הרף."
- "אחותי ילדה בת סמוך לאחר חצות. הוספתי לשכב עוד שעה קלה – במישרין אין מעירים אותי אפילו בשעת חירום, אבל הרעש מאחורי כל הדלתות הוא שמעיר אותי – ולא יכולתי לתפוס למה האומנת מקבלת את הלידה הזאת בחמימות כזאת, שהרי אני, האח והדוד, לא הרגשתי בלבי כל חמימות אלא רק קנאה, אך ורק קנאה בוערת באחותי, וליתר דיוק, בגיסי, כי לי לא יהיה ילד לעולם."
- "את בני־האדם יש לקבל כמו שהם או להניח להם. לשנותם אי אפשר, לכל היותר אפשר לשבש להם את מהותם. הרי אדם אינו עשוי חלקים־חלקים באופן שאפשר להוציא כל חלק לחוד ולהחליפו במשהו אחר. אלא הכול שלמות אחת ואם את מושכת קצה אחד, גם הקצה האחר ניסוט שלא מרצונך."
- "זה כעשר שנים אני מרגיש במידה גדלה והולכת שאינני בקו הבריאות. ההרגשה הנוחה שגופךָ נשמע לך מכל הבחינות, שגופך פועל גם בלי שאתה שם לב אליו ודואג לו כל הזמן, ההרגשה הנוחה הזאת, שרוב בני־האדם שואבים ממנה תמיד את עליזותם ובייחוד את היכולת להתנהג בחופשיות – ההרגשה הנוחה הזאת חסֵרה לי."