מעין איתן (נולדה ב־1986) היא סופרת ישראלית.

אמרותיה עריכה

  • "מבחינתי יש נחמה גדולה ביופי. סדר ויופי מרגשים ומעניקים נחמה."
  • "אני חיה אפשרויות ואני נהנית לחיות אותן וחיה בלי קריצה אירונית."
  • "יש לי החירות ככותבת לכתוב על כל מה שאני רוצה וראוי שתהיה לי חירות לכתוב גם כשהדיון נוגע לכאבים הכי עמוקים של הדמויות שלי."

מתוך כתביה עריכה

  • "יש מעט מאוד חפצים היקרים ללבי כמו מפתחות הבית שלי."
  • "בשבועות הראשונים אחרי שהגעתי לבית החולים הילכתי מסוחררת מעוצמת ההישג שלי: אומללה ככל שהייתי, הייאוש לא דיכא את חוש ההרפתקה שלי."

אהבה (2020) עריכה

  • "מה עוד אפשר היה לעשות?"
  • "אהבתן נשים. אהבתן גברים. הרבה. לא אהבתן אף אחד."
  • "לא רציתן להכאיב לאף אחד. רציתן להרוג את כולם, רציתן לצעוק, פעם אחת צרחתן."
  • "העמדתי פנים שאני לא רואה שגברים מסתכלים עליי. אילו היה בכך צורך הייתי מחזירה להם מבט. פולטת לעברם משהו, הצעה אולי."
  • "כי בסוף גם ייסורים מוכרחים להצדיק את עצמם, והאהבה מוכרחה לרפא אותך."
  • "נכנסתן למכונית שחיכתה לכן בכל לילה באותה הקלות שבה יצאתן ממנה."
  • "גברים הסתכלו עליי. הם קנו לי מתנות, נתנו לי כסף. צחקתי בקול רם כשהחמיאו לי. איני יפה."
  • "כשעורם נרעד הנחתי את כף ידי על מפתח לבם. אחרי הסרט שתינו שוקו חם. צחקתי. הם הסתכלו עליי וראיתי חיבה אמיתית בעינם, בזוויות הפה שלהם."
  • "קראתי לך. קראתי לך אהוב וקראתי לך בייבי, וקראתי לך גור וקראתי לך אדון... קראתי לך אליי הביתה וקראתי לך למיטה שלי וקראתי כשהתקלחתי."
  • "נולדתן בסנקט פטרבורג. לא לא: ההורים שלכן באו מאמריקה, אתן נולדתן במושב, עניתן להם בעברית כשפנו אליכן בבליל שפות זרות. דיברתן רוסית עד גיל שבע ואז שכחתן, גם את השלג."
  • "במכונית היה חם ואמרתי, לא אכפת לך שאוריד את הגרביונים שלי, נכון? בי מיי גסט, הוא ענה, והסתכל על מסך הטלפון שלו בזמן שהתפתלתי במושב לצידו והסרתי את הגרבונים שלי, שלושים־ותשע־תשעים־ותשע בהנחה במשביר, מחיר אחרון, בלי החזרות, אבל אני לא משלמת על הדברים האלה בכל מקרה."

קישורים חיצוניים עריכה