פתיחת התפריט הראשי

מעשה מחכם ותם

סיפור מאת רבי נחמן מברסלב
"אלך ואשוב לביתי, למען יראו מה שנהיה ממני, שהייתי נער קטן, ועכשיו באתי לגדולה כזו!"

מעשה מחָכָם ותָּם הוא סיפור מאת רבי נחמן מברסלב (1772 - 1810) על שני חברים השונים זה מזה, האחד חכם גאוותן והשני תם ושמח בחלקו.


  • "שני בעלי־בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות, והיו להם בתים גדולים, והיו להם בנים: לכל אחד בן אחד, ולמדו שניהם בחדר אחד."
  • "אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאוד."
  • "לימים התחילו שני בעלי הבתים לירד, וירדו מטה מטה, עד שאיבדו הכול ונעשו אביונים... אמרו האבות לבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם; עשו לכם מה שתעשו."
  • "הלך התם ולמד סנדלרות והחכם, שהיה בר־הבנה, לא היה רצונו לעסוק במלאכה פשוטה כזו, והתיישב בדעתו, שילך בעולם ויסתכל מה לעשות."
  • "הפליג לאיטליה, משם לספרד. בין כך ובין כך עברו כמה שנים, ועל ידי זה נעשה חכם יותר, מאחר שהיה במדינות רבות. התיישב בדעתו: כעת ראוי להביט על התכלית."
  • "ויישר בעיניו ללמוד מלאכת צורף זהב, שהיא מלאכה גדולה ונאה, ויש בה חכמה, וגם היא מלאכה עשירה. אחר־כך... הלך והעמיד עצמו אצל לוטש יהלומים. ומחמת ההבנה שלו, קבל אמנות זאת גם כן בזמן מועט."
  • "אחר־כך התיישב בדעתו עם הפילוסופיה שלו: הגם שיש בידי שתי האומניות, אולי לא ייחשבו שניהם; טוב לי ללמד אומנות, שהיא חשובה לעולם. וחקר בהבנה ובפילוסופיה שלו ללמוד להיות דוקטור – רופא, שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד."
  • "דרך לימוד רפואה, שצריכים ללמוד מקודם לטינית וכתיבה, וללמוד פילוסופיה. והוא מחמת הבנתו למד גם זאת בזמן מועט, ברבע שנה, ונעשה דוקטור גדול ופילוסוף, וחכם בכל החכמות."
  • "אחר כך התחיל העולם להיות בעיניו כ'לא', כי מחמת חכמתו, שהיה אמן גדול כזה וחכם ודוקטור כזה, היה כל אחד מבני העולם בעיניו כ'לא', והתיישב בדעתו לעשות לו תכלית ולישא אישה. אמר: אם אשא אישה כאן, מי ידע מה שנעשה ממני? אלך ואשוב לביתי, למען יראו מה שנהיה ממני, שהייתי נער קטן, ועכשיו באתי לגדולה כזו!"
  • "התם למד מלאכת סנדלרות, ומחמת שהיה תם, למד הרבה עד שקבל, ולא היה בקי באומנות בשלמות. ונשא אישה, והיה מתפרנס מן המלאכה, ומחמת שהיה תם, ולא היה בקי במלאכה כל־כך, הייתה פרנסתו בדוחק גדול."
  • "היה נוגס חתיכת לחם ואוכל. ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד, והיה רק מלא שמחה תמיד. והיו לו כל המאכלים וכל המשקאות וכל המלבושים."
  • "היה מצווה ליתן לו בשר, ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובמקום כל מאכל ומאכל הייתה נותנת לו חתיכת לחם. והוא היה מתענג מאוד מזה, ושיבח מאוד את המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאלו היה אוכל אותו ממש. ובאמת היה מרגיש באכילת הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה."
  • "שני בעלי־הבתים, אבותיהם של אלו שני הבנים, מתו באותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם. התם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו. והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית, ונעשה כלה ואבוד בית החכם, ולא נשאר ממנו כלום, ולא היה לחכם מקום להיכנס בו בבואו."
  • "התם מצא לו עתה עבודה חדשה... ואמר לחכם: אחי, בוא לביתי ותעמוד אצלי. אני אקבץ כל מה שיש לי במקום אחד, וכל ביתי – הכול לפניך כרצונך. וישר בעיני החכם, ונכנס לביתו ועמד אצלו."
  • "החכם היה מלא ייסורים תמיד, כי הניח שם, שהוא חכם מופלג ואמן, ודוקטור גדול מאוד."
  • "בספר מרשם התושבים, ששם כותבים כל אחד עם שם משפחה, היו כותבים על זה 'חכם' ועל זה 'תם'... ונתאווה המלך לראותם... וצווה באגרת, שהמושל ישלח להם אגרות... אם הם רוצים – יבואו."
  • "בתוך כך נשלחו כתבי הלשנה על המושל, שהוא עושה עוולות, והעבירו המלך. חשב המלך, שטוב שיהיה המושל איש תם. שהתם ינהיג המדינה באמת וביושר, מחמת שאינו יודע חכמות והמצאות... והנהיג את המדינה בתמימות, באמת וביושר, ועוולה לא נמצא בו."
  • "מינה המלך אותו, שיהיה מיניסטר על כל המיניסטרים. וצווה לו מקום מיוחד ששם יהיה ישיבתו. וצווה המלך, שיבנו לו חומות נאות ומפוארות כראוי."
  • "החכם, כשבא אליו האיגרת מהמלך, השיב... לשליח: אני אומר דעתי, שבהכרח הדבר מובן ומבורר, שאין מלך בעולם כלל, וכל העולם טועים בשטות הזה."
  • "ענה החכם ואמר עוד: בוא וניסע ונלך בעולם, ואראך עוד איך כל העולם כולו בטעויות גדולות... נתגלגל הדבר, והיו הולכים וסובבים, עד שבאו אל העיר, שדר בה המיניסטר התם... בא החכם לפני המיניסטר."
  • "בשעת אכילתם התחילו לדבר. התחיל החכם להוכיח לו דעתו, שאין מלך כלל. גער בו התם־המיניסטר: הלא אני בעצמי ראיתי את המלך!"
  • "השד חטף אותם, את החכמים האלו, והביא אותם אל רפש וטיט... ולא היו יכולים לזוז כלל בתוך הרפש."
  • "פעם אחת עבר התם־המיניסטר לפני בית הבעל־שם, ונזכר בחברו החכם. נכנס אל הבעל־שם, היטה עצמו אליו כדרך השרים, ושאל אותו אם אפשר שיראה את החכם, ואם יוכל להוציאו משם."
  • "עשה הבעל־שם מה שעשה, ונשארו עומדים על היבשה, ולא היה שם רפש כלל, ואלו המזיקים נעשו עפרא בעלמא. אז ראה החכם והוכרח בעל כורחו להודות על הכול, שיש מלך."

קישורים חיצונייםעריכה