מרילין מונרו

שחקנית, דוגמנית וזמרת אמריקאית

מרילין מונרו (1 ביוני 1926 - 5 באוגוסט 1962), כוכבת קולנוע אמריקאית וסמל סקס. נולדה בשם נורמה ג'ין מורטנסן. הנוכחות הבימתית שלה, המראה הטוב, מאהביה הנודעים ומותה המסתורי הפכו אותה לסמל סקס ולדמות פופולרית המוכרת בשמה לרבים.

מרלין מונרו

  • "הסקס הוא חלק מהטבע, אני הולכת עם הטבע."
  • "לא אכפת לי לחיות בעולם של גברים, כל עוד אוכל להיות אישה בתוכו."
  • "למה? - מפני שזה שילם את שכר הדירה!" ~ בתגובה לשאלה, למה היא דיגמנה בעירום לצילומי לוח שנה.
  • "הגוף מיועד שיראו אותו ולא מכוסה כולו" ~ בתגובה לשאלה על כך שדיגמנה בעירום.
  • "כשהייתי קטנה אף אחד לא אמר לי שאני יפה. צריך להגיד לילדות קטנות שהן יפות, אפילו אם הן לא"
  • "אף פעם לא אהבתי סקס יותר מדי, ולא חושבת שאי פעם אוהב. זה פשוט נראה לי ההיפך מאהבה"
  • "שיער בלונדיני וציצים. כך התחלתי. לא ידעתי לשחק. כל מה שהיה לי, זה שיער בלונדיני וגוף שגברים אהבו. הסיבה שבגללה הגעתי למה שהגעתי, היא שהתמזל מזלי ופגשתי את הגברים הנכונים."
  • "אינך יכולה לסלול את דרכך לכוכבות על ידי שכבנות. צריך הרבה יותר מזה. אבל זה עזר להרבה נשים לקבל את ההזדמנות הראשונה שלהן."
  • "הייתי על לוח שנה, אך אף פעם לא הייתי (הגעתי) בזמן" ~ על האיחורים הכרוניים שלה לצילומים בסרטיה.
  • "אף פעם לא התעניינתי בכסף. רק רציתי להיות נפלאה"
  • "שחקנית אינה מכונה, אבל הם מתייחסים אליה כמכונה. מכונת כסף."
  • "אתם לא יודעים שגבר עשיר, זה כמו ילדה יפה? אתם לא תתחתנו עם ילדה יפה רק כי היא יפה, אבל הו אלוהים כמה שזה עוזר."
  • "כלבים אף פעם לא נושכים אותי, רק בני אדם"
  • "בעלים טובים בעיקר כמאהבים, כשהם בוגדים בנשותיהם"
  • יופי שבאנושות, השיגעון שבגאונות, ועדיף להיות מגוחך לחלוטין, מאשר להיות טיפש לחלוטין."
  • "הוליווד הוא המקום שבו ישלמו אלפים על נשיקה, וחמישים סנט על נשמה."
  • "אני לא מבינה למה אנשים לא יותר נדיבים אחד עם השני"
  • "ההצלחה גורמת לכל כך הרבה אנשים לשנוא אותך. הלוואי שזה לא היה ככה. זה יכל להיות נהדר, אם אפשר היה ליהנות מההצלחה, מבלי לראות את הקנאה בעיני הסובבים אותך."
  • "תמיד הרגשתי שאני אף אחת והדרך היחידה כדי להיות מישהי, היתה להיות מישהי אחרת."
  • "תמיד חשתי חוסר ביטחון, אך יותר מכל הרגשתי מפוחדת. אני מניחה שרציתי אהבה יותר מכל דבר אחר בעולם"
  • יש לי יותר מדי פנטזיות להיות עקרת בית. אני מניחה שאני פנטזיה."
  • "לארוחת הבוקר אני שותה כוס חלב חם עם שתי ביצים לא מבושלות מעורבבות בתוכו. אני לעולם לא אוכלת קינוח. הלק על ציפורניי הוא שקוף. אני לעולם לא לובשת גרביונים או לבוש תחתון, מפני שלדעתי זה חשוב לנשום חופשי. אני חופפת את שערי כל יום ואני כל הזמן מברישה אותו. כל בוקר אני הולכת בדירתי כשאני מגלגלת בקבוק סודה ריק בין קרסוליי, כדי לשמור על שווי משקל."
  • "השאיפה הכי גדולה שלי היא שאנשים יגיבו על ההופעה הדרמטית הטובה ביותר שלי."
  • "אני לא אהיה מרוצה עד שאנשים ירצו לשמוע אותי שרה, מבלי להסתכל עלי."
  • "אני יודעת שאני שייכת לציבור ולעולם, לא בגלל שהייתי כשרונית או אפילו יפה, אלא בגלל שאני אף פעם לא הייתי שייכת לשום דבר או לאף אחד."
  • "זו הבעיה. סמל מין נהיית חפץ. אבל אם אני הולכת להיות סמל של משהו, אני מעדיפה שזה יהיה מין, מאשר כמה מהדברים שיש לנו עליהם סמלים. אני פשוט שונאת להיות חפץ."
  • "עם תהילה, אתה יודע שאתה יכול לקרוא על עצמך, ורעיונות של אחרים עליך, אבל הדבר החשוב ביותר הוא איך אתה מרגיש כלפי עצמך בשביל לשרוד ולהתמודד עם קשיי היום יום."
  • "תהילה היא הפכפכה.יש לה עליות, אבל יש לה גם ירידות ואני חוויתי את שניהם."
  • "קריירה זה דבר נפלא, אבל את לא יכולה להתכרבל איתה בלילה קר."
  • "אני לא יודעת מי המציא את נעלי העקב, אבל כל הנשים חייבות לו הרבה"
  • "אתם יודעים על מי אני סומכת תמיד? לא על זרים ולא על ידידים. על הטלפון! הוא חברי הטוב ביותר. אני כותבת מכתבים לעתים רחוקות, אבל אני אוהבת להתקשר לחברים. במיוחד מאוחר בלילה, כשאיני יכולה להירדם."
  • "אני אנוכית, חסרת סבלנות וקצת חסרת ביטחון. אני עושה טעויות, אני יוצאת משליטה ולפעמים קשה להתמודד איתי, אבל אם אתה לא יכול לקבל אותי כשאני במצב גרוע, אז בוודאי שלא מגיע לך לקבל אותי כשאני במיטבי."
  • "בבקשה אל תעשה ממני בדיחה. סיים את הראיון עם מה שאני מאמינה בו. לא אכפת לי לספר בדיחות, אבל אני לא רוצה להראות כבדיחה. אני רוצה להיות אומנית, שחקנית מכובדת." ~ בראיון מוקלט אחרון שלה, שפורסם במגזין לייף, ימים אחדים לפני מותה.
  • "אם התהילה תחלוף, אז להתראות לך תהילה, הייתה לי אותך. תמיד ידעתי שהיא לא יציבה. אז לפחות זה משהו שחוויתי, אך זה לא המקום שבו אני גרה." ~ בראיון מוקלט אחרון שלה, שפורסם במגזין לייף, ימים אחדים לפני מותה.
  • "תמסור ד"ש לפט, תמסור ד"ש לג'ק ותמסור ד"ש לעצמך בגלל שאתה בחור נחמד." ~ מילים אחרונות לשחקן פיטר לאופורד, אוגוסט 1962.
  • "לגור בהוליווד זה כמו לחיות על קרוסלה, אתה נע כל הזמן, אבל לא מגיע לשום מקום".

נאמר עליה

עריכה
  • "לביים אותה היה כמו לביים את הכלבה לאסי. נדרשו 14 טייקים לכל סצנה" ~ אוטו פרמינגר.
  • "הוליווד לא הרגה את מרילין מונרו. המרילין מונרוס הרגו את הוליווד" - בילי ויילדר, במאי.
  • "היא הייתה מרושעת. היא הייתה השחקנית הכי מרושעת בהוליווד." ~ בילי ויילדר.
  • "מרילין מונרו היא ואקום עם פטמות" - אוטו פרמינגר, במאי.
  • "גם אני הייתי מתאבדת אם הייתי שמנה כמו מרילין מונרו" ~ ליז הרלי, דוגמנית וקואצ'רית לנשים כבדות משקל.
  • "אם מרילין מאוהבת בבעלי, זה מוכיח שיש לה טעם טוב, מפני שגם אני מאוהבת בו." ~ סימון סניורה, בתגובה על השמועות שהיה רומן בין בעלה איב מונטאן למרילין מונרו.
  • "אחרי שסיפרו לי כמה אני דומה לה, אחרי שהחליטו שאני מרילין מונרו בארץ, הסתכלתי על הסרטים שלה בפעם הראשונה. והיא מקסימה. מה שיש למרילין מונרו יש רק למרילין מונרו. יש לה איכויות שאין גם לשחקנים הכי טובים, וזה לא רק הבלונד." ~ אורלי ויינרמן
  • "מרילין מונרו עם הבלונד האלמותי (שהיה צבוע, אגב) ומבט הפאם־פאטאל המפתה, הייתה ונשארה סמל הסקס האולטימטיבי של המאה העשרים." ~ סער ורדי
  • "אם אני הולך להיות סנאטור עד גיל 30, אני צריך להתחתן עם ג'קי, לא מרילין." ~ מתוך הסרט לא רק בלונדינית
  • "אני חושב שמרילין חייבת לעשות רושם כמעט מכריע על האנשים שפוגשים אותה בפעם הראשונה. זה לא שהיא יפה, למרות שהיא כמובן יפה כמעט להפליא, אבל היא משדרת, בו זמנית, חיוניות בלתי מוגבלת וסוג של תמימות שלא תיאמן. פגשתי את אותו הדבר בגור אריות, שהביאו לי המשרתים המקומיים שלי באפריקה. לא שמרתי עליו, כי הרגשתי שזה יהיה לא בסדר בדרך כלשהי...לעולם לא אשכח את התחושה הכמעט משתלטת של כוח ומתיקות בלתי ניתנים לכיבוש שהיא העבירה. היה לי כל הטבע הפראי של אפריקה שהביט בי בחביבות בשובבות אדירה."

איסק דינסן (קארן בליקסן), במכתב לסופרת האמריקאית, פלר קאולס מאייר, בשנת 1961, כפי שצוטט ב-Fragments (2010), מאת סטנלי בוכטל וברנרד קומנט

  • יש אנשים כל כך חיים בחיים שהם לא נעלמים כשהם מתים, ובמשך שבועות רבים מצאתי את עצמי צריך לבוא ולהכריח את עצמי להיתקל בעובדה שמרילין הגיעה לסוף הדרך. הבנתי שעדיין, גם באותה העת, ציפיתי לפגוש אותה פעם נוספת, איפשהו, מתישהו, ואולי לדבר בהגיון על כל הטיפשות שעברנו - ובמקרה זה כנראה הייתי מתאהב בה שוב. והיגיון הברזל של מותה לא עזר הרבה: עדיין יכולתי לראות אותה נתקלת במדשאה, או נוגעת במשהו, או צוחקת, באותו הזמן שהתעמתתי עם הסוף שלה כמו שאדם יכול לעמוד ולהביט בשמש השוקעת. כאשר עיתונאי התקשר ושאל אם אשתתף בהלוויה שלה בקליפורניה, עצם הרעיון של קבורה היה מופרך, והמום ככל שהייתי, עניתי בלי לחשוב, "היא לא תהיה שם". יכולתי לשמוע את התדהמה שלו, אבל יכולתי רק לנתק, זה היה מעבר להסבר."

ארתור מילר ב-Timebends: A Life (1987)

  • "כדי לשרוד, היא הייתה צריכה להיות יותר צינית או אפילו רחוקה מהמציאות ממה שהייתה. במקום זאת, היא הייתה משוררת בפינת רחוב שניסתה לדקלם בפני קהל שמשך בבגדיה."

ארתור מילר ב-Timebends: A Life (1987)

  • אתה רוצה שאדבר על מרילין? אלוהים אדירים, אני חושב שיצאו יותר ספרים על מרילין מונרו מאשר על מלחמת העולם השנייה, ויש דמיון גדול.

זה היה דבר מאוד מורכב לעבוד איתה כי היו לה בעיות אדירות עם עצמה. היא הייתה על סף דיכאון עמוק - או איך שלא תרצו לקרוא לזה - בכל עת. תמיד הייתה שאלה שגרמה לך להזיע: "האם היא הולכת להופיע? האם היא תופיע בזמן? האם היא הולכת לחיות את הסצנה? האם היא תסיים את הסרט?" וזה דבר מאוד מורט עצבים אם יש לך שמונה מיליון דולר בפרוייקט. אבל כאשר כל זה נעשה, זה בהחלט שווה את זה. זה הדבר הישן הזה שאמרתי, אני לא יודע, אולי לפני ארבע מאות שנה: "תראה, אם רצינו שמישהו יגיע בזמן ויכיר את השורות בצורה מושלמת, יש לי דודה זקנה בווינה. היא הולכת להיות שם בחמש בבוקר ולא להחמיץ אף מילה. אבל מי רוצה להסתכל עליה?" בילי ויילדר, בראיון בקונסרבטוריון AFI (13 בדצמבר 1970), ב-'American Film'; גם ב-Billy Wilder: Interviews (2001), עמ'. 113

  • הנשים שגילמה היו לגמרי לא אמיתיות. הפגיעות שלה על בשרה הייתה משכנעת ונשמעת כמו בכי של תינוק, אבל היא שיחקה או את הגולד-דיגר - האישה שאפשר רק לקנות אותה, או הילדה/זונה שלא מבקשת כלום, שזמינה כמו מגש של מתאבנים במסיבת קוקטייל. ב-The Seven Year Itch היא הפנטזיה הגברית הכוללת של מחטף זמין, אישה מהממת בלי שום הסתבכויות, בלי חברים, בלי משפחה, בלי דרישות, שרוצה רק גבר נשוי כי הוא לא יתאהב בה. איזו אישה חיה יכלה אי פעם להזדהות עם הדמות הזו?...הקריירה שלה התחילה עם לוח השנה העירום המפורסם, למרות שהתמונות המפורסמת ביותר הן אלו שבהן היא לבושה ומתפשטת בבת אחת - העמידה על רשת הרכבת התחתית, למשל. היא לובשת שמלת קולר דקיקה למראה שמתעופפת למעלה, נוטשת אותה. היא התגלמות עוררות הדימיון. כל גבר יכול לחלום להחזיק אותה, כי היא נראית כל כך נגישה וחסרת הגנה. עבור גבר, אותה תמונה שניתן להקרין עליה כל פנטזיה, כל הגשמת משאלות, היא מקור המשיכה העצומה והמתמשכת שלה. היא בובה חיה - הגוף המושלם שמציע הכל ולא מבקש כלום. היא מגלמת את האישה שמעולם לא הייתה כי היא לא משהו בפני עצמה. הדימוי הזה היה משהו שהיא לבשה כדי לצאת לעולם המפחיד והעוין. היא למדה מוקדם שהיא תתוגמל אם תיראה צייתנית וילדותית, לא במובן של הבתולה שיש לפרק, אלא במובן של האישה שלא מבינה, לא יודעת מה לעשות, לעולם לא לומדת. שיעור; גלאטיאה החמה והחושנית שלעולם לא קמה ועוזבת את פיגמליון, אלא מחכה באופן פסיבי לבעלים הבא. אבל מאחורי החזית הזו הייתה אישה נזקקת, מפוחדת, שאפתנית, מדליפת שנאה עצמית ורוצה נואשות משהו אמיתי ומוצק וחשוב. היא רצתה שיכבדו אותה. היא מעולם לא הייתה.

מארג' פירסי "TABULA RASA WITH BOOBS" ב-My Life, My Body (2015)

קישורים חיצוניים

עריכה