Nizzan Cohen

ראו דף משתמש בוויקיפדיה ניצן צבי כהן

דפים שיצרתי :

"שורשי יניקה"

"לאדם אין טבע אלא היסטוריה... אין האדם דבר או חפץ אלא דרמה... חייו הם דבר בו חייבים לבחור, אותו חייבים ליצור. האדם אינו אלא בחירה ויצירה זו. כל אדם הוא המחבר-הסופר של עצמו, ולמרות שהוא יכול לבחור בין היותו סופר מקורי או סתם חקיין, אין הוא יכול לברוח מבחירה... הוא נידון לחופש. להיות חופשי, פירושו, להיות בעל יכולת להיות משהו שונה ממה שהאדם כרגע. פירושו לא להיות מסוגל להטביע עצמו, אחת ולתמיד, בטבע או במהות נתונה וקבועה כלשהי... לא רק בכלכלה, אלא גם במטפיזיקה, האדם חייב להרוויח במו ידיו את לחמו לזכות בחייו הוא." ~ אורטגה אי גסט

"אני צריך ללכת. לא מצוָה אני מקיים בזה; לא חובה אני עושה: אין חובות עלי ואיני משועבד לשום דבר. איני יכול לבלי ללכת. חיי אינם חיים, אם לא אלך. בינתי תסתתר, אם לא אלך. בינתי מסתתרת גם בהגיגי בלבד על אפשרות אי-ההליכה. בינתי מסתתרת לזכר המלות: אילו, אלמלא, אפשר, יוכל היות – גרידא. בינתי מסתתרת לשמע הדבר, כי ישׁ לא מהַלכים." ~ דף מקונטרס קטן, י.ח. ברנר.

"כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים." ~ על הדרך,י.ח. ברנר.

"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנווללמד את המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מהחיים - אלא למה שבקשו החיים לקבל מאיתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים, ותחת זאת לראות את עצמינו כנשאלים ע"י החיים - יום יום ושעה שעה." ~ האדם מחפש משמעות, ויקטור פרנקל.

"בענף זה אנו מוצאים את התכונות המובהקות של המשפחה: שתי עיניים וחותם באמצע הפנים; פה היודע לנשוק ולנשוך, וזוג אגרופים שהשכילו להשתמש בהם כהלכה. מלבד התכונות האמורות, דומים היו צאצאי המשפחה איש לרעהו בזה שטובים היו מהנסיבות שבהן שרויים היו. בכל מקום ומקום ניכרים היו בני משפחת אדם במידותיהם הרעות - שיסודן בסיבות מפורשות, בעוד שלמידותיהם הטובות לא היו כל הסברים שהם: מבטן ולידה טבועות היו בהם." ~ דיטה בת אדם, אנדרסן נקסה.

"אין החלום כה נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה גם כן לחלום." ~ תל אביב, בנימין זאב הרצל.

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ." ~ דברים ל', י"א-י"ד

"הנה הסוד שלי. הוא סוד מאד פשוט: הלב בלבד, רק הוא רואה נכונה. הדברים החשובים סמויים מן העין". ~ הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט אכזיפרי.

"אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה." ~ ר' מנחם מנדל מקוצק.

"שיישבר הלב, שתשברנה שתי כתפי, שכל עפר הארץ ייטחן לעפר דק - רק שהאדם לא יוותר על שלו !" ~ מנחם מנדל מקוצק

אני יהודי משום שכאשר משתלט הייאוש - היהודי מקווה" ~ אדמון פלג

"מאז הגעתי לגיל ומותר לי לדעת, שאלתי את אבא על שנת 39'. קצת לפני שהתחיל הכל, כשרק פינקלשטיין ידע. השנה הזו מפחידה יותר מכל מה שיוכל אבא לספר לי על ה'אחר-כך'. כי שנת 39' דומה לשנים שאני חי בהן. בשנת 39' היו ליהודים מיושבי דעת דעות מתונות, היו להם דאגות שבכוח התבונה לסלקן. אנשים נבונים סברו סברות, חששו, מצאו פתרונות. בעיתונים יהודיים פרחו דעות שנונות, יסודיות. הכל היה כה תבוני, 'פרוגרסיבי', 'מודרני'... שנת 39' היא השנה שייתכן שאני חי בה, מדי שנה. כל שנה אפשר שהיא 39'." ~ שואה שלנו, אמיר גוטפרוינד

"מי הוא האדם המורד? אדם האומר לאו. אולם, אף שהוא מסרב, אינו מוותר: הריהו גם אדם האומר כן, עם התעוררותו הראשונה." ~ אלבר קאמי

"למחרוזת אשאיר לך ארבע אבני-חן אריתין בחיים בעדך, נופך-טל וברקת-זיעה, פנינת-דמע ואודם הדם" ~ צוואה, צבי שץ
"מנהג הוא בעולם לתלות יחוסו של אדם ביכולת שבידו למנות את אבותיו ואבות-אבותיו לדורותיהם. הואיל וכך, בדין הוא לתלות שלשלת היוחסין של דיטה בראש האילן. היא התייחסה על אחת המשפחות הגדולות בארץ - משפחת-אדם.... בענף זה של המשפחה אנו מוצאים את התכונות המובהקות של המשפחה: שתי עיניים וחוטם באמצע הפנים; פה היודע לנשוק ולנשוך, וזוג אגרופים שהשכילו להשתמש בהם כהלכה. מלבד התכונות האמורות, דומים היו צאצאי המשפחה איש לרעהו בזה שטובים היו מהנסיבות שבהן שרויים היו. בכל מקום ומקום ניכרים היו בני משפחת אדם במידותיהם הרעות שיסודן בסיבות מפורשות, בעוד שלמידותיהם הטובות לא היו כל הסברים שהם: מבטן ולידה טבועות היו בהם" ~ אנדרסן נקסה מתוך הספר דיטה בת אדם