נחמה ליבוביץ

נחמה ליבוביץ (ג' באלול ה'תרס"ה - ה' בניסן ה'תשנ"ז; 3 בספטמבר 1905 - 12 באפריל 1997), הייתה פרשנית מקרא, מורה ומחנכת. היא חידשה דרך לימוד חדשה בתנ"ך, לפי המפרשים, עשרות שנים לפני שהחלה ההתעוררות בלימוד התורה אצל נשים דתיות. זכתה לכינוי "מורת המורים".

אמרותיה

"מה קשה לרש"י?" ~ שאלה קבועה בכתביה על פרשת השבוע
"נעמוד כאן על אחדות מן המטרות שבלימוד זה של רבותינו מפרשי התורה: רש"י, רמב"ן, רשב"ם וההולכים אחריהם עד לאחרונים - המלבי"ם ו"העמק דבר". אחת המטרות היא להראות ולהוכיח את חשיבותה של המילה, כל מילה, שבתורה. שאין ה"רעיון" דבר לחוד, ואלו הצורה, המבנה הסינטאקטי, בחירת המילה, צירופי המילים, החזרה, הייתור והחסר, הם דברים נוספים, מעין לבוש לרעיון, אלא שכל אלה הנם חלק מן הכלל - הנם מזדהים עם הרעיון."
"מה שנראה לכאורה כדברי דרש, אינו אלא עומק פשוטו של מקרא."
"מכאן, מתוך החשבה זו של כל מילה - כל צירוף מילים, כל הוספה וכל חיסור, גם כל אותן השוואות דקות, שהישוו המפרשים מקומות דומים בתורה, כל חזרה וכל כפל יש בהם כדי ללמדנו גופי תורה."
"נתכוונתי להראות את חשיבותם של רבותינו מפרשי התורה לגילוי המאור שבדברי התורה כפי פשוטם, גם של אותם המפרשים אשר הקהל – אף הקהל "שלנו" במשמע - נוהג לחשוב שהם רחוקים מפשוטו של מקרא ואינם אלא דרשנים בעלמא. מפיהם יכולים אנו ללמוד, כיצד צריך אדם לקרוא ולהעמיק, להתבונן ולהבין כל פסוק, כל שבר פסוק וכל מילה שבדברי א-להים חיים - היא התורה."
"בנו יעקב שהיה רפורמי קיצוני... ובוודאי עבר על חלק עצום של מצוות תורתנו הקדושה (מלבד זה היה אנטי ציוני קיצוני וכו' וכו') למדתי מספריו יותר מאשר מהרבה ספרים שנכתבו על-ידי יראים ושלמים. טענותיו נגד ביקורת המקרא והוכחותיו על פחזותם ושגיאותיהם - לא כתב איש דברים טובים מהם, אפילו ר' דוד הופמן זצ"ל (שקשה לי להזכיר את שמו של גאון זה עם ב. יעקב), וגם יששכר יעקבסון ע"ה, גם ד"ר מוריאל שכתב ספרו על התורה, גם הרבה מחברי, ביניהם ר' דוד קרליבך זצ"ל שלימד יחד אתי שנים רבות בסמינר בירושלים, למדנו מספריו, והוא פקח את עינינו לראות דברים שלא ראינו - לאמיתה של תורה" ~ כשנשאלה מדוע היא מביאה בכתביה דברים של אנשים שאינם שומרי מצוות
"ניסיון לקחת מעם ישראל את מה ששלו." ~ על ביקורת המקרא
"מה רוצות הפמיניסטיות? מה הבעיה שלהן?"
"אם התפנתה לי שעה קלה בבוקר, האם עלי להניח קוביות שחורות על המצח, דבר שאיני מצווה בו, או לקפוץ לשכני החולה, לקיים מצוות ביקור חולים, שאני מצווה בה ועומדת?" ~ בתמיהה על רצונן של נשים להניח תפילין
"מה לא עושה אדם למען פרנסה, ובפרט אם במחיר הזה יוכל לשבת בחו"ל, ולבד שלא ישב בארצו בין יהודונים כמונו... כל מה שתעשה שם, אינו מכפר... כל תקוותי היא שילדיך ירגישו עצמם ברע שם... הלוואי שתעזוב ותחזור באמצע מתוך גועל נפש." ~ לתלמיד שיצא לשליחות חינוכית בחו"ל
"אינני מבינה כלל מה מצא אביך במבקרי המקרא – הלוא האנשים האלה כלל לא ידעו עברית. אני קראתי אותם במקור, בגרמנית, ודבריהם הבלים ממש."^[^{דרוש מקור}^] ~ בשיחה עם ד"ר יוחנן ברויאר אודות אביו, הרב מרדכי ברויאר
"אמנם הוא אחי, אבל ככה אסור ליהודי לדבר."^[^{דרוש מקור}^] ~ בהתייחסה להתבטאותו של אחיה, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, כי חיילי צה"ל הם "יודו-נאצים"
"הוא הבין אותי, בלעדיו לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי." ~ על בעלה

נאמר עליה

"הכול היא רוצה לדעת, מה אומר רש"י ומה אומרים שאר המפרשים. אך דבר אחד, כנראה, איננו מעניין אותה כלל: מה אומר המקרא עצמו."^[^{דרוש מקור}^] ~ אחיה, ישעיהו ליבוביץ, בבדיחה עוקצנית
"את נחמה ודאי שאפשר, היא תלמידת חכם." ~ הרב צבי יהודה קוק בתשובה לשאלה האם ניתן להזמינה ללמד בישיבה
"יש אדם אחד, אישה אחת, הראויה ליטול עליה את משימת כתיבתו של פירוש חדש לתורה בדורנו: ד"ר נחמה לייבוביץ, היא יכולה וצריכה לתת לנו את הפירוש החסר לנו." ~ פרופ' אפרים אלימלך אורבך
"תוך כדי הארוחה הוא היה מקשיב לרדיו, לשיעורי התנ"ך של נחמה ליבוביץ, ואומר לי שאלמד כמוה." ~ עדינה בר-שלום אודות אביה, הרב עובדיה יוסף
"הוא תמיד אמר לנו, הילדות: תקשיבו לה, תהיו כמוה, היא אישה מלומדת." ~ עדינה בר-שלום אודות אביה, הרב עובדיה יוסף
"למרות שבברלין למדה אצל הבולטים שבאסכולת ביקורת המקרא, היא עצמה התעלמה ממנה לחלוטין. אם ייחודו של לימוד המקרא המודרני הוא הגישה הבלתי אמצעית אל הטקסט, היא חזרה בצורה ברורה לגישה המסורתית: קריאת הטקסט דרך העיניים של חז"ל ושל המפרשים המסורתיים. למעשה, היא כמעט שלא פירשה את הטקסט בעצמה." ~ פרופ' אוריאל סימון
"ברבות השנים היא היתה למודל נשי נערץ של תלמידת חכמים, מודל שהמדרשות לנשים אוהבות להתרפק עליו." ~ חיותה דויטש בספרה "נחמה"