נרשם בגוף

נרשם בגוף (באנגלית: The Body Keeps the Score) הוא ספר מאת בסל ואן דר קולק (Bessel van der Kolk) העוסק בדרכי ריפוי של טראומות נפשיות. הספר יצא לאור ב־2014 ותורגם לעברית.

עטיפת הספר

  • "טראומות קורות לנו, לחברינו, למשפחותינו ולשכנינו."
  • "גם זמן רב אחרי שאירוע טראומטי מסתיים, המוח עשוי להגיב מחדש לרמז הזעיר ביותר לסכנה, לשבש את פעולתם של מעגלים חשמליים במוח ולהפריש כמויות עצומות של הורמוני דחק. מתוך כך עולים רגשות קשים, תחושות גופניות עזות וכן פעולות אימפולסיביות ותוקפניות."
  • "דיסוציאציה (ניתוק) היא מהות הטראומה. החוויה המציפה מפוצלת ומפורקת לרסיסים, כך שהרגשות, הצלילים, המראות, המחשבות, והתחושות הגופניות המתקשרים לטראומה – כל אלה מקבלים חיים משל עצמם. הרסיסים החושיים של הזיכרון חודרים אל ההווה, שם האדם חי אותם מחדש – פשוטו כמשמעו. כל עוד הטראומה אינה נפתרת, הורמוני הדחק שהגוף מפריש כדי להגן על עצמו ממשיכים להסתובב במערכת, והתנועות ההגנתיות והתגובות הרגשיות ממשיכות להשתחזר."
  • "פח נוסף שטמון בשפה הוא האשליה, שניתן לתקן את החשיבה בקלות אם היא אינה 'הגיונית'. החלק ה'קוגניטיבי' בטיפול קוגניטיבי־התנהגותי מתמקד בשינוי 'חשיבה לא פונקציונלית' כזו. זו גישה של שינוי 'מלמעלה־למטה', שבה המטפל מאתגר או 'מנסח מחדש' מחשבות שליליות."
  • "את היילודים הרכים אנו מרגיעים, אך כבר בשלב מוקדם הורים מתחילים ללמד את ילדיהם לשאת רמות גבוהות יותר של עוררות, תפקיד שבדרך כלל משויך לאב."
  • "כיצד להתנהל בעוררות – זו מיומנות מפתח לחיים, והורים חייבים לעשות זאת עבור תינוקותיהם לפני שאלה יוכלו לעשות זאת עבור עצמם. אם התחושה שמכרסמת בבטנו גורמת לתינוק לבכות, השד או הבקבוק מגיעים."
  • "נפגעי טראומה אינם יכולים להחלים עד שהם מתוודעים לתחושות בגופם ומתיידדים עימן. להיות מפוחד משמע לחיות בגוף שהוא תמיד על המשמר. אנשים כועסים חיים בגוף כועס. גופם של אלה שעברו התעללות כילדים מתוח ומתגונן עד שהם מוצאים דרך להירגע ולהרגיש בטוחים. כדי לשנות זאת, על אנשים להיות מודעים לתחושותיהם ולאופן שבו גופם פוגש את העולם הסובב אותם. מודעות עצמית גופנית היא הצעד הראשון בשחרור עריצות העבר."
  • "כיום אנו יכולים לפתח שיטות והתנסויות שמשתמשות בגמישות העצבית הטבעית של המוח כדי לסייע לשורדים להרגיש חיים ונוכחים באופן מלא בהווה, ולהמשיך בחייהם. קיימים שלושה מסלולים עיקריים: (1) מלמעלה למטה: באמצעות שיחה, תקשורת (מחודשת) עם אחרים ומתן הזדמנות לדעת ולהבין מה קורה לנו בעצם, דרך עיבוד זיכרונות הטראומה; (2) באמצעות נטילת תרופות שחוסמות תגובות־התראה בלתי הולמות, או באמצעות שימוש בטכנולוגיות אחרות שמשנות את אופן ארגון המידע של המוח; ו־(3) מלמטה למעלה: כשמאפשרים לגוף לחוות חוויות שסותרות, באופן עמוק ומהותי, את חוויות חוסר הישע, הזעם או הקריסה הנובעות מטראומה. איזה מסלול יהיה מיטבי עבור שורד טראומה מסוים – זו כבר שאלה אמפירית. רוב האנשים שאיתם עבדתי יזדקקו לשילוב כלשהו שלהם."

נאמר עליועריכה

  • "הטראומה פוגעת בגוף ונחקקת במוח הרגשי ולכן הטיפול צריך להתמקד בהם." ~ אלון בר

קישורים חיצונייםעריכה