ספר התניא
ספר היסוד של חסידות חב"ד
ספר התניא, נקרא גם "לקוטי אמרים" או "ספר של בינונים", הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת תקנ"ז (1796) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, הנקרא על שמו גם "בעל התניא".

מתוך הספר
עריכה- "יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם." ~ פרק ב'
- "אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת אין סוף ברוך הוא, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית." ~ פרק ג'
- "בחינות חכמה בינה ודעת שבנפשו מלובשות בהשגת התורה, שהוא משיג בפשט רמז דרש וסוד כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה." ~ פרק ד'
- "ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם, לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש." ~ פרק ה'
- "שכך נוצר האדם בתולדתו 'שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו' להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו שלא למלאות משאלות ליבו במעשה דיבור ומחשבה 'ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי'." ~ פרק י"ב
- "מעט אור גשמי דוחה הרבה מהחושך." ~ פרק י"ב
- "והנה, מידת הבינוני היא מידת כל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך, שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה." ~ פרק י"ד
- "העיקר הוא למשול ולשלוט על הטבע שבחלל השמאלי." ~ פרק ט"ז
- "מעשה המצוות וקיומן הוא לבוש הפנימי לפנימית רצון העליון, שממעשה זה נמשך אור וחיות רצון העליון להתלבש בעולמות." ~ פרק כ"ג
- "בבחינת ועשה טוב, להתגבר כארי בגבורה ואומץ הלב נגד היצר המכביד את גופו ומפיל עליו עצלה מבחינת יסוד העפר שבנפש הבהמית מלהטריח גופו בזריזות בכל מיני טורח ועבודת משא בעבודת ה' שיש בה טורח ועמל." ~ פרק כ"ה
- "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה, הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך'." ~ פרק ל"ב
- "והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא, כי כשמו כן הוא, אין סוף ואין קץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך, ברצונו הפשוט ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד." ~ פרק מ"ח
על הספר
עריכה- "זהו פלא גדול, לקחת א־לקים כה גדול ולהכניסו בספר כה קטן." ~ רבי לוי יצחק מברדיצ'ב
- "מהי חסידות, אַ אמת ליכטיקער לעבעדיקייט (= חיות אמיתית מוארת). תניא הוא לקוטי עצות, רפואה לתחלואי הנפש, חיבור הבא ממעלות אנשים וחסרונם, ואינו דומה לחיבור של מחבר." ~ רבי יוסף יצחק שניאורסון