קורבניות

קוֹרְבָּנִיות (באנגלית: Victim mentality) היא עמדה נפשית שבה אדם רואה את עצמו כקורבן וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה.


  • "הם תמיד מסכנים, תמיד מעוולים להם, תמיד סובלים. תמיד מלאים בתחושת צדק שאין לה סוף." ~ חיים לוינסון
  • "הופכת את הקורבנות לנכס הכי גדול שלך, ולכן במקום לנסות להיחלץ ממצב הקורבן, אתה רק עסוק בטיפוחו." ~ גדי טאוב
  • "למדו כיצד לזהות מתי אתם גרים בארץ שנקראת 'עצב', בעיירה בשם 'קורבניות', ברחוב שנקרא 'כאב', כך שלא תישארו שם יותר ממה שצריך." ~ ליסה ניקולס
  • "בקורבניות קיימת מוטיבציה של אדם לגרום לזולת להיחשב לתוקפן ולמרושע. הקורבניות מלווה בפיתוח תחושת אליטיזם מוסרי, לרבות ביטויי התנשאות על הסביבה." ~ אבי ברמן ויצחק מנדלסון[1]
  • "מי נופל למלכודת הקורבניות? מי שההערכה העצמית שלו נמוכה מתפתה למלכודת המציעה ניחומים וכבוד מזויף ומפוקפק." ~ סיגי גולן נחמני
  • "חלק מהפתרון של סכסוכים כרוך במענה על הרצון של קבוצה אחת לקבל הכרה מהקבוצה השנייה ומהעולם על כך שהיא הקבוצה הנפגעת. כאשר ניתנת הכרה, זה יכול לקדם את פתרון הסכסוך ולשחרר את הקבוצה מהמצב הקורבני." ~ ד"ר בועז המאירי
  • "אם מישהו הוא קורבני באישיותו ודורש הכרה בזהותו כקורבן, יש לו קושי לחלוק את המשבצת הזו עם הצד השני, ולומר כן, יכול להיות שיש פה שני נפגעים ושני פוגעים. זו עמדה של פיצול שרואה את העולם כשחור לבן, פוגע או נפגע." ~ ד"ר רהב גבאי
  • "בעבר חגגנו את הגיבורים, בעוד שבתקופתנו כולם טוענים למעמדם כקורבנות. המרוץ הזה לקורבנות ייראה מוגזם, אפילו קומי." ~ גיא סורמן (Guy Sorman), 2017

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אבי ברמן ויצחק מנדלסון, 'קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי', מתוך כתב העת: 'אנליזה אירגונית', גיליון מס' 9