"בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי. מוטל היה על גבו הנוקשה כמין שריון."
"כלום באמת התחשק לו לתת שיהפכו את חדרו החמים, המרוהט בנעימות ברהיטים שעברו בירושה מאבותיו, למאורה שבה אמנם יוכל לזחול לכל עבר באין מפריע, אבל בו־בזמן ישכח מהר מאוד את עברו האנושי?"
"האב קפץ את אגרופו במבט עוין, כמבקש להדוף את גריגור לשוב אל חדרו, אחר־כך השיט את עיניו בהיסוס על פני חדר האורחים, הליט אותן בידיו ובכה, ובכיו מטלטל את חזהו האדיר."
"במצב זה של הרהורים ריקים ושלווים היה שרוי עד שצילצל שעון המגדל שלוש לפנות בוקר. והוא עוד ראה את היום המתבהר והולך מעבר לחלון. ואז נשמט ראשו וצנח שלא מרצונו, ומנחיריו יצאה רפה נשימתו האחרונה."
"העגלה נעקרת ממקומה ונישאת, ככפיס עץ בזרם מים: עודני שומע, כיצד מתבקעת דלת ביתי ונשברת ממחץ הסתערותו של הסייס, ואחר כך מתמלאות עיני ואזני קול המייה החודר במידה שווה אל כל החושים."
"פצעך שלך אינו אנוש כל עיקר. בשתי מהלומות קרדום חדות זווית נוצר. רבים הם החושפים את צלעותיהם ובקושי שומעים את קול הקרדום ביער, ואין צורך לומר שאין הקרדום מתקרב אליהם."
"פעם אחת נענית לצלצולו הכוזב של פעמון הלילה, ולעולם לא תמצא לזה תקנה."
"מן הסתם מישהו העליל על יוזף ק', שכן בוקר אחד נעצר על לא עוול."
"ובכלל איך יכול בן אנוש להיות אשם. הרי כולנו כאן בני אנוש."
"קודם כל מן הצורך אם רוצה הוא כי יעלה משהו בידיו, שידחה מעליו מראש כל מחשבה על אפשרות של אשמה כלשהי מצידו. אין כל אשמה."
"האיש הזה הרי בן־חורין הוא באמת… ואם ישב לו מן הצד על השרפרף ליד השער ונשאר שם כל חייו, הרי מרצונו החופשי עשה זאת."
"כלפי חוץ נדמה לעתים שהכול נשכח, שהתיק אבד והזיכוי שלם. אבל יודעי דבר לא יאמינו בזה. שום תיק אינו הולך לאיבוד, אין שיכחה לפני בית המשפט."
"שומר הסף רואה בבירור שקרב קיצו של האיש, וכדי להבקיע אל שמיעתו הגוועת, הוא שואג באוזנו: 'איש מלבדך לא יכול היה לקבל כאן רשות להיכנס, משום שהפתח הזה נועד רק לך. עכשיו אני הולך וסוגר אותו'."
"הר הטירה לא נראה כלל, ערפל ועלטה אפפו אותו, שום נצנוץ של אור, ולוּ הקלוש ביותר, לא רמז על הטירה הגדולה."
"עתה לא היה כל טעם להעמיד פני ישן, ולפיכך חזר ונשכב על גבו. הוא ראה את האיכרים מצטופפים יחד במורך ומסתודדים, בואו של מודד קרקעות אינו עניין של מה בכך."
"לא רצה להוסיף ולדחוק בו עתה, לא רצה שיתפוגג החיוך שהצליח לחלץ ממנו סוף־סוף, על כן רק סימן לו שיפתח לפניו את הדלת, ויָצא החוצה אל הבוקר החורפי הנאה."
"ק' זקף את אוזניו. הטירה מינתה אותו אפוא למודד. מצד אחד אין הדבר נוח לו כלל, שהרי מתברר שיודעים עליו בטירה כל מה שצריך לדעת, יחסי הכוחות נשקלו והוחלט לצאת למאבק בחיוך. אך מן הצד האחר הדבר נוח לו דווקא, שכן הוא מעיד, לדעתו, שממעיטים בערכו שם, וכי יזכה לחירות רבה יותר משהעז לייחל מלכתחילה."
"בכוח שאין לעמוד בפניו נמשך לבו אחר היכרויות חדשות, אך כל היכרות חדשה הגבירה את עייפותו. אם יצליח לכפות על עצמו, במצבו היום, להאריך את טיולו עד פתח הטירה, לפחות, הרי שעשה די והותר."
"גנוזות בי אפשרויות, אפשרויות קרובות, שעדיין אין אני יודע אותן."
"אילו די היה בהנחת מילה, והיה אפשר להסתלק מתוך ההכרה השקטה שמילה זו כולה מילאת בישותך."
"המלה 'ספרות', אם היא מובעת כהנחה, היא קיצור־לשון לדברים רבים כל כך, עד שהיא גוררת מעט־מעט – ואולי הייתה כוונה כזו לכתחילה – גם קיצור־מחשבה, שנוטל את הפרספקטיבה הנכונה וגורם להנחה ליפול הרחק לפני המטרה והרחק מעבר לה."
"אחד היתרונות של ניהול יומן הוא, שבברירות מרגיעה אתה עומד על התמורות העוברות עליך בלי־הפסק. בדרך־כלל אתה, כמובן, גם מאמין בהן, מנחש אותן ומודה בהן, אלא שאחר־כך אתה מתכחש להן כל אימת שאתה צריך לשאוב תקווה או שלווה מהודאה כזו."
"נקל לשער שיפעת החיים מזומנת לכל אחד ואחד בכל עת במלוא תפארתה, אבל היא מכוסה בפרגוד, במעמקים, סמויה מן העין, רחוקה מאוד. אך היא שם, לא עוינת, לא סוררת, לא חירשת. כשקוראים לה במלה הנכונה, בשם הנכון, מיד היא באה."
"משמעות החיים היא שהם נגמרים."
"עברתי את החיים בכובשי את יצרי לשים להם קץ."
"הכמיהה למות ועם זאת ההישארות בחיים, דבר זה לבדו הוא האהבה."
"החיים הם בידור תמידי שאינו מאפשר לך להכיר בכך שהוא בידור."
"אינך צריך לעזוב את חדרך...הישאר לשבת ליד שולחנך והקשב. אפילו אל תקשיב, פשוט חכה. אפילו אל תחכה, היה רגוע לחלוטין ובודד. העולם יציע לך את עצמו בחינם כדי שתחשוף אותו. אין לו ברירה. הוא יתגלגל בהתלהבות לרגליך."
"קשרי הידידות בין בני אדם ממריצים אותם להתבונן בעצמם."
"את בני-האדם יש לקבל כמו שהם או להניח להם."
"אנא הציעי תרופה שתעצור בעדי מלרעוד כמשוגע מרוב שמחה כאשר אני מקבל וקורא את מכתבייך."
"לשאת אישה, להקים משפחה, להסכין עם כל הילדים שעשויים לבוא, לקיימם בעולם הלא-בטוח הזה ואף להנחותם קצת – זה ההישג העליון, כך אני סבור, שאדם יכול להשיג בכלל."