רואים בחושך

רואים בחושך הוא רומן מאת חגי דגן על איש מודיעין ששירת בצבא ביחידת 8200 בשנות השמונים ונקרא למעורבות במשימת ריגול. הספר יצא לאור ב־2020.

סמל יחידת 8200 של אגף המודיעין

---

• "מבחוץ היה הבונקר מין גבעה פחוסה, צנועה למדי בגודלה, שבאחת מצלעותיה נפער פתח מדופן בטון, עשוי בקפידה. תמיר עבר בפתח הזה ומצא עצמו יורד במורד משופע, נרחב באופן מפתיע, שתקרת הבטון שלו גבוהה למדי."
• "ביום רגיל תמיר היה נכנס לבונקר בסביבות תשע בבוקר, יוצא ממנו פעם אחת או פעמיים לאכול משהו במגורים או בחדר האוכל, חוזר אליו די מהר ונשאר בו עד אחת או שתיים בלילה."
• "היה משהו מפתה ומדיח בהכרת האנשים, פעילותם ושגרתם, ללא ידיעתם. אל שולחנו של תמיר הגיעו גם שיחות ארוכות, ממגוון כלי תקשורת, והישיבה מול השיחות האלה העמיקה עוד יותר את תחושת המציצנות."
• "הבסיס תמיד השרה עליו דכדוך, הרבה יותר מהבונקר, אבל את הנוף הנשקף מן הגדר הוא דווקא חיבב. כעת נחה שמש נעימה למדי על החורשות שנראו מאובקות מעט. השמש הזאת תמיד הפתיעה אותו, משום שהחיים בבונקר כאילו הפקיעו את ממשותה."
• "תמיד יהיה מישהו שכבר הגיע, שכבר נכנס, שכבר נרכן על המסך, או שכלל לא יצא, שלא הלך מעולם, מישהו שהוא פנטום של ניאון ושל מסכים, של זרם האינפורמציה שאינו פוסק לעולם."
• "הרשתות היו פעילות מאוד ונפח התעבורה בהן היה משמעותי, אבל הפעילות נראתה שגרתית למדי. בסביבות חצות השתתקו הרשתות. תחנה אחת השמיעה פסוקי קוראן ותמיר נזכר שזה בעצם יום שישי."
• "הלכנו בה צמאים לאיזו שלווה טמירה, לאיזה יופי, לאיזה חסד, אבל בעצם הליכתנו, בעצם צורת הליכתנו, מעצם מה שהיינו ואיך שבאנו אליה ועליה, הפקענו ממנה את האפשרות לשלווה, ליופי, לחסד, הפקענו לתמיד."
• "מתוק ומפכה היה קולה של סיידה, אבל מתוק ממנו היה האגם בעיניה של סיירה, מתוק ועמוק יותר מכל מה שהעז לדמיין עד לאותו יום, וכל כך נעים היה לטבוע בו."

נאמר עליו

• "תיאור הדמויות נהדר, כך גם השגרה השוחקת הצבאית ותיאורי הערים, כמו בספר ריגול ראוי לשמו." ~ אורן נהרי